הספד ואמת

"כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה. אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה, והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר - אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה. לא הוה נפיק פוריא מבבא. סבור לשלשולי דרך גגין, אמר להו רב חסדא: הא גמירנא מיניה - חכם כבודו דרך פתח. סבור לאשנויי מפוריא לפוריא, אמר להו רב חסדא: הכי גמירנא מיניה - חכם כבודו במטה ראשונה... פרוס בבא ואפקוה". (מועד קטן כה ע"א)

תרגום: כשנפטר רב הונא, חשבו להניח ספר תורה על מיטתו. אמר להם רב חסדא: דבר שבחייו לא הסכים לו, עכשיו נעשה לו? שאמר רב תחליפא: אני ראיתי את רב הונא שרצה לשבת על מיטתו והיה ספר תורה מונח עליה, והפך כד על הארץ והושיב עליו ספר תורה. כלומר, סבר שאסור לשבת על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה. לא הצליחו להוציא את המיטה מהבית. סברו לשלשל את המיטה דרך הגג, אמר להם רב חסדא: הרי למדנו ממנו שתלמיד חכם - כבודו דרך הפתח! סברו להעביר אותו למיטה אחרת, אמר להם רב חסדא: כך למדנו ממנו - חכם כבודו במיטה הראשונה... שברו את השער והוציאוהו דרכו.

חלקו הראשון של הסיפור משקף את המתח שבין הרצון לכבד תלמיד חכם לבין הכבוד המגיע לספר התורה: מחד - רצו להניח ספר תורה על מיטתו של רב הונא כדי להראות את הקשר בינו לתורה, אך מאידך - הדבר אסור מפאת כבוד ספר התורה.

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מציע קריאה מטאפורית מבריקה של החלק השני של סיפור זה. לדעתו, חוסר היכולת הפיסית להוציא את מיטתו של רב הונא החוצה משקפת חוסר יכולת להספיד את רב הונא כך שגדולתו תובן ע"י העם העומד בחוץ. פשוטי העם לא היו יכולים להבין את מורכבותו ואת עומקו הגדולים של רב הונא. במובן זה, לא יכלה גופתו של רב הונא לעבור בדלת.

המספידים חשבו לפתור בעיה זו באמצעות העברת מסרים סנטימנטליים זולים, ובעזרת רגשות רדודים בלבד. הם חשבו שבאמצעות תיאורים קשים של הסבל והמוות המצפים לכולנו, הם יבכו ובכך יתמלא קהל השומעים בפחד ויראה מהמוות האישי שלהם ויבכו ביחד איתם. המספידים רצו להוציא את רב הונא דרך גגות הרגשות הרדודים, אך רב חסדא התעקש שיש להוציא תלמיד חכם דרך הדלת הראשית. ניסיון זול לרגש את ההמונים אינו יכול להחליף היכרות עמוקה ואמיתית עם אישיות מיוחדת.

בשלב זה, המספידים פנו לאסטרטגיה אחרת. אולי יתארו את רב הונא כדמות ציבורית, כדיפלומט וכפוליטיקאי דגול. אם מיטתו של רב הונא אינה יכולה לצאת, ניתן להעבירו למיטה חדשה, שתוכל בקלות יתר לצאת החוצה. רב חסדא לימד אותם שאסור לעוות דמות של תלמיד חכם כדי לקבל הכרה ציבורית רחבה. הציבור יכול להכיר את רב הונא בדיוק כפי שהיה באמת, או שכלל לא יכירו אותו.

מעתה, לא נותר למספידים אלא לפרוץ את הדלת ולהגדילה. יש להרחיב את טווח הרגישות ואת העומק האינטלקטואלי של השומעים! יש להילחם בחורמה נגד הבערות של השומעים את ההספד, ולהראות להם את גדולתה של הדמות המוטלת לפניהם. רב חסדא בא ללמדנו כי גם בהספדם של אנשים גדולים, יש לנסות לחלוק עם כולם את גדולתו האמיתית של הנפטר, ולא לתארו בתארים פופולריים אך שקריים.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון