מבוא ללימוד נשמת המשנה - עיון הלכה בראי האגדה

מבוא לסדרת "נשמת המשנה" ובו עשרות מאמרים המפורסמים באתר.

את המשנה גיבש רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל לפני כאלף ושמונה מאות שנה. בששת סדריה ובשישים ושלוש המסכתות שלה ישנן מסורות בשם חכמי ישראל למן סוף תקופת בית שני ועד סוף המאה השנייה לספירה. המשנה היא "עמוד הברזל" (ויקרא רבה כא) של התורה שבעל פה, והתלמוד הוא במידה רבה פרשנות ופיתוח שלה.

גופה של המשנה הוא ההלכה, אולם בספר זה אנסה להתחקות על נשמתה החבויה. ברצוני לחשוף כמה מהרעיונות העומדים ביסוד ההלכות במשנה, ובמידת האפשר לעמוד על המשמעויות הקיומיות שלהם. ההתבוננות בפרטי הלכה חושפת יסודות חשובים הנוגעים לנוכחות האל בעולם, לזיקה בין הלכה לחיים, למערכות היחסים שבין אבות לבנים ובין איש לאישה, לצדק חברתי, לבית המקדש, לארץ ישראל ועוד.

התנאי הראשון לגילוי נשמת המשנה הוא יחס מתאים של הלומד. אדם מצליח לגלות רק כאשר הוא מחפש. לעתים קרובות לימוד המשנה נחשב רק שלב הכנה ללימוד התלמוד או אמצעי לרכוש ידיעות כלליות בתורה שבעל פה. מי שילמד כך אמנם יוכל לממש את שני היעדים החשובים האלה אך נשמת המשנה תמשיך להיות נסתרת ממנו. לעומת זאת, מי שניגש למשנה מתוך ידיעה שזהו ספר חשוב בפני עצמו ומתוך הכרה שלהלכות השלכות בתחום הרוחני – יחפש וימצא.

הספר הזה שואף להציג קשר ממשי בין הרעיונות להלכות בשני אופנים עיקריים: הראשון באמצעות הניסיון לחשוף את כוונתם המקורית של חכמי המשנה בהלכות שהם מוסרים, והשני באמצעות ניתוח ההשלכות העולות מהמשנה. אדגים שני סוגי פרשנות אלו:

בירור הכוונה המקורית
הרב ד"ר אברהם וולפיש במחקריו על עריכתה הספרותית של המשנה ייסד שיטה חדשה ללימוד המשנה. וולפיש הוכיח שעורכי המשנה השתמשו במודע בכלים ספרותיים כגון "חתימה כעין פתיחה" ומשחקי לשון. עוד הוא הראה שהעיצוב הספרותי שימש כלי ביד העורכים לבטא משמעויות רעיוניות, ומכאן שחקר המבנה הספרותי של המשנה חושף ממילא את עמדתם המודעת של עורכי המשנה כלפי ההלכות המופיעות בה.

נזכיר כמה מן הכלים הספרותיים הללו:
משחק לשון – בחירתה של המשנה לנקוט מינוח דו-משמעי מאפשרת למובן הסמוי לרמוז על משמעות נוספת. כך למשל המשנה בראש השנה מספרת על אב ובן שבאו להעיד על החודש: "וקבלו הכוהנים אותו ואת בנו". המשמעות הגלויה של "אותו ואת בנו" היא שהכוהנים קיבלו את האב והבן יחדיו כדי להעיד כזוג. אבל המשפט "אותו ואת בנו" מרמז על משמעות נוספת, שלילית. הוא רומז לביקורת על התנהגותם של הכוהנים, "אותו ואת בנו" הוא שמו של אחד האיסורים שבתורה, "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח).

זיקה אינטרטקסטואלית – פעמים רבות אנו מוצאים במקרא שצירופי מילים החוזרים על עצמם בסיפורים שונים נועדו להקביל בין הסיפורים. גם במשנה ישנן הקבלות – לעתים הקבלות בין שתי מסכתות, ולעתים, כפי שנראה בפרקים הבאים, יוצרים זיקה בין המשנה ובין המקרא. השפעתו של המקרא על עיצוב המשנה אינה רק משום שהתורה שבכתב היא התשתית של התורה שבעל פה, אלא גם משום שהתנ"ך הוא הספר המרכזי שהיה ידוע לחכמי המשנה וללומדיה ולפיכך נשאבו ממנו פעמים רבות מוטיבים, רעיונות ואסוציאציות. השראת המקרא אפוא נוכחת במשנה לא רק בציטוטים הישירים ובעיקרי המצוות; ברקע עיצובן של חלק מהמשניות עומדות דמויות מקראיות כאליהו הנביא, דוד ושלמה והרעיה והדוד שבשיר השירים. עיצוב זה רומז על המשמעויות הנוספות שרצו חכמים לכלול במשנה.
מבנה – מבנה של משנה או של פרק משמש כלי ליצירת הקבלות בין יסודות שונים, ובכוחו לבטא קשר רעיוני. לדוגמה, הפרק הראשון והפרק השלישי של מסכת סנהדרין עוסקים בדיינים ואילו הפרק השני בדיני מלכים. בכך יצר עורך המשנה זיקה בין השופט למלך, שני מנהיגים הנושאים בשררה על הציבור. דוגמה נוספת נוכל לראות בפרק הראשון של מסכת קידושין. לפרק שני נושאים – קניינים ומצוות. העובדה שכל אחד מהנושאים מתייחס לעשרה פרטים מרמזת על הקשרים בין שני התחומים.

דרך נוספת לעמוד על כוונת חכמים עצמם, דרך הרווחת גם בעולם הישיבות, היא במתן תשומת הלב לשיטתיות בגישתו של החכם הדובר. לדוגמה, אמירותיו של רבי עקיבא בנושא קדושת הקשר בין איש לאישה ובנושא חשיבותה של האהבה ביניהם יכולות להסביר מדוע לשיטתו מותר להתגרש כאשר נפגם החן בין בני הזוג.

השלכות ההלכות
במשנה, יותר מבתלמוד ובמדרשי הלכה, רוב ההלכות העוסקות בנושא כלשהו מרוכזות במקום אחד. כך היא מקילה על הלומד להתבונן בהלכות כמכלול ולנתח את משמעויותיהן. לדוגמה, הפרק האחרון של מסכת ברכות מביא רשימה ארוכה של מצבים שהאדם מחויב בהם לברך את הקב"ה – כל אחת מהברכות מבטאת הכרה בתפקידו של הקב"ה באותו אירוע, ולכן ניתוח של הברכות כולן מאיר על שאלת מקומו של הקב"ה בעולם באופן כללי. בדומה לכך, ניתוח של פרטי הלכות פאה במשנה מגלה את התפיסה כי "פאה" אינה מתנה הניתנת לעני אלא זכותו הממשית בשדה, בדומה לזכויותיו של בעל השדה עצמו. הבנות אלו מתאפשרות מכיוון שהמשנה היא ספר הלכה קדום והיא קרובה יותר לשלבי הגיבוש של יסודות ההלכה, שלב שבו המגע בין ההלכה לרעיונות העומדים ביסודותיה היה ברור יותר מבתקופות אחרות.

במקומות אחדים בספר אחרוג מהעקרונות שתיארתי עד כה ואגע בנקודות אישיות יותר, דוגמת העיון במסכת יומא שאספר בו שני סיפורים כואבים על החיים ועל המוות. אני מרשה לעצמי לעשות כן היות ומטרתי היא להאהיב את המשנה על עם ישראל ולגלות את העושר שבה כפי שהוא מתבטא במגוון הדרכים האפשריות לפרשנותה.

שמו של הספר
שם הספר, "נשמת המשנה", לקוח מדבריו של ה'מגיד מישרים', אותו כוח רוחני שהתגלה לרבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". המגיד הזדהה כ"נשמת המשנה" ובין היתר תלה את הופעתו לפני רבי יוסף בזכות לימוד המשניות:
אני אני המשנה המדברת בפיך אני נשמתא דמשנה, דאנא ומשנתא ואנת מתיחדין כחדא, לכן אהדרותך יהא תדיר למשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגעא חדא.

התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר תלך... רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד... בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית... הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה.
תפילתי שמתוך אהבה למשנה ודביקה בה נזכה לדבק את לבנו ואת נשמתנו בשורש המשנה – ריבונו של עולם.