כהן גדול ביום הכיפורים- מסע של צמיחה אישית

אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ.
וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו.
וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו.
וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו. בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים.
זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל:
יומא א, ו

בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה,
וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה.
וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה:
יומא א, ז

המשניות הראשונות של המסכת מתארות את הניתוק של הכוהן הגדול מביתו ומחבריו ואת חניכתו מחדש. במשניות האלה משורטטת דמותו של הכוהן, ויש להודות שהתמונה המצטיירת אינה מחמיאה כלל.

משנה ו מעלה את האפשרות שהכוהן אינו חכם ואפילו אינו רגיל לקרוא. יתרה מזו, העדות "פעמים הרבה קריתי לפניו" מלמדת שהאפשרות שהכוהן הגדול מוגבל ביכולת הקריאה שלו אינה תאורטית בלבד. בלילה הגדול, ליל יום הכיפורים, לילה שצריך להיות מלא דריכות והתרגשות לקראת הבוקר, נחוץ צוות שלם להבטיח שהכוהן הגדול לא יירדם.

האמצעים הננקטים לשם כך – "מכין באצבע צרדה" ו"מעסיקין אותו" – אינם משקפים, בלשון המעטה, אווירה של כבוד ויראת רוממות כלפי "הכוהן הגדול מאחיו".

במידת מה המשניות משקפות את המציאות ההיסטורית של סוף ימי בית שני, כאשר מינוי לכוהן גדול הושג באמצעות כסף וקשרים פוליטיים ואיכותו האישית והדתית של הכוהן הגדול הייתה לעתים מזומנות ירודה.

עם זה, נראה לי שאפשר להצביע על בסיס אחר לתיאורי המשנה. יום הכיפורים הוא יום של תשובה, יום שהאדם אמור להשתנות בו ולהשתפר. הכוהן הגדול הוא הדמות המרכזית ביום הזה, והמשנה רוצה לבטא את השינוי העמוק שחל בו במהלך היום ובמהלך עבודתו. עיצוב דמותו של הכוהן הגדול בתחילת המסכת כדמות רדודה משמש תשתית להמחשת השינוי שעתיד להתרחש. נשווה את דמותו של הכוהן הגדול כפי שמצטיירת בתחילת המסכת לדמות המצטיירת בסופה של עבודת היום ונראה שמדובר בשתי דמויות שונות לחלוטין.

בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת.
אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא. וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְראשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל,
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד,
וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשוֹר.
וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ,
וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה,
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָה וְעַל הַכּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְּמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.
יומא ז, א

הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ, וְלָבַשׁ. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ.
יומא ז, ד

לעומת המשנה בפרק הראשון המתארת כוהן גדול פסיבי, שאחרים קוראים לו מתוך הספרים, בפרק השביעי הכוהן הגדול הוא הקורא בתורה לכל העם. העיצוב הספרותי של שני הפרקים ממחיש ניגוד זה: שלוש הפרשיות שהכוהן הגדול קורא, "אחרי מות", "אך בעשור" ו"בעשור" (יומא ז, א), כנגד שלושת הספרים שהיו קוראים לו מהם – איוב, עזרא ודברי הימים (שם א, ו). קריאת הכוהן "על פה" בפרק שביעי מקבילה לאמירה "אישי כהן גדול קרא אתה בפיך" (שם א, ג), המבטאת את החשד שהוא אינו יודע את הפסוקים.

בתיאור של קריאת התורה הכוהן הגדול מצטייר כדמות רוחנית מרכזית בישראל. טקס העברת ספר התורה מאדם לאדם עד לכוהן הגדול – "חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול" מבטא את מקומו בראש ההיררכיה. שמונה הברכות שהוא מברך בסוף הקריאה – "על המקדש", "על ישראל" וכו' – מבססות את מעמדו כמקור של ברכה ושפע.

בתחילת המסכת הכוהן הגדול מתנתק מביתו – "מפרישין כהן גדול מביתו" (שם א, א), ומחבריו – "הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין" (שם א, ה). המעגל נסגר בסוף היום, כאשר "מלוין אותו עד ביתו" ו"אוהביו" נוטלים חלק ב"יום טוב". בערב יום הכיפורים הוא בוכה, ובצאתו – חוגג.

הפיוט שמקובל לשלב במוסף של יום הכיפורים מתאר את המעמד שהגיע אליו הכוהן הגדול בסוף היום: "אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים בשלום בלי פגע... ככוכב הנוגה בגבול מזרח מראה כהן". החובה המוטלת עלינו היא ללמוד ללכת בדרכיו ולעבור במהלך יום הכיפורים מסע של צמיחה והשתנות.