הנצרך לבריות מאבד את העצמאות!

מסכת בבא מציעא דפים ע - עז

הרב חנוך גבהרד

ב"מ עה/ב
נצרך לבריות נידון באש ובמים

עצמאות אנושית באה לידי ביטוי בשני מישורים:
א - קובע לעצמו את אופי חייו ואת צורת החשיבה שלו.
ב - מתפרנס בזכות עצמו ודואג לקיומו בדין, ולא בחסדם של הבריות.

הנצרך לבריות מאבד את שני המישורים הללו:
א - צריך להתאים את עצמו, את דבריו ואת הלך מחשבותיו לשאת-חן בעיני מטיביו.
ב - המזון מעניק החיים, בא אליו בחסד, וגורם לו לחיות ב"נהמא דכיסופא" =לחם בושה, ההיפך מהסיבה שלמענה נברא העולם והאדם (מגילה כח/א: "שונא מתנות יחיה").

המלוה בריבית דן את הלוה בשני דינים - אש ומים. שני הכוחות שהם הבסיס לחיי העולם וקיומו, ללא חום ומים יגוע כל חי. מאידך; חום חזק משתלט ומכלה הכל. הצפת מים חונקת את כל מה שמתחתיה.
הנמצא תחת שלטון הזולת, פגוע בשתי הרמות האנושיות שבו:
א - כילוי כל אפשרות של חשיבה והתפתחות של חיים עצמאיים והפיכת הכח החי לאפר מת. כירסום זה באישיות מקביל לכילוי של אש.
ב - כאשר נמנעת אפשרות לקיום עצמאי, הנזקק להתחבר למפרנס שיעניק חיים, ההשתלטות של מקורות חייו אלה מקבילים להצפה במים והחנקה שבאה בעקבותיה.

התייחסות זו אל שני סוגי העצמאות נלמדה מתוך הנאמר על קשיים: "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים" (תהילים סו/יב).
הלווה חסר-הישע, גם מסמיק וגם מחויר בראותו את המלוה.
הסומק דומה לעונש הבא על ידי האש, והחיורון דומה לעונש הנגרם על ידי המים (מהרש"א).