שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים; והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר.

משנה זו מורכבת לכאורה משתי הנהגות המקשות על קיומן בו זמנית, מבלי שהתנא נותן לנו עצה כיצד לתמרן ולשלב בין שתיהן. מחד−הוא מצווה על חיקור דין ארוך, שבוודאי גם נותן לעד הנחקר יכולת לגלות יותר על מה שחושב החוקר, ומאידך − הוא מורה לחוקר להיות זהיר בדבריו, מבלי לפרט מה צריך לחקור, וממה בדיוק עליו להיזהר.

חוקר ונחקר הם אנשים שמנסים לבנות תיאוריה ולגבש דעה לאשמה או לחיוב, לפי ניתוח של פרטים שאותם מספר העד. בהנחיות לגבי החוקר והנחקר – מנחה אותנו התנא ללימוד סודה של אחת הפעולות הדורשות אומנות גבוהה היורדת לדקויות: היכולת להשליך מתיאוריה רעיונית לפרטים המעשיים של חיי היום יום, ולהיפך: לדעת לבנות פרטים בהתאם לרעיון גדול. היכולת הזו היא הדרך לפתרון ספקות והתלבטויות רבות שיש לאדם הרוצה להתקרב לעבודה רוחנית, ומרגיש שהתורה והחכמה מתייחסים לספירות גבוהות, שהתרגום המעשי שלהן נראה לעיתים קרובות מאכזב ובלתי מתאים.

באמצעות ההקבלה לדרך הנכונה בחקירה, מלמדנו התנא את הדרך לרכישת פעולה זו. במבנה המורכב של יחסי חוקר ונחקר, קיים שילוב מיוחד מאוד בין פרטים מציאותיים שאותם הם מבררים, לבין הדעה הנסתרת של שני הצדדים, שעליה הם אינם מדברים. פעמים רבות ראה האדם את הפרטים נכון, אך בשל דעה קדומה או תמונה כללית שגויה, הוא מפרש את הפרטים באופן שגוי. תפקידו של חוקר טוב הוא לדעת להפריד בין השניים. על ידי שימת לב לפרטים שוליים, הוא משנה את התמונה הכללית לנכונה ועל ידי זה הוא מעמיד מחדש את כל הפרטים שסיפר הנחקר, ומציבם לכדי סיפור עם תוצאות שונות. נחקר חכם הוא זה היודע לזהות ולהבחין בשאלותיו של החוקר את קו החשיבה המוביל אותו, ועל ידי זה יודע לסדר את הפרטים בצורה כזו שתשלים את התמונה בצורה המתאימה לו. נחקר שאינו יורד לסוף דעתו של החוקר, ואינו מבין מהכיוון שמכוון אותו, לא ידע איך לתמרן, וסופו להיכשל בחקירה.
נקודה זו, אומנות של שילוב פרטים לתוך דעה כוללת, חשובה מאוד בכל מהלך עניינו של האדם בפרט כאשר יש לו ספקות והתלבטויות. בדרך כלל הספק אינו על התמונה וההשקפה הכללית, כי אם על דרך ראיית הפרטים, פירושם, והאם הם מתאימים או לא מתאימים לכלל.
בזה העניין בא ללמדנו שמעון בן שטח, שבכדי לעמוד על הפרטים יש צורך לשאול דווקא את העדים. עדים מסמלים את האדם המשקיף מן הצד, זה המסוגל להעמידנו על טעותנו בפרטים, כיוון שאנו, הנוגעים בדבר, עלולים לטעות עקב התמונה הבסיסית שלנו.
כאן מוסיף התנא אזהרה: גם בשעה של חיקור הפרטים יש צורך להיזהר, ולא להכניס את התמונה הרחבה לתוך החקירה, כי אז העד, שעד עכשיו היה אדם נייטרלי שהעניין לא נגע אליו, יגלה את השורש ואת התמונה הרחבה, וייהפך מנייטרלי−לבעל אינטרס. לכל אדם יש שייכות וצורת הסתכלות משלו על העולם, וכל האפשרות להיעזר באנשים זרים היא בפרטים, אך לא בדעות הבסיסיות. חוסר זהירות מצד החוקר והלומד, שיערב את הנחקר בעניין, הופך אותו מעד צופה לאדם מעורב. היא תביא גם אותו לנסות ולהתאים את הפרטים והמציאות אותה ראה, ולקרבה אל ראיית העולם שלו, ומזה יש להיזהר.

לפי הנאמר לעיל, אין בדברי התנא אמירה סתמית וגורפת בדבר הזהירות הנדרשת בדיבור, אלא דבריו מכוונים לזמן שבו רוצה אדם לקבל השלמת תמונה ומבט מקיף מאדם אחר בצורה נייטרלית מבלי לערב אותו בעצם העניין. והתנא מנחה את האדם הזה, שעליו לדעת את אומנות התאמת הפרטים לכלל, להבין היטב את השקפתו ואת האופן בו מבטאים הפרטים את נקודת המבט שלו, ועליו לדעת איך להיעזר בעדים, תוך זהירות בדיבורו מלערב את הנחותיו ומלשתפם בספקותיו, כי אז יאבד את התקשורת עימם.