רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים, על הדין, על האמת, ועל השלום.

בתלמוד ירושלמי (תענית פ"ד מ"ב) מוסיף: ושלשתן דבר אחד, נעשה הדין, נעשה האמת, נעשה השלום. בכדי להבין הכיצד שלושה דברים, שבדרך כלל סותרים, הופכים להיות דבר אחד, יש להקדים כמה מאמרי חז"ל על כל אחד מן השלושה. ממאמרים אלו נראה שהמושגים וההגדרות שלהם שונים משלנו, בכל הנוגע ל'דין, שלום ואמת'.

מאמרים על הדין: "כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית. "תנו רבנן מנין שמעמידין שופטים לישראל וכו' רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו מצווה בשבט לדון את שבטו" (סנהדרין טז ע"ב).
ולכאורה מדרשי פליאה הם, אם עניין הדין הוא להכריע בין הניצים כפשוטו שרוב בתי המשפט נזקקים לענייני ממונות איך אפשר לומר שזהו ה'מעמיד של העולם' והוא נעשה בזה שותף למעשה בראשית. מדובר לכאורה רק בחלק זניח בחייהם של כלל ישראל ושל העולם? ועוד צריך ביאור מה עניין במצווה מיוחדת לדון כל אחד את שבטו שלו, מה נפקא מינה מי דן את מי ואיך זה קשור למהות השבט.

מאמרים על האמת: אמר רבי חנינא חותמו של הקב"ה אמת. ובגמרא בשבת דף קד. שי"ן שקר, תי"ו אמת, מאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקא מיליה? שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח. ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה? קושטא קאי, שיקרא לא קאי. (תרגום חופשי: מדוע אותיות ש'ק'ר' קרובות זו לזו, ואותיות א'מ'ת' רחוקות זו מזו? משום ששקר שכיח, ואמת אינה שכיחה. ומדוע אותיות ש'ק'ר' עומדות על רגל אחת, ואותיות א'מ'ת' עומדות על שתי רגליים? משום שהאמת יציבה, והשקר אינו יציב.) וכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף..

מאמרים על השלום: בגמרא שבת י ע"ב רב המנונא משמיה דעולא אמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. וכו' הכא שם גופיה איקרי שלום, דכתיב ויקרא לו ה' שלום.
רשב"י אומר: הרקיע הוא של מים, והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה, ואינן מזיקין זה את זה, ואפילו בין המכות הוא עושה שלום. הדא הוא דכתיב ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד.
בסוף מסכת עדויות: וחכמים אומרים (אין אליהו בא) לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר 'הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'.
מכל המאמרים על השלום ניתן לראות שאין עיקר השלום במניעת ריב בין אנשים אלא בחיבור ובהשלמה הנעשים בין דברים הנראים שונים במהותם. (כמו כוחות אש וברד). וכן בהשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. לפי זה צריך ביאור הכיצד אמרו בירושלמי המובא בתחילת הדברים ששלושת הדברים הם בעצם אחד, הרי אין קשר בין השכנת שלום בין ברד לאש, ובין לדון דין אמת לאמתו בריב בדיני ממונות.

לכן נראה שרשב"ג בא ללמדנו במשנה זו שהעולם עומד ומתקיים מעצם העובדה ששלושת הדברים הללו − אחד הם. בנקודת החיבור בין שלושתם נמצא יסוד קיומו של העולם, הכיצד?
על הדין− הדין הרווח הבא לפני שופט הוא ריב בענייני ממונות. התחום הכולל של המושג 'דין ומשפט' הוא בהעברת רעיונותיה של תורה אל המישור המעשי. משה רבנו היה עסוק ב'דין' מבוקר ועד ערב. נכון הוא שהמקרה הממחיש ביותר והנצרך ביותר הוא כאשר יש ויכוח וריב בין אנשים, כי אז יש צורך להכריע בין שתי תפיסות, אולם היסוד קיים בכל המרה של מצווה לתחום המעשה. ממשיך רשב"ג ואומר, שפעולה זו אין לה להיעשות בצורה של מציאת פתרון מקומי, אלא באמצעות ראייה רחבה המקיפה את כל המציאות כמו שמתבטא באותיות של המילה אמת. על האמת - אותיות 'אמת' רחוקות זו מזו בסדר הא"ב, כאשר הא' בראש, ת' – בסוף, ומ' באמצע. עובדה זו רומזת לכך שליבון אמיתי של המציאות על כל מרכיביה לכל אורכה ורוחבה, הוא בלבד מכיל את הראייה האמיתית המסוגלת לתרגם דבר שמימי למשהו מעשי. על השלום - על כך ממשיך רשב"ג ואומר שדרך זו מובילה לשמו של הקב"ה שהוא 'שלום'. 'אמת' היא רק מידה הנובעת משמו, אבל שמו והגדרתו כביכול, הוא השלום. ביסוד הרעיון של מידת האמת עומדת העובדה שהדבר ביסודו הוא חטיבה אחת שלמה, אשר ממנה נברא הכל. ועל כך עומד העולם, כיון שללא השלום אין הכל שלם ומאוחד בשורשו, ואין דרך להגיע לעשיית דין אמת. מחמת שקיימת רק אמת אחת, זה מחייב שישנו שורש אחד המאחד את הכל לכלל נקודה אחת.
על מי ששופט בדרך זו נאמר שהוא 'שותף למעשה בראשית'. כפי שנלמד להלן כי בריאת העולם הייתה באמצעות עשרה מאמרות, שמהם נוצר העולם המעשי. כך גם מי שדן דין אמת לאמתו בדרך של שלום, ממשיך את השלמות הראשונית דרך הרעיון האמיתי המאחד את הכול, עד לרמה המעשית של חיי היום יום. בכך הוא ממשיך למעשה את בריאת העולם.