אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.


אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלווה מן האדם, כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לד) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר: לב רע. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

משנה זו כוללת בתוכה את שורש דרכו של כל אחד מהם, ואת הבסיס שאיפשר להם להפוך תכונה טובה שיש בה גם חסרונות – לדרך קבועה. להלן ננסה להראות את הקשר בין תכונתו האישית של כל אחד מן הדוברים כפי שפורטה לעיל, לבין ה'עצה לחיים' שהוא נותן לנו לטוב ולרע.

רבי אליעזר – בור סוד – עין טובה, עין רעה – כוח הראייה הוא הכוח המהיר והמיידי ביותר מבין החושים, והוא השלב הראשון והמוקדם ביותר של כל קשר בין אדם לבין דבר שמחוצה לו. כשרבי אליעזר מציין 'עין טובה', אין כוונתו רק לפעולת הראייה, אלא לכל שלב ראשון בכל חיבור, אותו מסמלת העין. אדם הזוכר ואוגר כל דבר שהוא רואה, יש צורך שידע לסנן ולהבחין בין טוב לרע, כבר בשלב מוקדם. רמת האבחנה שלו בין טוב לרע, צריכה להיות מותאמת לסף ההכרה וההיכרות שלו עם דברים. אסור לו להשאיר את השיפוט לשלבים מתקדמים, או כאשר הדברים קרובים ליציאתם לפועל. ראייה עמוקה, הופכת 'הסתכלות' ל'הבטה', ושם טמון השורש של הפיכת 'תכונה' ל'דרך'. אדם שפיתח את כוח ההבטה שלו, יידע להכין מאגר ידע שישמש אותו לסלילת 'דרך'. אדם בעל 'עין רעה', שההבטה שלו מהוססת וקולטת גם דברים שליליים, לא תהיה לו אפשרות להכין מאגר שיהווה בסיס לדרך, שכן תכונת האגירה שלו פגומה. אדם שכזה תדרש ממנו כל הזמן 'סריקת מערכות' מחודשת של כל מאגר הידע שלו, ולא יוכל להגיע למימוש כלשהו.

רבי יהושע – אשרי יולדתו – חבר טוב, חבר רע – חברות טובה מסמלת את השלב השני בחיים, בו אדם משתמש בפועל במה שצבר, בידיעות ובמעשים, ואף מעביר לאחרים את שהשיג. המושג 'חבר טוב' מסמל את הזולת והסביבה בתוכה מתפקד האדם. לדעת ר' יהושע זה המקום בו זקוק אדם להבחנה בין טוב לרע. לאחר הראייה וצבירת המידע, מגיע השלב הקובע, והוא ההתחברות לדברים, לטוב או לרע.
אדם המנסה תמיד לחזור אל שורשיו, צריך שתהיה בו היכולת שגם כאשר הוא רואה וסופג דברים שליליים, ה'התחברות' שלו תהיה רק לחלק הטוב, ועל ידו יוכל תמיד לחזור אל המקור ואל השורש הבראשיתי. אם רגשות ההתחברות שלו אינם כלפי אנשים טובים, גם אם יתמיד ויעשה פעולות טובות, ה'בסיס' שלו יתערער. הדרך לחזור למקור הבראשיתי הטהור של האדם היא לתת לעיניים לאגור דברים, יחד עם היכולת לסנן ולהתחבר אל הטוב בלבד. תכונת ה'התחברות', למרות שהיא פחות עמוקה בהבחנתה, היא עמוקה יותר בלב ובתוך האדם, והיא קריטית עבור בניית 'דרך' לחזרה תמידית אל הבסיס, ולהישענות על השורשים.

רבי יוסי – חסיד – שכן טוב, שכן רע – שכנות מסמלת אנשים איתם רוב עיסוקו ורוב ענייניו של האדם. הם הסובבים אותו, עימם הוא מדבר, עורך משא ומתן, ועימם הוא מוציא אל הפועל את עניניו. היכולת להעביר את הטוב לסביבה היא מעלתו של החסיד, כפי שנתבאר לעיל שה'חסידות' היא היכולת לחיות את החיים המעשיים על פי תובנות ורגשות דקים. מכאן שהביטוי המעשי של חסידות הוא בשכנות טובה.
לדעת ר' יוסי יש על האדם לחיות תמיד את ה'בפועל', ואת הצד המעשי של הדברים הרוחניים ושל הדברים הדקים. גם מי שאינו יודע לשמר ידיעה חדשה עד שתהא מצויירת אצלו ברמה המעשית, יוכל לסלול לעצמו 'דרך', אף אם חסר לו בשלב ההבחנה ובשלב ההתחברות. עצם העובדה שהוא שומר על סביבה מעשית חיובית ומועילה, תאפשר לו לבסס את חייו בדרך טובה.

רבי שמעון – ירא חטא – רואה את הנולד, הלווה ואינו משלם – שלושת הדברים הללו תלויים בכך שיש לאדם 'דרך'. אדם שאינו 'מתגלגל' בחיים אלא יש לו דרך ומטרה, חושש מלהחטיא את דרכו. אדם שכזה חושב כל העת על עתידו באופן אחראי ובוגר, וממילא אינו מגיע למצב בו הוא לוקח הלוואות כאשר אין לו תוכניות מסודרות מהיכן להחזיר אותם.
לדעת ר' שמעון, היכולת לשמור על יעדים, היא זו שמובילה ובונה דרך. אדם השומר את עצמו במסלול היעדים שקבע לעצמו, יהיה וישאר במסלול הנכון, גם אם בדרך הוא נופל במעשים לא טובים. כל זמן שיש לו הכוח להבחין בין דבר הווה ועראי, לבין העתידי והנצחי, הוא ייצמד ליעדים טובים ויחזיק בהם. לכן בנקודה זו טמון המפתח להפיכת האדם מרע לטוב.

רבי אלעזר – מעיין המתגבר – לב טוב, לב רע – השורש ל'מעיין' אינו בשכל כי אם בלב. המעיין מסמל את הכוח המניע ואת רצונותיו של האדם הטמונים בלב. לדעת ר' אלעזר, אם אדם הוא בעל 'לב טוב', כלומר: כוח הרצון שבו ומניעיו טובים, אזי יוכל לבנות לעצמו דרך איתנה, גם אם אגר לעצמו דברים פחות טובים.
אדם המפעיל שיקול-דעת שכלי בכל צעד מצעדיו, עליו לדאוג שיהיו אלו שיקולים חזקים ומכריעים. לעומתו אדם המונע מדחפים, בונה את דרכו על הכרעת הלב. הכרעות שכאלה אפשריות רק אם לבו איתן ומפותח, ומורגל בכך שהטוב יכנס פנימה ברמה של 'רצון'. למרות שמבחינת סדר הדברים, הדחפים והרצונות מגיעים אחרי העין, הם עדיין מהותיים ועמוקים יותר מבחינת כוח החיים, ומבחינת מניעיו של האדם. רק מי שהצליח 'לתקשר' עם רצונותיו העמוקים ולחברם לטוב, יוכל לסמוך על הדרך שלבו מוביל אליו, ולתת פתח ללב ולרצון להובילו.

במשניות הבאות מזכירים חמשת התנאים מימרות שבחלקן כבר הוזכרו לעיל במסכת זו. אלא שהמתכונת אחרת, והן באות בסדר של 'שלשות'. סדר זה בא כנראה להשלים נקודות שטרם עמדנו עליהן, והמלמדות כיצד התנאים ראו ויישמו את המימרות הללו בחייהם. דבריהם כאן הם אפוא כ'עצות' לדומים להם ולהולכים בדרכם.