ארבע מדות באדם. האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית. ויש אומרים, זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלך שלי, רשע.

שתי המדות הראשונות דומות לכאורה. אמנם התוצאה שונה, אבל הגישה דומה. אם כן מדוע האחת מכונה בינונית והשניה עם הארץ, ומהו בכלל ההבדל בין 'בינוניות' לבין 'עם הארץ'?


מהר"ל מבאר ששתי המידות הראשונות בכל חמש המשניות הבאות הן המידות הטבועות בנפש, ושתי המידות האחרונות הן תוצאה של עבודה ותוספת, אבל אינן מציינות כוחות נפש טבעיים.


משנתנו עוסקת בעקרון תפיסת העצמאות והיחודיות של דברים. האומר שלי שלי ושלך שלך הוא בכל זאת בעל חכמה, שכן חכמה גדולה היא לזהות בכל דבר את המשמעות המתאימה לו. אדם כזה יבוא ממילא להעניק לכל דבר מקום והגדרה ראויה, ומכך נובעת גם הפרדתו בין רשות עצמו לרשות אחרים. שכן עירוב רשויות ותחומים מנוגד ביותר לחכמה.


המידה השניה 'שלי שלך ושלך שלי', היא היפך הטבע והיפך החכמה. כך לשון מהר"ל: "השכל והחכמה נותן שכל אשר הוא לאדם הוא שלו, וזה שאמר שלי שלך ושלך שלי ואינו נותן גדר והבדל בין ממון שלו לממון של אחרים רק שזה כמו זה, בודאי דבר זה יוצא מגדר החכמה שהחכמה משערת הכול לפי הראוי להיות ונותנת גדר לכל דבר ודבר", עכ"ל.


סברתו של מהר"ל ברורה, אולם עדיין צריך ביאור כיצד זה מתקשר למשנתנו, המדברת לכאורה על עניני ממונות ונכסים? מבואר מדברי מהר"ל שחלוקת ה'מידות' במשנה זו ובמשניות הבאות, אינה מוגבלת לדוגמה המופיעה בהן, אלא יש להתמקד בהגדרות האופי שמאחורי הדוגמה, ואל אופי זה מכוונים דברי התנא. מי שאינו נוהג הפרדה בממונות, בטבעו גם לא תשכון החכמה, שכל עניניה הוא הגדרה וחלוקה בין דברים. מי שבלבו שוכן באופן טבעי החיפוש אחר הבחנה בין ממון שלו לממון אחרים − יגיע בקלות גם לדקות האבחנה המבדילה ענין מחבירו, ברעיונות ובדעות. שתי המידות האחרונות של החסיד והרשע, הן ענין אחר, שיבואר להלן.


שלי שלי ושלך שלך – מקורה של מידה זו היא תכונת ההבדלה, ומי שזכה בה מייחס אותה לכל תחום, בדברים שכליים ובדברים רגשיים, בממון, בגוף ובדעת. מקור הענין הוא ראייה וזיהוי של ייחודיות בכל דבר, והמבט הראשוני שלו מייחס הפרדה והבחנה בין דבר למשנהו. שכן בעצם העובדה שכל דבר נראה אחרת ונברא עם תכונות שונות, יש לכך סיבה, והסיבה בהכרח מבדילה בין דבר לדבר. אם לאחד ישנה מעלה או יש נכס, ולאחר אין, יש לכך סיבה נסתרת ואל לנו לפטור אותה בנקל. מלבד ההיגיון שבדבר, מדובר בתכונה חיובית בסיסית, המצויה בדרך כלל בקרב אנשים רציונליסטים המרבים להשתמש בלוגיקה, ובשל יתרון זה לבדו הם יוצאי דופן שאינם זורמים עם ההמון.


ומדוע זו מדה 'בינונית'? נראה שאין הכוונה כאן במשמעות שלילית, אלא רק לומר שאם תכונה זו תשאר במתכונתה ולא תתקדם לקראת 'חסידות', כפי שנראה מיד, היא עלולה בסופו של דבר להתדרדר לכלל 'מדת סדום'. לפיכך, מן הראוי שישמר אדם תכונה זו, אך גם יידע את גבולותיה ואת תוצאותיה, ויחשוב כיצד להתקדם ממנה והלאה למדרגות נשגבות יותר.


שלי שלך ושלך שלי – העקרון העומד מאחורי דעה שכזו, הוא זרימה וחוסר התמקדות בסיבה ובמסובב, שימת דגש על מה שנראה לעין ועל מה שאחרים חושבים ועושים. מגמת ה'האחדה' בין ממונות ותכונות שונות, ברוח 'שוויות לכל', אינה טובה כלל. עקרון שכזה עלול להביא את האדם גם להתרחקות מהבחנות, מהגדרות ומסדר. מדובר באדם המבקש תוצאות מיידיות, סדר שטחי וחיצוני, על חשבון התוצאה העמוקה והיסודית. כמו שבעניני ממון הוא אינו מעריך את שרכש לעצמו, כך גם בענינים שברוח, ולפיכך הוא 'עם הארץ'. כינוי זה מתייחס למי שלוקה בשטחיות, בחוסר הזדהות, הנובע מחוסר הערכה והבחנה. אדם שכזה הוא אינו שלילי במהותו, כי אם בלתי מפותח. התנא מזהירו שאם לא יעבוד על עצמו ויפתח את גישתו לנכסי רוח וחומר, עלול הוא להגיע דווק לאגואיזם מוחלט, המכונה להלן כ'רשע'.


שלי שלך ושלך שלך, חסיד – אין כאן רק מעלת נתינה ללא קבלה, אלא משהו מעבר לזה. מעלתו של החכם היא שהוא נותן מעצמו לאחרים, אולם פתיחות זו אינה פוגעת בפרטיותו ובעולמו הפנימי שרכש לעצמו. מלאכת הנתינה מלאכה לא קלה היא אם האדם אינו מעוניין לבטל את ה'אני' הייחודי שבתוכו. לכן החכם המעוניין לשמור על הגבולות, עליו ללמוד ולהבין את החברה שסביבו, ואת תורת הקבלה והנתינה. רק אז יוכל להגיע לדרגה שבה במקביל לעולמו האישי הוא יפתח ערוץ תקשורת המקשר בין פנימיותו לבין הזולת שמחוצה לו. זוהי דרגת החסיד.


שלי שלי ושלך שלי, רשע. – הרשע הוא המקביל של החסיד. מדובר באדם המרגיש את הפרטיות של החכם ולכן אינו נותן לאחרים. ולא זו בלבד, אלא תחת שיהא זה נובע מרצון כנה לשמר את עולמו הפנימי האישי שאינו ניתן להעברה, הוא שומר על עצמו למטרות אגואיסטיות ונהנתניות, אינו זורם ואינו נותן משל עצמו, כי אין לו ענין שאחרים יהנו כמותו. לכן הוא גם מעוניין לקבל נכסים של אחרים, כיוון שהוא אינו מעריך את קנייניהם של אחרים ואת פרטיותם.