ההשלכות של הלוואה בריבית הם על כל החיים

מסכת בבא מציעא דפים ע - עז

הרב חנוך גבהרד

דף עא/א

המלוים בריבית - עיוורים!
מצהירים וחותמים: פלוני כפר באלקי ישראל

הבדל מהותי יש בין מלוה בריבית לבין שאר הפרנסות. כל אומן, בשעה שעוסק במלאכתו, הוא מרויח, ובשעה שמתבטל, הוא אינו מתפרנס. המלוה בריבית שונה מכולם, רוחיו קשורים אך ורק לזמן הנוקף, יומם ולילה, שבת וחול. גם בתפילה, גם בשבת, ואפילו ביום הכיפורים, בשעה שהמלוה מכה על ליבו: "על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובתרבית", בשעה זו ממש צוברת הריבית שלו רוחים.

אין לך כפירה גדולה מזו.

העובדה שאין רגע בו הוא לא מרויח כסף, היא גם העובדה שאין רגע נקי בחייו, חייו הינם רצף אחיד של פגימות. אין מקום שאפשר להשחיל בו איזו סנגוריה.

גם אם יש עליו לימוד זכות, לא רק זכות של מצוות, אלא אפילו הזכות הגדולה של לימוד תורה, היא נותרת עקרה ובלתי יעילה. הזכויות נעצרות כשהוא יישן, או כשהוא בבית המרחץ וכדומה, ואילו החובות אינם נעצרים, אף לא לרגע קט (אגה"ת לר"י אות כ', בן יהוידע).


ב"מ עא/א
נכסי המלוה ברבית מתמוטטים
אופי רווחיו הוא על ידי התמוטטויות.

כאשר הלווה מזדרז להחזיר את החוב בטרם יפול לגמרי, היתה לו רק התמוטטות חלקית, של עשרה/עשרים אחוז מנכסיו - "מה לי קטלא כולא, מה לי קטלא פלגא".

אילו היה הלווה ממתין עוד, היו כולם רואים את התמוטטותו, הרי שהגדרת הריבית כ"נשך" אינה קללה או הפחדה, היא באמת נושכת, וכיצד יכולה לצאת ברכה מנשיכה? אין יכולה הריבית להביא רווח?

יש בריבית בעיה יותר קשה.
הגנב והעושק יפסידו רק את הכסף ה'מלוכלך' שלהם, בעוד שהמלווה בריבית עתיד להפסיד גם את הקרן, וגם את שאר הכספים שהגיעו אליו בדרכים ישרות, ואינם נמצאים במערכת עסקיו. כי אצל הגנב - ידיו הזריזות ועיניו העירניות גרמו לו להתעסק בגניבה, וכספו הישר אינו שותף לדבר עבירה, אבל אצל המלווה בריבית, הכסף שהיה לו, הוא זה שדחף אותו לחטא זה. לכן הכל צריך לשקוע, גם הנכסים שנקנו ביושר ובזעת אפים, או בירושה כשירה, גם הם נאבדים יחד עם הריבית.

אפילו נכסים שאינם שותפים בעיסקא, כולם מהווים גיבוי ל"בנק האפור"! (אגה"ת לר"י אות כ').



ב"מ דף עה/ב
אבק ריבית
אסור ללווה להקדים שלום למלווה

אחר שהתבארו דיני הריבית המקורית, ממשיכים ב"אבק ריבית", אשר בה משלם הלווה למלוה בעקיפין, כגון שעושה לו עבודות שרות, או צורה אחרת של הכרת תודה, שיש לה ערך ממוני.
מותר ללווה להיות אסיר-תודה למלוה שהטיב עימו ועמד לו בשעת דוחקו, ולא רק זאת אלא אסור לו להיות כפוי טובה, אך אסיר-תודה זה צריך לדעת את הגבול הדק שבין הכרת הטוב לבין תשלום, כי זוהי חוט-השערה המתוחה על פני תהום משני הצדדים.

האם מותר להגיד "שלום"? לברך בשעת ההלוואה: "תהיה בריא"?

הרי נאמר: "נשך כל דבר אשר ישך" (דברים כג/כ), הלשון "דבר", מלמדת שאפילו ריבית כה דקה, של מילה טובה, אם היא נאמרת בעקבות ההלואה, היא נחשבת כריבית. לכן יש
לומר: "תזכה למצוות", מפני שזו ברכה העולה על כל האחרות! שהרי "מצוות לאו להנות ניתנו"! אין תפקידן של המצוות להנות מהן (ר"ה כח/א). ממילא אין למלוה הנאה וריבית מהמצוות שתגענה אליו בעקבות ברכת הלווה. על כן המברך בסגנון כזה מרויח את שני הדברים, הוא איחל ברכה נכבדה וגדולה למיטבו, וגם לא נכשל באבק ריבית.