חכמה מול נבואה

"תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא - ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. מאי 'עכנאי'? אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו.

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. היטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם, מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של ר' אליעזר, ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר' אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא' - מאי 'לא בשמים היא'? אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטות'. אשכחיה [=מצאוֹ] רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא [=מה עשה הקב"ה באותה שעה]? אמר לו: קא חייך ואמר, נצחוני בני, נצחוני בני". (ב"מ נט ע"א-ע"ב)

שאלה קשה עולה מהסוגייה המוכרת הזו: כיצד יכלו חז"ל להתעלם מבת קול מהשמים, ובמודע לפסוק הלכה שגויה? תוספות מציעים שכוונתה של בת הקול הייתה להגן על כבודו של ר' אליעזר, ולא לפסוק הלכה במחלוקת. ברור שבעלי התוספות לא יכלו להעלות על דעתם שחז"ל יפסקו במודע נגד ההלכה הנכונה.

לעומת זאת, הר"ן טוען שבת הקול אכן באה לקבוע שהאמת ההלכתית הטהורה עומדת לצדו של ר' אליעזר, אך דבריה לא התקבלו. טבעה של המערכת ההלכתית הוא פסיקה על פי שכלו והישגיו האינטלקטואליים של האדם. מידע שמגיע ממקור אלוקי אינו נוטל חלק בשיקוליהם ההלכתיים של חז"ל. למעשה, ר' יהושע וחבריו קבעו שיש לפסוק הלכה על פי הרוב, אע"פ שהם ידעו שהם טועים בפסיקתם.

מדוע פסיקות הלכתיות מתבססות רק על חכמים, ולא על מקורות אלוקיים? יש שתי סיבות לכך שנבואה היא מקור בעייתי להכרעה הלכתית: ראשית - הנביא אינו מקבל נבואה בכל עת שהוא חפץ בכך; ושנית, הנבואה כבר עברה מן העולם, ואילו חכמי הלכה לעולם יהיו קיימים. אלו הן סיבות לכך שיש להסתמך דווקא על חכמי התורה, אך הן אינן מסבירות מדוע אין החכמים מתחשבים במקורות אלוקיים כאשר הם מופיעים ומתערבים. אברבנאל הסביר שהסתמכות על נבואה כמקור הלכתי פוגעת בנצחיות נבואתו של משה בסיני, ובעצם בנצחיותן של התורה ושל הברית. אם הנביא יכול להכריע במחלוקות הלכתיות, לכאורה הוא גם יכול לשנות את הברית שנחתמה בין ישראל לבין הקב"ה בסיני. דווקא נצחיותה של התורה מחייבת התעלמות ממסרים נבואיים המנסים להשפיע על המערכת ההלכתית.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון