סתירות ופתרונן

"אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן". (שבת יג ע"ב)

"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה... ואף ספר משלי בקשו לגנוז, שהיו דבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? אמרי: ספר קהלת - לאו עיינינן ואשכחינן טעמא?! הכא נמי ליעיינן". (שבת ל ע"ב)

בפשטות, נראה ששלושה ספרים שונים היו מועמדים לגניזה בשל סתירות שהתגלעו בהם. בכל שלושת המקרים, הסתירות יושבו והספרים 'ניצלו' מגניזה. אמנם, חלק מהמפרשים טוענים שהתוצאה הסופית שונה בשלושת המקרים: חנניה יישב את הסתירות שבין ספר יחזקאל לחומש, בכך שהראה שהמקורות אינם סותרים כלל, אלא בעצם משלימים זה את זה. לעומת זאת, הסתירות הפנימיות שבקהלת לא יושבו, והפיתרון שמצאו חז"ל הוא שהספר פותח ומסיים במסרים דתיים חשובים. בסופו של דבר הגמרא אכן מתרצת את הסתירות שבקהלת, אך תירוצים אלו אינם מובאים כסיבה להכללת הספר בתנ"ך. כיצד פתיחתו וחתימתו של הספר פותרות את בעיית הסתירות שבו?

המהרש"א מסביר שחז"ל ידעו שספר יחזקאל מכיל דברי נבואה מבוססים, ולכן התאמצו לפתור את הסתירות, כי ידעו שספר זה חייב להיכלל בתנ"ך. לעומת זאת, ספר קהלת נכתב מחכמתו האנושית של שלמה המלך, וחז"ל לא היו מתאמצים להכלילו בתנ"ך אלמלא המסרים החשובים שבתחילתו ובסופו, שעודדו אותם להתאמץ וליישב את הסתירות שבו. תשובה נוספת מובאת ב"עין יעקב": סתירות אינן סיבה לגניזת ספר, אם אין בו אפיקורסות. חז"ל לא חששו מהסתירות עצמן, אלא מהפרשנות האפיקורסית שניתן היה לתת להן. לכן, כשראו שהספר פותח וחותם בדברי תורה, היו בטוחים שגם הסתירות שבאמצע הספר אינן מעידות על אפיקורסות.

באשר לספר משלי, לא מצויינות הסתירות או הפיתרון שנמצא, ונאמר רק כי חז"ל הכלילו אותו בתנ"ך בעקבות הכללת ספר קהלת. נראה, כי פרשת הכנסתו לתנ"ך של ספר קהלת נתנה לחז"ל ביטחון ביכולתם להתמודד גם עם הסתירות שבספר משלי.

לדעתי, יש כאן מסר כללי חשוב. אין אנו חייבים לפתור את כל הבעיות והשאלות הדתיות המאתגרות אותנו. הרגשת צורך כזו עלולה לגרום לנו להסתפק בתשובות רדודות, במקום שבו הודאה צנועה בבורות עשויה להיות טובה יותר. שאיפתנו צריכה להיות להסביר חלקים נרחבים ככל הניתן מהתורה באופן סביר ומתקבל על הדעת, כך שתשרה תחושה כללית של הבנה והזדהות על כל התורה כולה. כשאור התורה יאיר בכל כוחו, נוכל להסתדר גם עם חלקים קטנים שבהם אור זה עדיין מעומעם.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון