ר' ישעיה הלוי הורוביץ

צט

ר' ישעיה הלוי הורוביץ1

שני לוחות הברית[2]

כלל דרושים ואגדות

בשלטי הגבורים בפרק קמא דעבודה זרה בפרק הראשון של מסכת עבודה זרה מביא לשון ריא"ז ר' ישעיה אחרון ז"ל מה שכתב בעניין דרושים ואגדות (לעיל מובאה עג) "... ועוד אמרו בתלמוד ארץ ישראל בפרק ז, (הלכה ב) דנזיר: וכי המדרשות אמנה הם, דרוש וקבל שכר. הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חכמים המדרשים על דרך אמונה ועיקר, אלא להרבות טעמים למקרא ולדורשו בכל פנים, ואולי יש בהן רמז ...", עד כאן לשונו.

והנה עתה אשיב על דבריו האחרונים במה שאמר דבר בשם תלמוד ירושלמי, ואינו כהבנתו, וחלילה לנו לומר כדבריו, ואם לא היה המדרש אמונה ועיקר, איך אמר "דרוש וקבל שכר"[3]. והנה אעתיק לשון ירושלמי (נזיר ז, ב) "רבי שמעון בן יוחאי אומר: מפני מה אמרו השרץ מטמא בכעדשה, מפני שתחילת ברייתו בכעדשה". ופריך רבי יודן, אי הכי "המת יטמא פחות מכזית, דאמר רבי יוחנן: להביא את הנפל שאין בו כזית", וכן הנבילה תטמא כגרגיר של אפונין, "דאמר רבי חנינא: אני ראיתי עגל כאפון בשפיר". ומשני "מאי כדון מה עכשיו, מה נשיב? מדרשות קאמינא אני אומר דרוש וקבל שכר", עד כאן. והכי פירושא וכך פירושו, שמן מה שאמר רבי שמעון בן יוחאי בטעם טומאות השרץ, היה מתחייב להוליד תולדות לחדש הלכה בדין טומאות מת ונבילה שיטמא בפחות מכזית, וזה נגד ההלכה, לכן אמרו שאין לדקדק כל כך על הטעם ההוא, דאין משיבין על הדרוש, דהיכא דאיכא למידרש דרשינן במקום שניתן לדרוש דורשים, ואין למדין משם הלכה במקום למקום אחר, כן מצאתי שכתב הרב רבי מנחם די לונזאנו ...

[5]ובל"ב מידות שמנה רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי שהתורה נדרשת (מתוך ספר כריתות, ר"ש מקינון חלק שלישי - נתיבות עולם, הובא בש"ס בבלי בסוף מסכת ברכות, אחרי המבוא לתלמוד), רובם מיוסדים על דרשות הפסוקים ואגדות, זיל קרי בהו לך עיין בהם, ותמצא כן, הובאו בספר הליכות עולם.

כלל העולה: כל דברי הפסוקים והחכמים קיימים, נאמנים בפשוטן במדרשן וסודן, זולת במקומות מועטות - מַמְשִל מְשלים, כמו שמנה גם כן בל"ב מדות הנזכר למעלה וזה לשונו "ממשל כיצד, 'הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית וגו' לתאנה' וגו' (שופטים ט, ח - טו) וכי העצים מבקשים מלך, ואין זה כי אם משל לישראל שאמרו לעתניאל ולדבורה ולגדעון שימלכו עליהם", עד כאן. וכתב על זה מהרי"ק (=מרן הרב יוסף קארו ב"כללי הגמרא" - ביאור להליכות עולם הנ"ל) זה לשונו "וכן אתה מוצא בנביאים וכתובים שדברו במשל - במה דברים אמורים בדברי קבלה נביאים וכתובים, אבל בדברי תורה ומצוות אי אתה רשאי לדורשם בלשון משל, חוץ משלושה דברים שהיה רבי ישמעאל דורשן בלשון משל, והלכה כדבריו בשנים: 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו' (שמות כא, יט) - על בוריו, שיתברר לך הדבר שנרפא מחוליו, שאם אתה אומר משענתו, כשנשען על מקלו, עדיין הוא חולה, אלא מלמד שקרא הכתוב 'משענתו' משל לגופו. כיוצא בו 'אם זרחה השמש עליו' (שמות כב, ב), וכי השמש עליו לבדו זרחה, והלא לכל העולם זרחה, אלא מה השמש שלום בעולם, אף ההורג הזה, אם ידוע שלא בא על עסקי נפשות, אלא שלום היה לו עם בעל הבית, יהא חייב בעל הבית בדמיו. באלו הלכה כרבי ישמעאל, והשלישי הוא (דברים כב, יז) 'ופרשו השמלה' - יחוורו דברים כשמלה", עד כאן לשונו.

עוד שם בל"ב מדות (אות כט), "מנין שדורשין גימטריא באגדה? אם לחשבון, הרי כבר נאמר שמונה עשר ושלש מאות ("וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן" (בראשית יד, יד) פירש רש"י "רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו"). ואם לתמורת האותיות, הרי כבר נאמר 'לב קמי' ("כה אמר ה' הנני מעיר על בבל ואל יושבי לב קמי רוח משחית" ירמיהו נא, א) בחילוף א"ת ב"ש הם אותיות כשדים. ומנין שדורשין נוטריקון בהגדה, תלמוד לומר (בראשית יז, ה ושבת קה.) אברהם - אב המון גוים, כרמל - רך מל, דבר שהוא רך ונמלל ביד (ויקרא ב, יד וספרא דבורא דנדבא יג הלכה ח). 'הוא קללני קללה נמרצת – נואף, מואבי, רוצח, צורר תועבה' (מלכים א' ב, ח ושבת קה.), 'ירט – יראה, ראתה נטתה' (במדבר כב, לב ושבת קה.). וכתב מהרי"ק (=מרן הרב יוסף קארו ב"כללי הגמרא" - ביאורו להליכות עולם הנ"ל) "גימטריא – פירושו גיא מטוריא עמק היוצא מבין ההרים. טור פירושו הר בארמית, 'מטוריא' – מן ההר, שהמלות הם כמו הרים, והיוצא מהם כמו גיא. נוטריקון – פירוש, נוטר שומר אות, קונה[7] תיבה", עד כאן לשונו.

ויען שהמדרשים צריכין דקדוק גדול להבין אפילו פשוטן - לירד לעומקן, אעתיק קונטריס קטן מחכם אחדשהרשים שרשם המקומות שראוי להרגיש בהם ולתקנם לתת עליהם דעת ולבארם ואף לתקן הגירסא. וזה לשונו "... עוד צריך להבין היטב, כשתמצא מאמר אחד במדרש ותמצא המאמר עצמו בגמרא בסגנון אחר, אומר אמוּר, כתוּב בקצת שנוי, או חסר או יתֵיר, צריך המעיין לבקש מקום מְבוֹאו מקורו של המאמר, וכל ולחפש בכל המפרשים הנמצאים עמנו היום, ולהשתדל לסלק איזה טעות אם יש בגירסת המדרש ולקיימה ובעיקר לבקש לקיים הגירסא כי היא הקדומה אך אל תמהר לשבש גירסת המדרש, כי המדרש קדום ויש להתיחס במלא הכבוד והזהירות. ושנוי הגירסאות מהמדרש לגמרא רבו כמו רבו מרובים הם ביותר, וכמעט בהרבה שינויים כאלו מצויים ברוב המאמרים הנמצאים בגמרא ובמדרש, וכל מי שלא יראה דברי המדרש במקומם לא ירד לעמקן של דברים, או ישבש לימוד הגמרא מבלי להשוותה למדרש, עלול להביא להצעה לשבש גירסת דברי הגמרא או דברי רש"י ז"ל ...

ישעיה הלוי הורוביץ

שני לוחות הברית[10]

כלל כבוד אלהים הסתר דבר

בכלל הקודם לזה הבאתי דברי הרמב"ם שהפליג בסיפור שבח ההגדות והדרושים, ואיך שמרמזים נפלאות, אשריו ואשרי דבריו. אבל מכל מקום יש גבוה על גבוה, סודות (ה)גנוזות שהם גבוהות מסודות שחושב הרמב"ם בביאור ההגדות והדרשות, והם סודות חכמת הקבלה בסוד שמותיו יתברך, כמו שהתורה כולה שמותיו, כן דברי רז"ל (זוהר ב, קכד.), וזהו אמיתות העניין. ומי שזכה לראות מאורות סודות הקבלה, אז ישכיל ויבין נפלאות והפלא פלא ופלאי פלאות בדברי רז"ל. והרב המקובל רבי טודרוס הלוי[11] חיבר ספר נקרא אוצר הכבוד, והוא ביאור האגדות על פי הסוד. ועוד יש דברים כהנה וכהנה בסודות רז"ל, ועל זה נאמר (איוב יא, ט) "ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים", כי לדַבֵּר ממדותיו של הקב"ה בסוד שמותיו אין לדָבָר סוף ותכלית.

כלל העניין: כשהם מדברים בתחתונים, רומזים בעליונים. ומה שהביא שלטי הגבורים בשם ריא"ז (הובא לעיל, מובאה עג) עניין דברי הבאי בפסוקים ובמדרשים, דבריו הם הבאי. אבל העניין הוא על דרך "כי לא דבר רֵק הוא מכם" (דברים לב, מז), ודרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי פאה א, א) "אם רֵק הוא – מכם". הכוונה בזה הדיבור הוא רק מצד מציאותו למטה, אבל מצד שורשו למעלה הוא גדול במאוד, וזהו שאמרו "מכם הוא רֵק", כלומר מצד המציאות שלכם למטה, נראית רֵק והבאי. כעניין (דברים א, כח) "ערים גדולות ובצורות בשמים", מצד בחינתם למטה הוא דברי הבאי, אבל מצד שרשם וכחם של מעלה, דהיינו כח האֵמורים למעלה, יש לו אחיזה גדולה בשרשו ומתפשט כחו במאוד במערכת השמים. והוא על דרך המוזכר בזוהר (א, קמו: - קמז.) ובתיקונים (תקוני זוהר, תיקון סט, דף קח.) "אית הבל ואית הבל - אית הבל למטה והוא הבל הבלים (קהלת א, ב), אבל יש הבל למעלה והוא ההבל של תורה, ו'הבל' הוא 'להב' – אש, "קול ה' חוצב להבות אש" (תהלים כט, ז). ונגד שבעת הבלים של מטה אומר במתן תורה שבעה קולות, וקול הבל פה, והם שבעה הבלים של מעלה. כן עניין "הבאי" כמו הבל. ועוררני לזה החכם מורינו הרב מנחם עזריה מפאנו ז"ל ונתן סימן לדבר, "הבאי" ראשי תיבות "הנה ברכו את ה'" (תהלים קלד, א), כי למעלה בשרשו הוא שפע רב, וברוך ה' לעולם אמן ואמן.

ומאמרי רבה בר בר חנה בפרק הספינה (בבא בתרא עג:) שזכרם ריא"ז, כמו שהבאתיו בכלל שלפני זה, חוץ מכבודו במחילה מכבודו לא יָדע ערכם, כי אלו המאמרים בהם סודות גדולות ונפלאות. ונזכיר מאמר אחד מהם בדברי משה רבינו עליו השלום אשר גילה לרבי שמעון בן יוחאי עליו השלום, וממנו תלמוד לכל המאמרים, ודבר זה תמצא ברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוהר ג, רטז.) וזה לשונו "ואף על גב דאוקמוה רבנן במילין אחרנין, שבעין פנים לתורה. דהכי אורח מארי רזין אמרין מרגלית לתלמידיהון, ולא אשתמודען ביה ברמיזא, אהדר לון ההיא מלה במלי שחוק. כגוונא דההוא דאמר, דביצה אחת אפילת שיתין כרכין, ואתת ביצה ונפלת מן עופא דפרח באוירא ומחאת אילין שיתין כרכין. ומארי דליצנותא אמרו, דלא אמר ליה האי, אלא דבר נש כתב 'ששים כרכים' ואתא ביצה דנפלת מעופא ומחקת 'שתין כרכין' דכתיבא. וחס ושלום דמארי אורייתא אמרין מילין דשחוק ודברים בטלים בדאורייתא. אלא הא אוקמוה 'אפרוחים' (דברים כב, ו) - אלו מארי משנה, 'או בצים' - אלו מארי מקרא, וכגוונא דנפל ההוא נפל דאיהו בר נפלי, נפילת ביצה דאיהו אתרוג שיעורא בכביצה, ובגינה אתמר (עמוס ט, יא) 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת'. ונפל עמה שישים המה מלכות, דאינון כריכין בה ... " ואף על פי שהעמידוה חכמים במילים אחרות, שבעים פנים לתורה, כך דרכם של בעלי הסוד, אומרים מרגלית - סוד לתלמידיהם, ואם לא הבינו הרז, חוזר החכם ואומר הרמז בדברי שחוק, כגון מי שאמר שביצה אחת הפילה ששים כרכים - שבאה ביצה שנפלה מן עוף שפרח באויר ומחקה ששים כרכים. והלצנים אמרו שאדם אחד כתב המילים 'ששים כרכים' ובאה ביצה שהטילה העוף ומחקה את המילים 'ששים כרכים'. ואמר הרעיה מהימנא – משה רבינו: חס ושלום לומר שבעלי התורה אומרים מילים של שחוק ודברים בטלים בתורה, אלא ביארו ש'אפרוחים' הם בעלי משנה 'או ביצים' הם בעלי מקרא וכגון שנפל אפרוח שהוא בן נפלי – משיח בן דוד, כך נפלה הביצה – השכינה, שהוא סוד האתרוג ששיעורו כביצה, ועליה נאמר 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת' ונפלו עמה ששים מלכות השומרים את ישראל בגלות שהם כרוכים ומחוברים עמה ... עד כאן לשונו. הרי לך עניין מאמר אחד ממאמרי רבה בר בר חנה, וכן הם כולם למי שעינים לו לראות וזכה למאורות.

ומה שכתב עוד הריא"ז כי העיקר הוא הפשוטו כו', דע שדבר אמת דיבר, אבל לא כהבנתו. ויש בזה סוד, הארכתי בו בסייעתא דשמיא ... ושם מבואר דאותיות התורה ותיבותיה הם למעלה, ומה שאנו מכנים בהם דברים, הם בהשאלה, כמו 'ידות כלים' הוא בהשאלה מיַדות בני אדם שיש בהם אחיזה. ועל דרך האמת יד האדם בעצמו היא בהשאלה ממקום גבוה הנקרא יד, וגבוה מעל גבוה. ועצם האותיות והתיבות הם למעלה, ולמטה הם בהשאלה, ומתלבשות כמו הגשמי שהוא התלבשות הרוחני, ועיין שם באורך כי רב הוא. נמצא פשוטן של דברים, כלומר עצמיותיהן, הוא למעלה, ומה שאנחנו סוברין שהוא פשוטו, הוא התלבשות והתלבשות דהתלבשות, ואשרי להמשכיל ומבין וישמע ויוסיף לקח.

[1] של"ה (על שם ספרו "שני לוחות הברית") - ר' ישעיה הלוי הורוביץ, נולד בפראג בשנת ש"ך - 1565 נפטר בטבריה ש"ץ - 1630.

[2] שני לוחות הברית, ר' ישעיה הלוי הורוביץ, ירושלים תשנ"ג, כרך ה, חלק תורה שבעל פה, חלק ד, כלל יז, דרושים ואגדות, עמ' רפג – רפד, אותיות א - ג.

[3] גם טענה זו מצויה ב"מעריך" לר"מ לונזאנו שיובא להלן. עיין לעיל מובאה יז שנוסח הירושלמי של הריא"ז היה "מדרשות אמנה הן" ובביאורנו שם.

[4] מעריך, ר"מ לונזאנו, ביאור מילות קשות שלא נתבארו בערוך, לייפציג תרי"ג. דבריו הובאו לעיל מובאה יז.

[5] של"ה הנ"ל עמ' רפו, אותיות ד - ו.

[6] לר' ישועה בן יוסף הלוי, מהדורת ר"ש פורטנוי, ירושלים תשנ"ח, שער רביעי פרק שלישי אותיות א – לא, עמ' קסח ואילך.

[7] במהרי"ק שם הנוסח "מקצר".

[8] ארזי לבנון, כללי מדרש רבה, אברהם עקרא, ונציה שס"א, דף נ.

[9] של"ה הנ"ל, עמ' רצא.

[10] של"ה הנ"ל, חלק תורה שבעל פה, כלל יח, כבוד אלהים הסתר דבר, עמ' רצא – רצב, אותיות א - ג.

[11] טודרוס בן יוסף הלוי אבואילעפיה, נולד בקאסטיליה בערך בשנת 1230 למנינם ונפטר בשנת נ"ח - 1298.

[12]. שו"ת הרמ"ע מפאנו (נולד בשנת ש"ח - 1548 באיטליה ונפטר שם בשנת ש"פ – 1620) סימן עג "'הנה ברכו את ה'' - ראשי תיבות 'הבאי', שאין בדבריהם דבר בטל אלא ודאי שיחתן, והיינו הבאי שלהן, צריכה למוד בלי ספק".