מאמר בעניין תשלומי כפל ארבעה וחמשה

במאמר שלפנינו ננסה להבין את שורש חילוקי הדינים שבתשלומי גנב וגזלן מתוך הנחה שמהדין הפרטי העוסק בדיני גנב וגזלן ניתן ללמוד לא רק לגבי העניין הספציפי של גנבה וגזלה של חפציםן אלא לעניינים רחבים יותר הנוגעים לתפיסת החיים על פי התורה.

התורה חילקה בין גנב וגזלן , שהגזלן מחוייב להשיב את הגזילה בעין ובמקרה שהגזילה לא קיימת את שווי הקרן, בעוד הגנב נידון בתשלומי כפל - עליו לשלם פי שניים מערך הגנבה.

במקרה של גנבה חילקה התורה עוד שאם גנב הגנב שור או שה וטבחו או מכרו , עליו לשלם פי ארבעה במקרה של שה ופי חמשה במקרה של שור.

ננסה להבין מה הסיבה לחילוקי דינים אלה , שלכאורה נראים שרירותיים לחלוטין.
נתמקד ראשית בהבדל שבין גנב וגזלן.

לפני שמנסים להבין את טעם החילוק שביניהם יש לעמוד על הגדרת החילוק .ההגדרה היא שהגנב עושה את מעשהו במחשך ובהיחבא , בעוד הגזלן גוזל לאור יום ובריש גלי . הגנב מסתתר מבני אדם בכדי לכסות כלימתו בעוד הגזלן אינו חש לבושה זו. הגנב בשעה שהוא גונב , אין בעל החפץ מודע להפסדו , משא"כ במקרה של הגזלן.

ברור שעלינו לחפש את הטעם לחילוק דינם בהבדלים הללו.

חז"ל הסבירו את ההבדל שבין הגנב לגזלן בכך ש"זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו" . לכאורה , לפי הסבר זה , הגנב עושה עבירה נוספת לבד מהעבירה של גנבה בזה שאינו משוה כבוד עבד לכבוד קונו , אבל אין הבדל בעצם מהות מעשה הגניבה . אבל לפי זה לא כל כך מובן למה לא השיתה התורה עונש קבוע על החומרה הנוספת שבהסתרה , ללא קשר לשווי הגנבה, וכן לא מובן למה חייבה התורה דוקא כפל.

מכיוון שעיקר ההבדל תלוי בשאלה אם המעשה נעשה בהסתר , מסתבר שניתן להרחיב את הדיון מהשאלה של גניבה וגזילה לכל מעשה רע שניתן לעשות בהיחבא או בגלוי .

מחילוק הדין בין גנב לגזלן אנו רואים שההבדל בין מעשה רע הנעשה בהיחבא לבין מעשה כזה הנעשה בגלוי אינו רק שהעושה את המעשה בסתר מוסיף את חטא ההסתרה על פשעו , אלא שהפשע המקורי כולו עומד על דרגת חומרה אחרת.

ננסה להבין למה.

חז"ל בב"ק אומרים שאין הברכה שורה בדבר שבמדה ובמשקל אלא בדבר הסמוי מן העין. אנו רואים מדבריהם ש"סמוי מן העין" הוא הניגוד ל"מידה ומשקל". כידוע , בתחום הנפש ,דבר שיש לו מידה ומשקל מבטא דבר סופי שאינו עמוק , בעוד שלרגשות עמוקים אין מידה ומשקל . רגש עמוק הוא כזה שקשה לבטאו , שמייחסים לו אינסופיות וחוסר הגדרה. מהניגוד האמור, הסמוי מן העין מבטא את העומק שבדברים שאין להם מידה ומשקל.

ולענייננו , מעשה הנעשה בגלוי יכול להיות מעשה שטחי וחיצוני הנעשה ללא מעורבות הנפש אבל מעשה הנעשה בסתר הוא בדרך כלל מעשה עמוק יותר ומחובר יותר להווייתו הפנימית של האדם. כאשר המעשה הוא מעשה רע , הרי שאם הוא רק מעשה חיצוני , הפגיעה היא רק מהתקיימות תוצאות המעשה ולכן השבת המצב לקדמותו מספיקה לתיקון , מה שאין כן אם המעשה הוא מעמקי הנפש , אין די בתיקון חיצוני של ביטול תוצאות המעשה והשבת המצב החיצוני לקדמותו , התיקון צריך להיות עמוק יותר , לתקן גם את מעורבות הנפש.

יתכן שעל פי רעיון זה ניתן להסביר את ההבדל בין דין הגנב לדין הגזלן. הגזלן שעשה את מעשהו בריש גלי , הרי העוול הוא בעיקר במעשה החיצוני , אין כאן משהו שצריך לתקן ברמת הנפש . ברגע שמחזירים את הגזילה ומבטלים את המעשה החיצוני חזר הכל למקומו . יתר על כן , הגזלן הראה שאינו נרתע משום דבר ולוקח כאשר הוא רוצה , לכן אם הוא מחזיר זהו סימן שהוא תיקן דרכיו . אבל הגנב בזה שהוא מחזיר את קרן הגניבה הוא לא מוכיח עדיין שתיקן את דרכיו. הגנב הגונב רק בסתר מוכן לוותר על קרן הגנבה , למרות שבפנימיות נפשו יש בו את ההכנה להיות גנב , לכן ההחזרה אינה מוכיחה שום תיקון בפנימיות הנפש. התיקון בפנימיות הנפש הוא רק כאשר הוא מחסיר מעצמו משהו דומה.

לפי דרכנו שמהדינים הפרטיים ניתן ללמוד על תפיסת החיים על פי התורה לגבי עניינים רחבים יותר , אפשר לומר שהרעיון הזה נוגע לכל סוג של שימוש במשהו שאדם מקבל מחברו , גם ואולי בעיקר בתחומים נפשיים.

לדוגמה , נחשוב על שני חברים המשתפים פעולה ומתמודדים יחד בנושא מסוים וההתמודדות הזאת מקרבת ביניהם בגלל שיש להם דבר משותף .
עכשיו קרה המקרה וחבר אחד הולך ועושה שימוש חד צדדי בתוצר שיתוף הפעולה הזה , ללא רשות חברו . דבר כזה מהווה סוג של גזילה נפשית . יש קשר נפשי בין החברים ואל לו לאחד לנצלו ללא רשות חברות , זהו דבר השייך לשניהם.

לפעמים , לא רק שיש כאן פגיעה בחבר על ידי עשיית דבר כזה ללא רשותו , אלא שנגרם לו צער מכך שמעשה כזה מטיל ספק על השותפות שמלכתחילה. זה מעורר אצלו את השאלה שאולי כל החיבור מלכתחילה היה רק למטרת תועלת .

אבל זה כך בעיקר כאשר המעשה הוסתר מהחבר, כי כפי שאמרנו , הדבר הנעשה בהסתר הוא יותר עמוק ואמיתי מהדבר הנעשה בגלוי . כאשר החבר הפוגע משתף את חברו ומודיע לו, גם אם אינו מבקש את רשותו , אין המעשה מעיד עדיין שאין לו חיבור ושותפות אמיתיים עם חברו. הוא אמנם פוגע בו אבל הפגיעה נוגעת בעיקר לשכבה החיצונית של עצם השימוש ללא רשות , היא לא מצביעה על משהו עמוק יותר שפוגע בעצם הקשר.

מחילוק דין הגנב מהגזלן , ניתן ללמוד גם לבי התיקון במקרה הזה. במקרה שהפגיעה באימון נעשתה בגלוי , יועיל גם תיקון חיצוני והשבת המצב לקדמותו, מאחר וזהו המישור שבו מתקיימת הפגיעה. אבל אם הפגיעה נעשתה בסתר, לא די בכך שהחבר יחזיר את המצב החיצוני לקדמותו שכן בכך אין עדיין שום תיקון לפגיעה בקשר ובאמון . בכדי להחזיר את המצב לקדמותו בשלמות על החבר הפוגע להעמיק בתוך עצמו בכדי לבנות יסוד חדש לקשר שנפגע.