סוד הריבוי וסוד הצמצום, בין המופשט לחומרי

מסכת פסחים דף כב'

צוות האתר

על פניו נראה, כי ככל שרעיון או מפעל בעלי היקף גדול יותר, יש באפשרותם להתרבות ולהפיק תולדות כיוצא בהן בקלות רבה יותר. יש קשר בין כוללנות והיקף לבין מורכבות, ומכאן יכולתו להתקיים במספר וריאציות מבלי להיפגע. הסברא אומרת שככל שדבר הוא ערטילאי וכוללני ויותר, כך הוא מסוגל ליצור נגזרות הדומות לו, ואילו דבר ממוקד - משתדל לשמור על אופיו, וקשה עליו ליצור לעצמו תולדות הדומים לו.

מאידך גיסא קיימת סברא הפוכה. ככל שדבר הוא יותר כוללני הוא מופשט, ועל כן קשה לו ליצור תקשורת עם מישורים אחרים, בפרט המישור המעשי, וללא תקשורת זו לא ייוצרו דברים חדשים. רעיון מופשט הוא גם מאוד זך ומדויק, ולפיכך רחוק מן התחום החומרי. ההתחככות בחומר מכריחה גמישות, ומי שלא עבר התגמשות יקשה לו להתחבר עם אחרים, וממילא ליצור תולדות וריבויים, אף כיוצא בו. לא כן הדבר הספציפי, עצם זה שהוא ממוקד ומעשי סימן שהוא עבר התגמשות ומבחן המעשה. ממילא טמון בו כבר הכוח לתקשר עם כוחות שונים ממנו וליצור עמם יחסים, וממילא להתרבות ולהעמיד תולדות כיוצא בו.

חז"ל עסקו בריבוי ובמיעוט, בהיקש ובהפקת פרטים מתוך כללים. אולם המאמר הבא מעמידנו על הבעייתיות אותה הצגנו:

(פסחים כב ע"ב) תַּנְיָא: שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי, וְאַמְרֵי לָהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל 'אִתִּין' שֶׁבַּתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ: (דברים ו) לְ"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא", פֵּרַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כָּל 'אִתִּין' שֶׁדָּרַשְׁתָּ, מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ קִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא", לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

דרשות הריבוי של שמעון העמסוני יצאו מנקודת הנחה כפי הצד השני שהצגנו, שהמופשט והמורכב מסוגל להוליד כיוצא בו רק אם הוא עבר התגמשות של העולם המעשי. כל חוקי התורה הם רעיונות גבוהים ומורכבים, ודוקא משום כך ניתן להוסיף עליהם פרטים נוספים באמצעות ה'את'. למרות שמלה זו מורה על צמצום וספציפיות, חידושו של שמעון הוא שאדרבא, באמצעות ההגדרה הממוקדת ניתן להוסיף פרטים, הדומים לפרט המפורש במקרא.

אולם כאשר הגיע ל'את ה' אלוקיך תירא', נתקל בקושי מהותי: הרי אין יחידות כיחודו, ואינו גוף, הכיצד ניתן באמצעות הספציפיות להוסיף עליו פריטים? ריבוי ה'את' הרי מחייב, את המגע בחומר, וזה אינו יתכן. קם שמעון העמסוני ופרש מכל מפעלו ההגותי הדרשני.

עד שבא רבי עקיבא ולימד, שעל פי תורת הקבלה − שעתיד תלמידו ר' שמעון בר יוחאי לחדש − אחד מיסודות בריאת העולם הוא "הצמצום" שנוצר כביכול בכוח האלוקי. אדרבא, עליונותו וכוללנותו של הבורא הכל-יכול, כוללת גם את כוחו לצמצם את עצמו אל העולם החומרי, ולאפשר לו להתקיים ולהתרבות. על פי זה, דרישת ריבוי ה'את' פירושה דווקא ייחוס תכונת הצמצום, וממילא ניתן להוסיף ליסוד האלוקי גם תולדות כביכול, והם תלמידי החכמים.