אכילה בסוכה- כאכילת קרבן

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א), מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

מהמשנה במסכת סוכה עולה השוואה בין אכילה בתוך הסוכה לאכילת הקרבנות.
ההלכה שסעודות החג שלא נאכלו בסוכה חייבות "תשלומים", ואף אחרי החג, מקבילה לדיני קרבן חגיגה שיש בו תשלומים לשבעה ימים, כלומר גם אם לא הביאו את הקרבן ביום הראשון אפשר להביאו במשך שבעת הימים הבאים, ואפילו כאשר היום האחרון של התשלומים חל אחרי החג.

הדמיון בין סגנון המשנה והמבנה שלה כאן למשנה במסכת חגיגה מחזק רעיון זה:

סוכה ב, ו:
מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן
יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין
עַל זֶה נֶאֱמַר "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת".

חגיגה א, ו:
מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג
חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן
עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ
עַל זֶה נֶאֱמַר "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת".

שתי המשניות דנות במצוות חג הסוכות, ויש לעמוד על נקודות הדמיון ביניהן:

נקודת הדמיון הראשונה בין מצוות אכילה בסוכה להקרבת קרבן חגיגה היא דין התשלומים המשותף לשתיהן. גם פרק הזמן שחל בו דין התשלומים זהה בשתיהן, ובשתיהן הוא כולל את שמיני עצרת, כלומר יום טוב אחרון של חג, אף שהוא חג בפני עצמו. גם השימוש בכתוב "מעוות לא יוכל לתקון" בשתי המשניות מרמז על הקשר בין שני הדינים.

מהו הבסיס להשוואת האכילה בתוך הסוכה לאכילת קודשים? אפשר שהמרכזיות של המקדש בשלושת הרגלים בכלל ובחג הסוכות בתקופת המקרא ובתקופת בית שני בפרט השפיעה על צורתה של מצוות סוכה ועל משמעותה. החג נחוג בירושלים בעת העלייה לרגל והסוכות נבנו בצל המקדש, וממילא הישיבה בסוכה נתפסה חלק בלתי נפרד מהעלייה לרגל למקדש.

אפשר לראות בשיטת רבי אליעזר במשנה פיתוח של קשר זה, אלא שלפי רבי אליעזר אין מדובר רק בהצטרפות לפולחן המקדש על ידי קביעת מקומה של הסוכה במקדש ועל ידי הישיבה בה בעת הקרבת הקרבנות אלא בכך שלאכילה בסוכה יש מעמד של קרבן.