גולה אחר גולה גלתה יהודה

עם ישראל לכל אורך קיומו רצוף בגלויות ובפורעניות רבות, מאז ראשית כינונו ולאורך כל ימי קיומו עברו עליהם כמה וכמה גלויות וגזירות רעות ורדיפות אין מספר. וכמו שנתבאר בחז"ל שהדרך להגיע לטובה הגדולה היא על ידי מירוק וזיכוך – 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא' (ברכות ה.).

מרגע שנכרתה עם אברהם אבינו ברית בין הבתרים, כאשר הובטחה מאת ה' יצירתו של עם ישראל, מיד נפלה עליו אימה חשיכה ונאמר לו 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה'. ואחר כך כאשר בני ישראל חטאו הוצרכו עוד ליסורים נוספים וגלויות, וכדכתיב – 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם' (עמוס ג,ב). וכל אלו מביא הקב"ה על עם ישראל כאב המייסר את בנו בכדי למרקם לצרפם ולזככם להטיבם באחריתם, במטרה להביאם אל מצבם הנעלה והנשגב המיועד להם.

מתוך ריבוי המאורעות שבאו ונתרגשו עלינו נתבלטו ביניהם הגלויות העיקריים שבהם, שכל יתר הפורעניות והגזירות הם תולדות והמשך של גלויות מרכזיות אלו.

והם:
א. גלות מצרים
ב. גלות בבל - חורבן בית ראשון.
ג. גלות אדום - חורבן בית שני. ובתוך הגלות ידועים ביותר שני מאורעות גדולים שהיוו ציון דרך והתפתחות חדשה. והם -
ד. גירוש ספרד.
ה. השואה.

והנה בהתבוננות במאורעות ובעומק משמעותם, נראה כי כל הגליות הללו אינם מאורעות ופורענויות שחזרו על עצמם פעם אחר פעם, ורמז לדבר 'לא תקום פעמיים צרה' (נחום א,ט). אלא יש כאן התחדשות של שלב נוסף ושונה שלא היה עד כה. שהרי צרת הגלות הראשונה כבר באה עלינו ועדיין שוררת, ואם כן כאשר באה גלות נוספת אין היא חזרה של אותה גלות אלא יש כאן משמעות של תוספת התחדשות בעומק הצרות, ירידה נוספת בבור הגלויות ועוד מצב של שפלות במעמדינו. כל תקופת גלות המאוחרת יותר, הריהי שלב יותר עמוק, עוד ירידה אחורנית בשפל המדריגה ואבדן נוסף של מעלות.

ואחרי התבוננות מבחינים אנו בהבדלים שבין כל שלב ובהשתלשלות הירידה מגלות לגלות.

א 'גלות מצרים' היה משמעותו ומטרתו לא להניח לעם ישראל לקום ולבנות את עצמו, עוד בטרם היה לעם כאשר רק התעתד לכונן את מציאותו כבר באו עלינו אומות העולם - אשר מצרים ייצגו אותם באותו שלב - ולא הניחו לעם ישראל לזקוף את ראשם, ועומק הדבר הוא שאומות העולם אינם יכולים לסבול את הרוממות הנשגבה הצפויה לעם ישראל מאת ה', אשר בא לקחת אותם לו לעם מתוך כל אנשי העולם. ומבקשים המה לסכל את התכנית הגדולה בעודה באיבה ולעקור את הכל.

ביציאת מצרים קם העם ונעשה למציאות קיימת, עם ישראל נגאל מן השעבוד אשר כבש את מציאותו וקיומו של העם תחת עול העבדות, הקב"ה גאל אותנו ועשאנו לעם עצמאי ובן חורין, עם שיש לו תרבות עצמאית של נשיאת שם ה' ודגל הטוב והראוי, וזכינו לרוממות הגדולה להיות עם ה' ולקבל תורתו הקדושה.

נגאלנו על כרחם של מצרים ועל אפם וחמתם של אומות העולם, אולם אי נכונותם לקבל את תופעת העם הנבחר ושאיפתם העזה לחסל את הכל מעולם לא פסקה מאומות העולם, שלהבת השנאה רק לובתה ביתר עוז מאז מעמד הר סיני, כאשר הדבר החל להתממש בהופעת כבוד ה' על עמו, ואז ירדה שנאה לאומות העולם, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.

ב 'גלות בבל' היתה גלות שונה במהותה מגלות מצרים, נבוכדנצר כבש את עם ישראל במטרה שיהיו נשלטים תחתיו, שאיפתו היתה לשלוט על העם הנכבד ובכך להעצים את תוקף מלכותו. ולכן הגלה אותם לארצו לבבל בכדי לכבשם תחתיו ולהשתמש בהם לצרכו ולהשתלט עליהם, וכמו שהיה בגלות יכניה שלקח נבוכדנצר את מיטב העם לבבל לעבוד את ארצו, ומתוכם לקח אף עבדים לשרת לפניו כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל. בכך נתייחד אופייה של גלות בבל שמני אז אבדה עצמאותו של עם ישראל וירד קרנם, אלא הם כבושים תחת האומות והריהם כעבדים לשרתם.

והנה גם אחרי הפקידה כאשר הכריז כורש מלך פרס כי הוא מתיר להם לעלות לירושלים, עדיין נשארו כבושים תחת ידו של כורש ולא חזרה לישראל עצמאותם הראשונה וכמו שאמר עזרא - מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה ובעונתינו ניתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובביזה ובבושת פנים כהיום הזה. ועתה כמעט רגע היתה תחינה מאת ה' אלוקינו להשאיר לנו פליטה וגו' כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו אלוקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס וגו'. (עזרא ט,ז-ט).

גזירת הגלות הראשונה שנעשו כבושים תחת האומות, לא פסקה עדיין אלא שתוקף גזירת הגלות פג מעט כאשר נפקדו לבנות את הבית השני.

ג 'גלות אדום' כבר לא באו לכבוש את ישראל תחתיהם כיחידה אחת, אלא היתה מטרתם לאבד ולפזר את העם ולגרשם שלא יהיו מקובצים יחד בארץ אחת, וזה שלב יותר נורא וגלות יותר עמוקה שאינם מרוכזים יחדיו אלא מפוזרים בכל העולם, ומאז נעשו ישראל גרים בעולם ומאבדים את כל אחדותם וצביונם כעם.

וחוץ מעצם הדבר שאבד מאתנו מציאותינו כעם מאוחד היושב על אדמתו, הרי פיזור זה מביא גם לגזירות ורדיפות כאשר בכל מקום בהם נמצאים הריהם זרים ושנואים ואנשי המקום מכים בהם ומצרים את צעדיהם. ולאורך הדורות התרחשו לאין סוף עלילות ורציחות ומסעי הרג ושמד נגד עם ישראל.

ד 'גירוש ספרד' לבד מהיותו מאורע מרכזי בשל היקפה הגדול של הגזירה שאחרי 'תור הזהב' שבו ישבו היהודים בשלוה לאורך שנים, לפתע גורשו מאות אלפי יהודים מארץ גדולה. הרי הוא מהווה גם ציון דרך בכללות מצב ישראל בגלות. עד לגירוש זה, ככל שהיו ישראל מוכים ונרדפים ונהרגים וכבושים בעול גזירות קשות עדיין היו רשאים לשבת בארצות הגויים והיה להם מקום בעולם. אולם הגירוש היווה אות לתקופה חדשה בהם האומות אינם מניחים להם לשים מנוח לכף רגליהם.

גירוש ספרד היה המפורסם והגדול שבגירושים, אולם בעטיה של גזירת מלכות ספרד אירעו גירושים בארצות נוספות, שכן אז החל שלב נוסף בגלות עם ישראל, שאחרי שכבר אבד את ישיבתו בארצו כעם מאוחד, עתה מאבד גם את עצם זכות ישיבתו באיזה מקום בעולם.

לא זו בלבד שניטלה ארצינו מאתנו למושב לנו, אלא לא הניחו לנו מקום מנוחה בעולם. באמרם לישראל קומו צאו מתוך ארצותינו אל אשר תשאכם הרוח, והושלכו אל הים ואל המדבריות, ורבים אבדו ומתו בדרכי הנוד. והנותרים נדדו מארץ לארץ עד אשר מצאו איזה מנוח לתקופת זמן עד שהתעוררו גויי הארצות ההם לגרש את יהודיהם.

ה השלב האחרון אשר הוא הנורא מכל, היה בימי 'השואה' האיומה, לא רק שאין מניחים אותנו להיות במקום כלשהו במדינות העולם, אלא באו לאבד את עצם מציאותינו, אין די להם שלא נשב במדינותיהם אלא עתה שוללים את כל עצם זכותינו להתקיים, 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד', גזרו ואף בצעו את מלחמת ההשמדה נגד עם ישראל בכדי למחות ולחסל את הוויית עם ישראל מן המציאות, עצם קיומינו מפריע לעולם. ולדאבוננו הצליחו להפיק זממם, ולולי עמד לנו ה' כמעט לא נשאר שריד ופליט מן העם.

שלב זה הוא כבר הירידה האחרונה שאין אחריה עוד ירידה. שהרי כבר באו לעקור את עצם קיומינו, ואין שייך יותר גרוע מזה. ועתה לא נותר אלא לצפות לגאולה השלימה, אשר בוודאי תהיה בקרוב. וכדאיתא במדרש - כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים ראה מה כתיב ועלה מן הארץ אמר דוד (תהלים מד) 'כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אותה שעה (שם) קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך' (שמו"ר א,ט).

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים אימתי את גואלני. אמר להם, לכשתרדו לירידה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם. שנאמר (הושע ב,ב) ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו. אמרו בני קרח, בירידה התחתונה אנו. כמה דאמר, (תהלים מד,כו) כי שחה לעפר נפשנו. מה כתיב אחריו, קומה עזרתה לנו (מדרש תהילים מזמור מה).
והנה בדור האחרון אחר השואה אף שהוקל תוקף הגזירות, עדיין אנו בגלות ועדיין מתחדשים על ישראל מאורעות והריגות כתוצאה משנאת ישראל הפורחת כצרעת בכל האומות, ועדיין עומדים עלינו לכלותינו ואין אנו יודעים מה ילד יום ירחם ה', ועל הכל פצעינו האנוש, כאשר לדאבון לבנו, רוב עם ישראל מנותקים מהתורה והאמונה, והנורא מכל שהם מתבוללים בין האומות ואובדים מעם ישראל. ועינינו מייחלות לגאולה השלימה והנצחית כאשר אבינו מלכנו יושיענו ויגאלנו מכל צרותינו וישבור עול גלויותינו, ויופיע עלינו בגאון עוזו להניח שכינתו בתוכינו ולבנות בית מקדשינו ולהביא עלינו את כל היעודים שהובטחו לנו.

השלב האחרון של הגלות יהיה במלחמת גוג ומגוג, מאבקם של כל הגויים אשר ינסו בפעם האחרונה למנוע את צמיחתו המוחלטת והגדולה של עם ישראל להיות מנושאים על כל העולם במדריגה הרמה בדביקות עם ה'. וכמו שמפורש על ידי הנביאים בספרי הנ"ך בארוכה.
דומה מלחמה זו במשמעותה לגלות מצרים, גלות מצרים היתה כאשר עם ישראל אך החל לצוץ ולפרוח מעל פני האדמה, ומצרים ביקשו למנוע זאת ולא עלתה בידם. מלחמת גוג ומגוג תבוא כאשר עם ישראל יעמוד לפני עלייתו הגדולה אל מקומו הנאות בפיסגת העולם כאשר הם מבורכים בכל המעלות והשפע והברכה וה' בראשם, ואז יבואו כל העמים למלחמה על ירושלים במאמץ למנוע זאת בכח הזרוע, להילחם בישראל ולא לאפשר להם להגיע אל מעלתם הרוממה ודרגתם הנשגבה הראויה להם, או אז תבוא מפלתם הגדולה והסופית, כאשר יתגלה כבוד ה' ויגוף אותם סביבות ירושלים, ותבוא גאולת ישראל השלימה והנצחית, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.