הוא היה אומר: אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

משנה זו תמוהה לכאורה, האם יש הבדל מהותי בין לדון יחידי לבין לבקש סמכות בלעדית להכרעת הדין ("קבלו דעתי")? ומדוע הטיעון חוזר על עצמו, ובשני נימוקים שונים ("אין דן יחידי אלא אחד, הן רשאין ולא אתה")? עוד יש לברר, במה שונה פסיקת הלכה של רב יחיד, מפסיקה של דיין יחיד, שזו מקובלת וזו לא? וצ"ע.