ר' שמואל הנגיד

רב שמואל הנגיד[1]

מבוא התלמוד[2]

והגדה היא: כל פירוש שיבוא בתלמוד על שום עניין שלא יהיה מצווה, זו היא הגדה[3]. ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת לפי חכמתו ויראתו של הלומד. ויש לך לדעת שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בעניין מצווה, שהיא מפי משה רבינו עליו השלום שקיבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו. אבל מה שפירשו בפסוקים – כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו[4], ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותו, והשאר אין סומכין עליהם[5].

[1] ר' שמואל הנגיד, נולד בספרד 993 ונפטר שם 1056. יש אומרים שמבוא התלמוד חובר על ידי רב שמואל בן חפני גאון אשר נולד בערך 925. שימש כגאון בסורא ונפטר בשנת 1013 למנינם.

[2] המאמר לקוח מתוך מבוא התלמוד, נדפס בש"ס וילנא בסוף מסכת ברכות.

[3] פירוש: "מצווה" לְדעת "מבוא התלמוד" היא הלכה מסורה ומוגדרת, כלומר ששעורו, הקיפו וכו' ידועים, כגון הנחת תפילין, קביעת מזוזה, אכילת מצה, איסור נדה וכו'. ההגדה עוסקת ב"פירוש שיבוא בתלמוד על שום עניין שלא יהיה מצווה", כלומר היא אינה עוסקת ב"מצוות" כבהגדרתן זו, אלא במצוות אמונה, הכרה, אהבה, כיבוד חכמים והורים, חסד, קדושה ושאר חובות הלב אשר שעורן, הקיפן וכו' אינן מוגדרות כמו ה"מצוות", משום שטבען המופשט שולל או מקשה ביותר אפשרות זו. כמו כן עוסקת ההגדה בענייני פרשנות המקרא, מעשי חכמים וכו'.

[4] ראה רמב"ן, האמונה והבטחון, פרק ח "ואני כתבתי מה שנראה לי על דרך פשט, כאילו לא נתנו (חז"ל) טעם לדבר, כי לכל דבר יוכל אדם לתת טעם מדעתו ...והכוונה ... שאלמלי לא נכתב בתורה כך ... ראוי הוא ליכתב מטעם כך וכך".

[5] ההגדה עוסקת, בין השאר, בעניינים שכל אדם חייב בהם, כגון חובת האמונה, החיוב להתקדש, לכבד הורים וכדו'. לדעת הכל, הכל חייבים לקיים מצוות אלו, אבל שיעור קיומן הוא לפי מדרגת אמונתו, אהבתו וכו', ועל כן "אין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת" – המתקבל על דעתו של הלומד - מסוגלות הלומד ויכולתו. הוא הדין למדרשי הפסוקים – מדרשי אגדה – המפרשים את הכתוב, רק "מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותו, והשאר אין סומכין עליהם" כפירוש מחייב, מבלי לגרוע בכי הוא זה מהערכת הכותב והכתוב.

כשם שהלימוד מההגדה מוגבל על פי יכולתו של הלומד, כך יש מגבלות, אמנם מסוג אחר, בלימוד ההלכה והתוספתא. אמרו חכמים (ירושלמי פאה ב, ד) "אין למדים מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות", כלומר אין למדים מהם אלא את מה שניתן ללמוד מהם, כגון שאין למדים מהלכה למשה מסיני הלכה אחרת. עם זאת, בודאי שאנו מצווים ללמוד מן ההלכות ומן ההגדות ומן התוספתות את כל מה שניתן ללמוד מהן, על פי הכללים שנתנו חז"ל, כשאר חלקי התורה.