אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין

"ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'. תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר: 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'. תנו רבנן: ההולך למוד את גורנו, אומר: יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד, אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ בירך - הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין". (בבא מציעא מב ע"א)

מדוע אדם אינו יכול למדוד את גורנו ואח"כ לברך שישלח ה' ברכה במעשי ידיו? המהרש"א מסביר שאם הוא מדד כבר את הגורן ויודע את גודלה, אזי הוא ניצב בפני בעיה של עין הרע. את פשר הבעיה הזו ניתן להסביר כעניין מיסטי, או כחשש לקנאה של אחרים שישמעו כמה תבואה עשתה שדהו.

בעל ה"עיון יעקב" מסביר את הגמרא בצורה שונה: הקב"ה מעדיף להשפיע על הגורן לפני שהמספרים המדוייקים ידועים. לאחר הספירה, שינוי בכמות ידרוש נס א-לוהי גלוי, ואילו אם האיכר יתפלל לפני הספירה - הקב"ה יוכל לעשות לו נס שלא יתגלה לעולם.

בעל ה"עקידת יצחק" מסביר את הגמרא באופן אחר לגמרי. הוא מסביר שהברכות החשובות ביותר של החיים לא יכולות להימצא בדברים כמותיים, כמו עושר או רכוש. ברכה אמיתית מצויה בעולם הרוחני, שאינו יכול להימדד באופן כמותי. אכן, אלו מאיתנו שזוכים ליהנות מיופיים העמוק של החברוּת, של גידול ילדים, של חסד ונתינה, של תפילות עוצמתיות, של שמירת שבתות ושל לימוד התורה - יכולים להבין דברים אלו. הברכה החשובה ביותר אינה בדברים הנמדדים ונספרים, אלא דווקא בדברים הרוחניים.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון