מבוא ללימוד שפת האגדה

הקדמה

עיקר עניינם של המשנה והתלמוד הוא בבירור ההלכה למעשה. אולם תוך כדי הבאת כלל דעות התנאים והאמוראים משולבים בהם דברי אגדה ומעשים שלכאורה אין הכרח להביאם. בסדרה זו נשתדל להכיר את השפה הפנימית שבה משוחחים המעשים והאגדות זה עם זה; ונשתדל להראות כי שפה פנימית זו משמשת למעשה כתפילה ולימוד זכות, ובעת שאנו הוגים בפינו את הנאמר אנו מתפללים להשם יתברך.

המהרש"א כבר כתב (חידושי אגדות למסכת ראש השנה דף ג, ב) שבעת שנחמיה ודניאל היו מדברים עם מלכים זרים דבריהם נאמרו בשני מובנים; במובן האחד דבריהם היו מכוונים למלך שעמו דברו, ובמובן הנוסף דבריהם נאמרו באופן של תפילה לקב"ה. אפשר להוסיף ולומר שכך צריך להיות גם בעת שמדברים דברי תורה, וכן אמר הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (אמרי אשר, יד עזרה תשס"ו, עמוד כב): "כי לימוד התורה באמת זוהי תפילה ועבודה שבלב, זאת אומרת שבעת לימודנו את התורה הקדושה אנו מתפללים להשי"ת לקבל את דיבורינו".
(וראה גם מה שהביא ה"דגל מחנה אפרים" בשם הבעש"ט בפרשת נח ד"ה תַּחְתִּיִּם, וראה גם בהקדמה לליקוטי תפילות לר' נתן)

שפת האגדה נועדה להביא לאחדות ולשלום בין שתי דמויות מרכזיות שקיימות בעם ישראל, יהודה ויוסף; ובין ממשיכי דרכם שהם אלו שפועלים עם משיח בן דויד ואלו שפועלים עם משיח בן יוסף. והחשיבות של האחדות וההכרה בקיומן של שתי דמויות מרכזיות אלו מצויה בדבריו של הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון החברותא 307 פר' חקת תשס"ז, עמוד 3): "... בליל שבת-קודש חיפשתי את ר' (פלוני) ולא מצאתי אותו, ניסיתי להתקשר עם כל נשמות הצדיקים האמיתיים, הן משורש דויד המלך ע"ה והן משורש יוסף הצדיק. ... ... עד שבסוף הצלחתי להתקשר אליו עם איזה נשמה ולהעלותו. ... כי ע"י כח האחדות מתקשרים עם הנשמות הקדושות, והן מתקשרות עם אותה נשמה שהלכה לעולמה ועוזרות לה בהתעלותה. כגון אם האדם מתקשר אל הנשמה שהלכה לעולמה והאדם נמצא באחדות עם בני אדם נוספים, אזי בכוח האחדות האדם פועל שתי פעולות: א. מתחבר אל הנשמה שהלכה לעולמה. ב. מתקשר אל נשמות צדיקי האמת ע"י זה שלומד מספריהם הקדושים וע"י זה ששומעים ספורי צדיקי האמת. בכוח שתי הפעולות מתקשרת הנשמה שהלכה לעולמה עם נשמת צדיק האמת הנ"ל ומעלהו לשורשו. אבל כאשר אין אחדות אזי יש ללימוד המשניות לעלוי נשמתו ערך של תקון גרידא המקל מהנשמה את הסבל.

וענין ההתקשרות עם נשמות הצדיקים האמיתיים הוא כדלהלן: יש נשמות שהן משורש דויד המלך עליו השלום ויש נשמות שהן משורש יוסף הצדיק, כל הצדיקים שבהשתלשלות הדורות הם צמצומים מהנשמות הנ"ל. בכל דור ודור מצטמצמות נשמות אלו בתוך הבריאה המגושמת. דהיינו, בתחילה היו נשמות אלו עלי אדמות בצורה מופשטת בלי אחיזה גשמית. כשהנשמות היו מופשטות ולא היה להם אחיזה גשמית לא היתה התחברות מספיקה לתורה שבעל פה. בתקופת בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים שהם משורש דויד המלך ויוסף הצדיק והתחברו יותר אל הבריאה המגושמת, צמצום זה נתן את הבטוי בהתלבשות במשניות. כך שהתנאים המוזכרים במשניות הם בעצם צמצומים מנשמות דויד המלך או יוסף הצדיק. לאחר חורבן בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים יותר והם האמוראים המוזכרים בגמרא. ככה הצטמצמו נשמות הצדיקים בכל דור: בתקופת הגאונים, בתקופת הראשונים, בתקופת האחרונים..."

שפת האגדה מתייחסת לדמויות שקשורות למשיח בן דויד ולדמויות שקשורות למשיח בן יוסף. פעמים שהאגדה עוסקת בהרמת קרנה של אחת הדמויות; אולם פעמים שהיא עוסקת במה שנראה מבחינה חיצונית כהורדת מעמדה של אחת הדמויות. המטרה של האגדה - אינה הורדת מעמדה של הדמות הזו!! אלא שזהו אמצעי שנועד להעלות את קרנו של חלק אחר מעם ישראל - שאינו נוהג במעשי הצדקות של אותה הדמות. והשוואת מעמדם של הדמויות השונות תביא לשלום ביניהם: "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם:" (ישעיהו יא, יג).

במעשים המופלאים שנמצאים באגדות חז"ל קיימים סמלים שלקוחים מן התנ"ך. ופעמים רבות האגדה חוזרת בשפת חז"ל על מעשה או נבואה שמופיעים כבר בתנ"ך. כאשר גם שם בתנ"ך קיימת ההתמודדות בין דמויות שקשורות ליהודה לבין דמויות שקשורות ליוסף.

ננסה לתת מובן אחיד למושגים שחוזרים ומופיעים בכמה אגדות, ומתוך כך יובנו גם הקשרם ושילובם של המעשים והאגדות המובאים במשנה ובתלמוד. והכרת שפת התפילה של האגדה תוכל לסייע להבין את משמעות התפילה המסתתרת באגדות נוספות שלא תבואנה לדיון במאמרים.

המאמרים בנויים זה על גבי זה. תחילה מוצע במאמר פירוש למושג החוזר בדברי חז"ל במקומות רבים, אולם הרחבת וביסוס הפירוש נעשית במאמרים שבאים אחריו. ולכן כדאי לקרוא את המאמרים בסדר שהם מופיעים בפני הקורא.

נקדים ונאמר, שאין כוונתנו להביא הוכחות ניצחות שמכריחות את הפרשנות שאנו מציעים. כבר כתב הרמב"ן (הקדמה ל"מלחמות" במסכת ברכות):
"כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה".
לבד מכך, כל מאמר בפני עצמו הוא הצעת דברים שנועדה להתברר על ידי הקוראים, ומתוך המשא ומתן ותגובות הקוראים יצאו הדברים מלובנים. ובין אם המאמר יישאר כמו שהוא ובין אם בסופו של דבר המאמר ישתנה לכיוון אחר - "מיני ומניה יתקלס עילאה" (ממני וממנו יתברך עליון, מסכת סוטה דף מ, א).

כלל המאמרים נועד להראות כיצד תוך כדי לימוד המשנה והתלמוד אנו מתפללים ומלמדים זכות על הדמויות השונות שבעם ישראל; וגדול הלימוד שמביא לידי מעשה (בבא קמא דף יז, א). ואשא תפילה להשי"ת שיקבלו המעיינים את הדרך הזו, ותוך כדי לימודם ילמדו זכות על כלל ישראל. ועל ידי לימוד הזכות שילמד כל אחד על חברו, יזכו ללכת בדרכיהם של צדיקי ישראל, שברכוני ועודדני בכתיבת וביאור דברי האגדה.

ויהי רצון שהדברים שיתלבנו בסדרה זו יהיו למצבת זכרון בהיכל ה' לעלוי נשמת אמי מורתי מרת רחל ב"ר בנימין בונים ע"ה שחינכתני לתורה ולמצוות ולמעש"ט.