יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר; וקל כנשר; ורץ כצבי; וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר: עז פנים לגיהנם; ובושת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.

הוי עז כנמר - מהי עזותו וייחודו של הנמר? 'עוז' ועזוז הם ענין אחד. התורה כונתה 'עוז': "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי − כי עז לאלהים" (תהלים סב, יב) – 'עוזו' של אלקים הוא בכך שכאשר הוא מדבר דבור אחד, אנו שומעים שני דיבורים. כך דרשו חז"ל: "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" - "לא תלבש שעטנז" "גדילים תעשה לך" שניהם בדיבור אחד נאמרו; "מחלליה מות יומת" "וביום השבת שני כבשים" בדבור אחד נאמרו; "ערות אשת אחיך" "יבמה יבא עליה" בדבור אחד נאמרו; "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל" "ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה" שניהם בדבור אחד נאמרו, − מה שאי אפשר לבשר ודם לומר ב' דברים כאחד", (מכילתא שמות כ).


כלומר: נקודת העוז שבתורה היא שה' מדבר דיבור אחד, אשר מתחלק לשני טעמים, כלומר לשתי מצוות אשר נראות לנו כסותרות. עיקר החידוש והעזות שבתורה טמון ביכולת הטמונה בה לשאת הפכים וליצור אחדות ביניהם.


הברטנורא כותב כאן שסיבת העזות המיוחדת שיש בנמר היא עקב היותו ממזר, שנולד מהרכבת כלאיים אשר אביו הוא חזיר ואמו לביאה. כאשר יש ליצור חוסר בהירות לגבי מוצאו ותכונותיו, כתם ממזרותו רובץ עליו ומחייב אותו לפתח עזות בכדי לשרוד את ההתקפות המלעיזים עליו. ניתן להוסיף על דבריו, כי תכונת העזות לא נועדה רק להגנה, אלא יש בה גם פן חיובי. כאשר האדם אינו יכול להשען על עבר בטוח וברור, הוא נאלץ לאזור אומץ ולהתפתח בכוחות עצמו ובשבילים חדשים, כלומר לעטות על עצמו 'עזוז'.


עזוז-עזות זו נדרשת מכל יהודי בכדי להבין את 'עוז' התורה, כלומר את ההפכים המאוחדים בה. אדם שיסודותיו ברורים לו נשען על עברו ועל ירושתו, ואינו מתאמץ לשאת בעול ההפכים. רק הכמיהה לדברים חדשים ומורכבים, מביאים את האדם לאזור חיל לשאת בעוז התורה.


יהודה בן תימא משבח את העזות ומורה לנו ללמוד מן הנמר. בהמשך המשנה הוא אומר שעז פנים לגיהנום, מהו ההבדל בין עזות הנמר החיובית, לבין עזות-הפנים השלילית? לדברינו הכול מובן. עזותו של הנמר היא עזות של נשיאה בעול ההפכים, מה שמחייב עמידה על המשמר בצורה תמידית, ותכונה זו נחוצה עבור התורה. לא כן עזות פנים, שהיא עזות חיצונית, שכאשר נשען האדם על מסגרת מסוימת ועל קוד חד ערכי הוא מרשה לעצמו להחציף פנים לאנשים שאינם מסוגו. עזות זאת היא מקוללת ומורישה גיהנום. הסימן לכך היא שהיא אינה נמצאת אצל הביישנים, לא כן עזות ההפכים שהיא דווקא מולידה ביישנות.