בין שופר לתפילה

סֵדֶר בְּרָכוֹת,
אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ.
קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ.
זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ.
שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ.
וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים,
דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכִיּוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר?
אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכֻיּוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ.
זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ.
שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ.
וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:

הרב יוסף דוב סולובייצ'יק סובר שעל פי תפיסתה של המשנה תקיעות השופר הן סוג של תפילה, ובשל כך שובצו בתפילת העמידה של ראש השנה:

וצריך להבין דברים אלו, דאיזה שייכות יש בין מצות תקיעת שופר לבין אמירת ברכות התפילה... ולכאורה מן ההכרח לומר שגדר מצות תקיעת שופר הוא בתורת תפילה ואף שבעלמא מתפללים באמירת לשון – בר"ה שהוא יום הדין... מתפללים דרך תקיעת שופר – תפילה בלי מילים ובלי תיבות, כי אין אנו יודעים באמת את מה לבקש.

עצם הרעיון שתקיעות השופר הן סוג של תפילה הולם את דברי התלמוד שהשופר "מכנסת זיכרונות של ישראל לאביהן שבשמים" (בבלי, שבת קלא ע"ב). אולם עיון בדרך התהוותה של ההלכה שבמשנה מאפשר להציע סיבה ספציפית יותר לשיבוץ הזה.

רבים ממקורות חז"ל רואים בתקיעת השופר ליווי למערכת הקרבנות. מסתבר שהמקור לתפיסה זו הוא הפרשנות הקושרת בין פרשת שופר ופרשת התקיעה בחצוצרות, "על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם" (במדבר י, י). לאחר החורבן החלה התפילה לשמש תחליף לקרבנות.

תפילת מוסף המירה את קרבן המוסף ואת התקיעות שהיו משולבות בהקרבת הקרבן. בהקשר הזה מדייק התלמוד הירושלמי וטוען שעשרת הפסוקים שבברכת השופרות עומדים כנגד עשר בהמות שהיו מביאים לקרבן מוסף בראש השנה: "י' שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר" (ראש השנה ד, ז). עוד סובר הירושלמי כי התקיעה בשופר היא בתפילת מוסף דווקא משום שעיקר מצוות היום במוסף, היינו בקרבן מוסף (שם ד, ח).

נמצאנו למדים כי שילובה של תקיעת השופר בתפילה נובע מהשילוב המקורי של השופר במערכת הקרבנות. על רקע זה יש לדון במשמעותו המקורית של השילוב הזה, מתוך התבוננות במשמעותו של הקרבן ותפקידו.