רבינו חננאל

רבינו חננאל בן חושיאל[1]

פירוש ר"ח לתלמוד[2]

"וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו ["כנחש זה שכורך עצמו בעגולה", רש"י], וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי, חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ... חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו ... חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: (דברים ל, יב) 'לא בשמים היא' ... שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) 'אחרי רבים להטות'" וכו' (בבא מציעא נט:).

זה העניין המפורש בשמועה זו, כגון "אמת המים תוכיח" וכיוצא בה, שהם כמו אותות ומופתים אשר ארעו בפועל. ויש מי שאומר, כי הקדוש ברוך הוא מראה כגון אלו הדברים על ידי הצדיקים בדרך תפלה ובקשה לאחר שהתפללו, ולפי אף על פי שאינן נביאים ארעו המאורעות בפועל, ואין זה רחוק מן הדעת שמאורעות אלו ארעו בפועל.

ויש אומרים: כי חכם מחכמי מדרש נתנמנם במדרש וראה בחלום[3] שהיו חולקים החכמים על רבי אליעזר, ואמר להם רבי אליעזר: למה אתם חולקים עלי, אמת המים תוכיח וכל העניין. וכי וכן ראה בחלום שרבי יהושע מתריס כנגדו וכי נִתְנה בת קול מן השמים ואמר רבי יהושע (דברים ל, יב) 'לא בשמים היא'.

ומפני מה לא פירש כי דברי חלומות הם? מפני שהיו בידם החלומות קרובים לנבואה, אבל יסמכו בזה העניין "וחלומות השוא ידברו" (זכריה י, ב) וקיימו אחרי רבים להטות[4]. רבינו חננאל

[1] ר"ח - רבינו חננאל בן חושיאל, נולד בקירואן צפון אפריקה בשנת 980 למנינם, נפטר שם בשנת 1055 למנינם.

[2] דבריו הובאו בשיטה מקובצת בבא מציעא נט:

[3] בספר הקנה (הנקרא גם בשם ספר הפליאה, ר' אלקנה בן ירוחם בן אביגדור, מפליאות החכמה אשר נתגלה ע"י אליהו ז"ל למחבר בעניני קבלה, קורץ תקמ"ד, דף עט ד"ה וראה והבן) כתב "האומרים [על אגדות]: 'הכל היה חלום אצלם, ואין לך חלום בלא דברים בטלים'. יכריתם השם ואת זרעם אחריהם האומרים דבר זה, שדובר שקרים לא יכון נגד השם, אבל כולם היה בהקיץ. וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיהם יש לו סוד גדול וקשר גדול. אבל מצד שאינן יודעים אמית(י)ת הדברים של החכמים ונושאין ונותנין עליהם כפי סברתם, ומטים האמת אל השקר ואומרים שהכל תלוי בסברא, כה יזכו וכה יחיו בזה ובבא, כמו שלא יכלו להשיג אמית(י)ת דבריהם בסברותיהם וראייתם, כל אחד יתפוס איזה דין שירצה מדבריהם ויכניסוהו בסברא ויאמר דעתו וסברתו עליו, ויבא אחר ויאמר הפך סברתו של זה, והנה ('מצדיק רשע ומרשיע צדיק) תועבת ה' גם שניהם' (משלי יז, טו)".

[4] ומדוע לא הסתייגו בסוגיא מן 'המאורעות' מצד היותן רק חלום? מפני שהיה בידם שהחלומות קרובים לנבואה ("נביאכם ... בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו)). אבל למרות ש"החלום קרוב לנבואה" הכריעו שלא על פי החלום, משום שנאמר (זכריה י, ב) "'וחלומות השוא ידברו" (וכדרשת הגמ' ברכות נה.: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" וכו'), וההכרעה הייתה על סמך הכתוב "אחרי רבים להטות".