שוחד הרבנים

"אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. א"ר פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה, דרחים ליה לא חזי ליה חובה, דסני ליה לא חזי ליה זכותא. אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. אמר רבא: מריש הוה אמינא הני בני מחוזא - כולהו רחמו לי. כיון דהואי דיינא, אמינא: מינייהו סנו לי ומינייהו רחמו לי. כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר, אמינא: אם מרחם - כולהו רחמו לי, אי מסנו - כולהו סנו לי". (כתובות קה ע"ב)

תרגום: אמר רבא: מה טעם איסור שוחד? כיוון שמקבל ממנו שוחד, מתקרבת דעתו אליו והוא נעשה כגופו, ואין אדם רואה חובה לעצמו. אמר רב פפא: לא ידון אדם דין למי שאהוב עליו ולא למי ששנוא עליו. שאהוב עליו - לא יראה לו חובה; ששנוא עליו - לא יראה לו זכות. אמר אביי: תלמיד חכם שאוהבים אותו בני העיר, לא משום מעלתו אלא כיוון שהוא אינו מוכיח אותם במצוות. אמר רבא: פעם הייתי חושב שבני מחוזא אוהבים אותי. כיוון שנעשיתי דיין, חשבתי שחלק אוהבים אותי וחלק שונאים אותי. כיוון שראיתי שמי שיוצא חייב בדין היום, יוצא זכאי למחרת - הבנתי שאין הדבר תלוי בכך.

דבריהם של רבא ורב פפא די ברורים. השוחד משחית את בעלי הסמכות, ופוגע ביכולתם להכריע באופן הוגן. לאחר מכן, אביי מזכיר לנו שפופולריות איננה מדד להצלחה רבנית. אין כל פגם בכך שרבנים יהיו אהובים על הקהל, אך עודף התמקדות בפופולריות פוגע בראייתו החינוכית של האדם. רב קהילה יכול להיות מאוד אהוב על הקהילה, מהסיבה הפשוטה שהוא אינו מאתגר ומבקר אותה. רב כזה יכול לזכות במנדט חוזר בכל פעם שיחדש את החוזה שלו, אך הוא נכשל כישלון צורב בהעלאת הרמה הרוחנית והדתית של הקהילה. המחנך בתיכון עומד בפני אתגר דומה: הוא יכול לזכות באהדת התלמידים, אך אין לכך קשר למידת הצלחתו.

העובדה שדבריו של אביי מופיעים במהלך סוגייה העוסקת בשוחד, מלמדת אותנו עוד משהו חשוב. במקרה של שוחד רגיל, נותן השוחד מציע במפורש הנאה כלכלית תמורת הטובה הוא יקבל. במקרה שעליו מדבר אביי, הרב מציע לחברי הקהילה הנאות של 'חיים קלים' בתמורה לשוחד הפופולריות. העובדה ששום מטבע אינו עובר מיד ליד אינה משנה את ההקבלה לשוחד.

רבא מוסיף היבט נוסף. בתחילה הוא חשב שכל אנשי העיר שיזכו אצלו בדין יאהבו אותו, ואלו שלא יזכו ישנאו אותו. אחר כך הוא הבין שאהבות ושנאות המבוססות על מצב משפטי הן משתנות מהר מאוד. אולי רבא בא ללמדנו שהרב שאותו ביקר אביי אינו טועה רק בפן הדתי והמוסרי, אלא גם בפן המעשי. אדם אינו יכול לרצות את כולם כל הזמן. לא תמיד ניתן לפשר בין הניצים, ולעיתים יש להכריע. אלו שאוהבים את הכרעתך היום, יהיו אלו שלא יהיו מרוצים ממנה מחר. הרצון לרצות את כולם יסתיים, בסופו של דבר, בכישלון אישי ומקצועי.

תרגום: ר' יוסי גרשינסקי

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון