ר' משה תקו

ר' משה תקו[1]

כתב תמים[2]

... וכן ב"שעור קומה" שכתוב במדרש "א"ב דר' עקיבא": "אין לדבר קץ ולא סוף ולא שעור", אם הוא - מדרש א"ב דר' עקיבא, בר סמכא, כיון שלא נמצא בתלמודינו ולא בתלמוד ירושלמי ולא במדרשים הגדולים, כי יש ספרים שזייפו המינים להטעות את העולם, כמו "פרק שירה", וכתוב בסופו "כל מי שהוגה בו תמיד זוכה לכך וכך, ופלוני ופלוני ערבים" ... ואין להאמין לדברים אלו, כי כותבים כך כדי להחזיק דבריהם. וכבר שמענו מרבותינו כי "ענן" המין ראשון הקראים וחביריו, היו כותבין דברי מינות ושקר וטומנים בקרקע ואחר כך היו מוציאין אותם ואומרים: כך מצאנו בספרים הקדמונים ... אם רואה אדם בספרים החצונים דבר של תמהון אל יחוש עליו, מאחר שלא נתפרש באגדות של תלמודנו שעליהם אנו סומכין ...

קובלנו מתלוננים אנו על ספר האמונות (האמונות והדעות לרס"ג) כי בא בחכמה החיצונית והִרְבה עוונות להפליג את הרבים מיראת שמים שלימה, והרהרם בדברים וגרם להם להרהר במשמעות הפשוטה של דברי התורה, באומרו באמונות ודעות מאמר ב, שמה שנאמר ... "וירד ה' על הר סיני ... וידבר אלהים'" (שמות יט, כ. כ, א) ... "הכל הוא על דרך משל, כי אין הבורא גושם גשם – גוף, ואין לו דבור, ולא הלוך ולא נענוע תנועה, ולא צער ולא שמחה. והוא אויר דק מכל דק וכל העולם יושב ומורכב בו, עד שהוא בתוך הגבעות ואבנים ועצים ובעלי חיים ואינו מתלכלך במקום הטינופת, והוא כעין השמש וכעין דעת באדם". ואמר: מה שכתוב (ישעיהו נט, יז) "וכובע ישועה בראשו", "עיני ה' אלהיך" (דברים יא, יב), "כי בכיתם באזני ה'" (במדבר יא, יח) ... אלו כנויים הם, כמו שאמר על דרך משל "השמים מספרים כבוד אל" (תהלים יט, ב) וכן אם אמר "וכסה את עין הארץ" (שמות י, ה), "והאזיני ארץ" (ישעיהו א, ב), "על פני כל הארץ", ראיה פחותה היא, כי התם ליכא למטעי אין להביא ראיה מפסוקים בהם מתיחסים לדומם כאל אדם, משום שבהם לא יטעה אדם לחשוב שהארץ היא אדם, וגם אם יטעה אין בכך כלום, אבל היכא דאיכא למטעי אבל במקום שאפשר לטעות ולחשוב על ה' במושגים גשמיים אם לא היה כן, כמו שמעידין הפסוקים, לא היה לו לַכַּתוּב להכשיל את העולם מתוך שהכתובים משתמשים בשמות הגשמה לה', ולא חוששים לטעות, ברור שאין בכתיבה ובמחשבה של הגשמה משום טעות ...

... ולכך מתְחֶלת התורה בב' באות ב' שבמלה "בראשית", להורות שברא שני עולמות וגם שהוא אות מלשון ברכה האות ב' היא תחילתה של המלה ברכה, ולא כדברי הבל של אבן עזרא שאמר בפירוש חומש (בהקדמה בדרך הרביעית) "אילו דרשות של זקנות הן", אלא דברי אלהים חיים ומלך עולם הם ... יבין המבין כי לפי דעת החיצונה וסברתם שכתבנו למעלה, צריך לכפור מה שדרשו רבותינו (בראשית רבה ח, ב) "ואהיה אצלו אָמוֹן" (משלי ח, ל) – (שלשה) שני אלפים שנה קודם בריאת העולם ברא הקב"ה את התורה, והיה מביט בה והוגה בה (בראשית רבה א, א), ולדבריהם שאין בו זיזה וניעה אינו זז ונע ולא דבור, וכי כל דברי תורה ודברי רבותינו משל וחידה? חלילה לכל בעל נפש להכניס גופו להיות מאמין להם, למעט כבוד יוצרנו ולכפור בגדולתו, מה שהודיעונו רבותינו. עוד הם כתבו: כי יושב על כסא רם ונשא, מתחילה היה אפשר לו בלא כסא ועתה יצטרך לכסא? ועוד, כל מי שיושב על כסא - הכסא עודף סביבו, ואין לומר כן לבורא שכתוב בו (ירמיהו כג, כד) "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא". אילו דברים של גידוף הם, שאינו צריך לכסא, ושכחו מה שאמר מלאך אלהים ר' אליעזר קליר (פיוט "וחיות" לקדושת מוסף של ראש השנה) "נראות נושאות והם נשוּאות עם כסא". וכופר בתפלה שתיקנו אנשי כנסת גדולה (שחרית לשבת ברכת יוצר) "לאל אשר שבת וכו' ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו", והשלישית הוכחה שלישית לדחות את דבריהם, ממה שאמרו בראש השנה (לב: "אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה") ובאבות דרבי נתן (פרק א ד"ה כיצד נברא) "בששי מה היו אומרים? 'ה' מלך גאות לבש' (תהלים צג, א), גמר את מעשיו ונתעלה וישב על כסא מלכותו ברומו של עולם", הרי שברא את העולם וישב על כסא כבודו, ולא שברא צורות והושיב על כסאו, כי אותה צורה לא בראה את העולם, ודברים של גידוף הם[3] ...

[1] ר' משה בן חסדא תקו, מבעלי התוספות, נולד באשכנז בערך בשנת 1170 למנינם ונפטר בערך בשנת 1230 למנינם. דברי תורתו הובאו בחדושי הרמב"ן לגיטין, שו"ת מהר"י ברונא סימן כד, שו"ת ר' בצלאל אשכנזי סימן ב, שו"ת הרמ"א סימן קכו, ים של שלמה הקדמה לחולין ועוד.

[2] מתוך אוצר נחמד ג, וינא תר"ך.

[3] לדעת ר' משה תקו אין להוציא דברי הנביאים ומדרשי חז"ל מפשטם. ביאורים בדרך השכל או משל ומליצה פוגעים באמונה התמימה שה' הוא כל יכול ובלתי נתפס. השוה לשיטת הראב"ד במובאות נט וס"א ובתורה שלמה, רמ"מ כשר, ט"ז, מלואים עמ' שט – שיח.