אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר



 

 

 

 

רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש שכר הרבה לתן לך.


המפרשים הרחיבו בענינה של משנה זו, מה באה ללמדנו. השאלות הבסיסיות הן אלה:


א' − מה בא ר' מאיר לחדש בדבריו, והרי כבר הקדימוהו בדברים על חשיבות לימוד התורה? ב' − מה עניין 'שפל רוח' ללימוד התורה? ג' – 'יש שכר הרבה ליתן לך', מהו החידוש בזה, האם לולי זה היינו חושבים שאין די שכר ליתן על לימוד הרבה?


הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה – נראה שדברי רבי מאיר יובנו לאחר מה שלמדנו במשניות הקודמות, על צורת ודרך לימוד התורה, שצריכים להוות חלק מחיי המעשה, ולא מנותקים מהם. לאור זאת עולה השאלה: מהו האיזון הנכון הנדרש מן האדם, בין עסקיו לבין עסקו בתורה? אם יש הכרח ב'עסקי חולין' בשביל התורה עצמה, יתכן שהריבוי בהם עלול להביא תועלת רבה יותר לתורה? על כך עונה רבי מאיר: "הוי ממעט בעסק" מיעוט העסק הוא חשוב והכרחי לתורה, כדי לחיות וכדי להבין את המציאות, אך לעומק ההבנה יגיע הלומד רק לאחר השקעה מרובה בתורה. ריבוי ב'עסק' כלכלי אינו מביא תועלת רוחנית מעבר למה שמביא מיעוט העסק. אכן העיסוק בצרכי עולם מוביל להבנה טובה יותר של המציאות, אך על ידי ריבוי העסק לא תתווסף לו הבנה כי אם הכפלה בעלמא של האירועים, שכן המציאות אינה משתנה באמצעות העיסוק בה, כי אם באמצעות העיון בה!


והוי שפל רוח בפני כל אדם – מימרה זו תתפרש על דרך המימרה הקודמת לה לעיל 'מאוד מאוד הוי שפל רוח' (משנה ד). כוונת התנא שלחלק 'הרוח' שבאדם אין זכות קיום בפני עצמו, והוא צריך להתקיים תמיד בצורה שתשמש את יעדו: להוות 'כלי חיבור' בין הנשמה לבין הגוף. בא רבי מאיר ואומר, שיחס הרוח לנשמה הוא כיחס של 'עסק' כלפי התורה. כפי שהעיסוק בעסק צריך להיות במידה, כך יש להחשיב את הרוח שבאדם במידה, ולא לתת לה 'לתפוח' ולקבל חשיבות עצמית בלתי ראויה. ה'עסק' וה'רוח', שניהם כלים שמטרתם להיות עזר לאדם להבין את המציאות. אם נחשיב מדי את תכונות הרוח, לא רק שנחטא לאמת אלא אף נזיק להן עצמן, בהפיכתנו אותן לחומריות. כאשר הן נפשיות הן טהורות יותר (ונרחיב על כך בפיסקה הבאה). כך הוא העניין ב'עסק': עיסוק רב מדי יהפוך אותו מכלי עזר לאדם להבין את עסקי החולין – למטרה. מצב זה יפגום בראייה נכונה של הדברים ובתועלת שלהם לתורה.



לפי זה נבין את הקשר שבין לימוד תורה לבין 'שפלות הרוח'. מעט עסקי החולין הנדרשים לאדם, נועדו לאפשר לו אחיזה והבנה במציאות, ועל כך אף בנויה התורה. ריבוי העיסוקים החומריים יוביל רק להבנה נוספת ל'רוחב' העולם אך לא לעומקו. האיזון הנכון הוא: מעט עסק והרבה עסק בתורה. לצורך כך נדרש שיהא האדם 'שפל רוח', כי הרוח היא בעצם ניסיון להגדיל את האדם 'לרוחב' על חשבון העומק. כפי שמומלץ לעסוק מעט בחיי חולין, כך מומלץ שלא להעריך את חלק הרוח שבאדם, כי שניהם רק מוסיפים ומעתיקים מעולמות אחרים, אך אין להם משמעות בפני עצמם.


ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. לאחר שהציע רבי מאיר את השילוב הנכון בין עסקי החולין ועסקי הקודש, הוא מחדד נקודה נוספת: מה יקרה לאדם המרבה בעסקי חולין, האם תשמר בידו התועלת שקיבל בעת 'מיעוט העסק', או שמא ריבוי העסק יבטל תועלת זו? על כך עונה התנא ש'אם בטלת מן התורה' והרבית בעסקי חולין, לא זו בלבד שזמן התעלותך התמעט, אלא נכנסת למצב בו 'יש לך הרבה בטלים כנגדך'. כלומר השקיעה בענייני החומר באה על חשבון תובנות בעניני הרוח. כאשר אדם מתבונן במציאות זמן מועט, הוא מספיק לקלוט אותה אך אינו הופך את נפשו לחולין. כאשר אדם ממשיך ו'מבוסס' במציאות מעבר לצורך, יתערו תכונותיו ונפשו בתחום שאינו שייך להם, וייהרסו. מצב זה יגרום לו לאדם למפריעים שיפעלו 'כנגדו', וימנעו ממנו מלממש את עצמו בתחום הרוחני ואת הקדשת יתרת זמנו ללימוד התורה.


ואם עמלת בתורה, יש שכר הרבה לתן לך. היה מקום לומר: כפי שאין מקום להרבות בעסק, מפני שהעולם מוגבל בהתפתחותו ובאיזשהו שלב הכל חוזר על עצמו, כך בכל תחום אין מקום לריבוי, ויש מקום לחשוש שקיים גבול לתורה ולהעמקה. על כך בא רבי מאיר ואומר ש'יש שכר הרבה לתן לך', ובתחום זה אין גבול ומידה, וכמו ש'שכר מצוה מצוה', כך שכר התורה הוא היכולת לקלוט עוד תורה, ושכר כזה − יש הרבה ליתן לך! כל לימוד נוסף וכל הבנה, מכשירים את נפשו של אדם להבין יותר, ברמה עמוקה יותר, ובתחומים רבים יותר.