|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן |
|
... דברי רז"ל נחלקים לשני עניינים: החלק הראשון הוא הדברים שהם תלוים במצוות ודינים, וזה נקרא "מדרש הלכה", והחלק השני הוא בדברים שאין בהם לא מצווה ולא עבירה, ונקרא "מדרש אגדה". ואמנם החלק הראשון אנו חייבים להאמינו ולהזהר בו. וראינו לרבותינו התנאים והאמוראים נזהרים אפילו בדקדוק אחד מדקדוקי סופרים, כמו מדברי כשם שהיו מדקדקים בדברי הנביאים ומדברי רוח הקדש, כאשר בא בהקדמה הראשונה, ואין שום חלק מדבריהם ז"ל שבאו בעניינים אלו שאין אנחנו חייבים להאמינו ולהזהר בו, וחייבים אנחנו לבארו וללבנו ולבררו, ולדבר ולהגות בו תמיד ולישא וליתן בו. ולכן רבו הישיבות בכל מקום שיש שם יהודים, כל מקום כפי אנשיו וכפי השגת אהבתם במצוות וכפי יראתם מהעונש, כאשר נודע ומפורסם עד עתה.
אמנם החלק השני כולל דברים שאמרום דרך אגדה, למשוך לב הבריות וקטני התלמידים, כאשר היו יגיעים ומתעסקים בדברים, על דרך המשל והחידה, "לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה" (משלי א, ד). ועל זה וכיוצא בו אמר שלמה בחכמתו (משלי א, ו) "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". ודבריהם בזה אין אנחנו חייבים להאמינם, אבל איש חכם לב ישתדל להשיבם אל המושכל ולהבינם, כי כל דבריהם בזה אינם על דרך הנגלה אלא דרך הנסתר. כמו המשל של הרימון וקליפתו, ומי שלא ראה רימון מימיו ובעודו בכפו ימהר לנשוך בשיניו ויטעום טעם הקליפה והנה היא מרה כלענה ומידו ישליכנו. ובראותו רימון בפעם אחרת, יבהל ברוחו להעיר כי הרימון מר ויזהיר לזולתו שלא לאכלו. אבל מי שהורגל באכילת רימונים, כשיראה הרימון, מיד יבין כי הקליפה היא מרה והתוך מתוק הוא לנפש ומרפא לעצם. כן הדבר הזה, כי הרואה מדרשי חז"ל ולא הורגל בהבנתם יעיד כי מרים הם, ומי שהורגל בהם ידע כי הנגלה תרחיקנו הנפש, אבל התוך מתוק ונעים. ועל כן נאמר (שיר השירים ד, ג), "כפלח הרימון רקתך". כלומר, כי הדברים שהאדם חושב שהם רקים, אם תחקור אותם, תמצאם כמו הרימון, כשתפלחנו כאשר תפתח הרימון תמצא אותו טוב למאכל ותאוה לעניים. ולא חז"ל לבד דרכו בזו הדרך, אבל גם חכמי הפילוסופים הראשונים, כמו שראינו מדבריהם והעיד עליהם הרמב"ם ז"ל (מורה נבוכים א, יז). ועל כן לסיכום מי שלא ירצה להאמינם אין עליו עוון אשר חֵטְא (הושע יב, ט) מי שאינו מאמין בפשט ההגדה אינו חוטא, והרוצה להתבונן בו ולבוא עד תכונתו, הנה שכרו אתו ופעולתו שכר פעולתו לפניו.
|
|
כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן. |