ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.

מדובר לכאורה בחלוקה פשוטה, ומה בא התנא להשמיענו במימרה זו?


זה לשון מהר"ל: "דע לך כי תמצא שיש בני אדם קשים בטבע ומפני הקושי שלהם הם אינם נוחים לכעוס ואינם נוחים לרצות מפני קושיים, ויש בני אדם שהם רכים בטבע בכל והם נוחים לכעוס ונוחים לרצות, כלל הדבר או שהוא קשה בכל או שהוא רך בכל ואין הטבע נותן שיהיה נח לכעוס ונח לרצות שיהיה בו מן שתי המידות, שזה אינו". אם כן, כיצד מסבירים את שתי המדות האחרונות, בהן אינו נוהג באופן שווה? התשובה היא, אומר מהר"ל, משום 'אהבת הבריות' יתרה, המאפשרת גם למי שהוא קשה בכל − להיות רך לרצות. וכן להיפך, שנאה לבריות עשויה להשפיע גם על מי שהוא רך בכל, − להפוך ל'קשה לרצות'.


מדבריו למדנו שראשית לכל עבודת המידות יש לדעת שישנו מכנה משותף בין כלל המידות. לכל אדם ישנן תכונות-בסיס המובילות אותו בהכרח גם לטוב וגם לרע. אלא שבאמצעות תכונות וכוחות נוספים שנתנו לאדם, יכול הוא ללמד את עצמו לגבור על הצדדים השליליים שבתכונתו הבסיסית, ולהופכם לטוב.


במשנה זו אנו למדים על חלוקה ראשונית דיכוטומית למדי באופי האדם, בין בעל אופי רך לבעל אופי קשה, ואין אדם שיש לו מזה ומזה גם יחד. ללא הפנמת הכלל הזה, כל עבודת המידות של האדם לא תצלח ולא תחזיק מעמד בעת פקודה. משום שמתכונות-היסוד אין להתעלם. חשוב שהאדם יבחן את עצמו וישלים עם עצמו, בין אם הוא בבסיסו אדם קשה שתכונתו היא האיטיות, הנוקשות והמופנמות, ובין אם הוא בבסיסו אדם רך שתכונתו כוללת קצת פזיזות, השתפכות ורכות הלב. רק לאחר שיעמוד על אופיו ומתכונתו הבסיסית, יתפנה לברר את שאר תכונותיו. למדנו גם כי מעבר לחלוקה בין 'קשה' ו'רך', התכונה החשובה ביותר בעבודת המידות היא, האם מקננת בלב האדם אהבה בסיסית כלפי הזולת או לא. רק לאחר בירור זה יש על האדם להמשיך לחקור בשאר תכונותיו, שחלקם יבוארו במשניות הבאות בעז"ה.


נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא שכרו בהפסדו. – זהו אדם בעל אופי נח, זורם וקליל, לוקח דברים ללב אבל גם זורם הלאה במהירות. אדם כזה ימצא בחשבון אחרון, כי הוא נותר ללא כלום. יתכן שהוא חבר של כולם, אבל אף אחד לא באמת איתו.


קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרו – אדם עם אופי ביקורתי ובררן, לא איכפת לו כל כך מה חושבים עליו ההמון. אולם כאשר נקרה בדרכו אדם ברמתו או דומה לו, הוא מאוד ביקורתי כלפיו ואינו מעביר בקלות על מידותיו. בחשבון אחרון: הפסדו יוצא בשכרו, אך גם שכרו מלא במכאובים ואכזבות.


קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע. – אדם בין אם הוא בעל אופי קשה ובין אם הוא בעל אופי נוח, יהפוך לחסיד אם ילמד עצמו "אהבת הבריות". מחד, הוא יהפוך לוותרן יותר, ומאידך גם למתעניין ולסקרן יותר, וגם אחרים יתעניינו בו. כך שבעל האופי הקשה וגם בעל האופי הנוח – ימצאו את דרך הביניים לתקשר יותר נכון עם הבריות. וזוהי המלצתו הסמויה של התנא, שאינה מפורשת בדבריו.