רבי יהושע אומר: עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם.

ר' יהושע, "אשרי יולדתו", מחשיב את הצורך לשמר את היכולת לחזור תמיד על הראשונות. במשנה זו, בא ללמדנו את שלושת הדברים המנתקים אדם משורשיו, ושיגרמו לו בסופו של דבר להיטרד מן העולם.
דברי המשנה מוקשים לכאורה: "עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות" – אם כוונתו שבאדם אחד יש את כל הרוע המוזכר, מדובר בעצם באדם ש'שונא את כל העולם', וברור שאם כולו רע יוטרד מן העולם, ומה אפוא החידוש בכך? ואם כוונתו למצב שבו קיימות המידות הללו בהיחבא ובמידה מועטה, לכאורה כל אדם נגוע בכך, ומה אפוא עלינו לעשות? היכן עובר אפוא הגבול בין 'עניני יצר הרע', עימם יש על האדם להתמודד, לבין מצב שחסרונות אלה 'מעבירים אותו מן העולם' ?
נראה כי התשובה נמצאת בסדר הדברים. אדם יכול לפעול בעולם באחת מן הדרכים הבאות: א' – לראות את העולם כמקום למימוש מטרות, ולהוציא אל הפועל שאיפות שכליות וחברתיות. ב' − לראות בעולם המוחשי והטבעי אמצעי לחוות דברים באמצעות החושים. ג' – לראות בעולם מקום המלא בבני אדם, עימם ניתן לפתח חיי חברה נאותים, לתת ולקבל.
אדם בעל 'עין רעה', בעל מאוויים שליליים ושיפוט שלילי, אינו יכול לילך בדרך הראשונה הרואה את העולם כמקום לעזר ולמימוש בשבילו, מכוח התוכנית והמטרה.
לאדם בעל רצון ויצר רע אין גם אפשרות קיום בדרך השנייה, הבנויה על הרצון לממש ולהרגיש דברים בפועל, והרואה את העולם רק כמכשיר עזר להרגיש ולחוש דברים. הרצון מוליך אותו למקום טוב, כי הוא עוזר לו להוציא לפועל דעות ודברים החבויים בו, אך אינו אפשרי לבעל יצר-רע ורצון רע.
בדרך השלישית יכול להתפתח האדם שאין לו שאיפות ורצונות כלפי העולם, אך הוא 'נוח לבריות'. העובדה שהוא נהנה מחברתם, תיתן לו מטרה ויכולת להתפתח כחלק מן הכלל. אולם אם יש לו 'שנאה לבריות' אזי גם דרך זו מנועה ממנו. וכן אם יש לו את שלושת החסרונות גם יחד, אזי דברים אלו יטרדוהו סופית מן העולם.
בא רבי יהושע ומלמדנו, שכדי שאדם יוכל לחזור אל הראשונות, אל שורשו הטהור והטבעי, יש צורך שעולמו יהיה בנוי על הדרכה נכונה בשלושה דברים: כיצד לממש מטרות, כיצד להוציא לפועל רצונות, וכיצד לחיות עם הבריות בצורה נכונה. אם יהיו יסודות אלו מושרשים אצלו בצורה חיובית, יוכל להיות סמוך ובטוח שתמיד יחזור לדרך ולשורשים שהקנו לו את החיבור המשולש הזה.