מה מעמדו של מרכיב ה"חובה" במצוות?

מסכת בבא קמא דף פז

צוות האתר

(ב"ק פז ע"א) אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן. מאי טעמא? דלא מפקדינא וקא עבדינא מצוות. השתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי: אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן. מאי טעמא? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי.

תרגום - רב יוסף היה עיוור, וחשב לעשות יום טוב לחבריו, שהרי הוא בעל שכר גדול בעקבות זה שהוא עיוור ופטור מן המצוות ובכל זאת הוא מקיימם. בהסתמך על ר' יהודה שאמר סומא פטור מן המצוות. עד ששמע את דברי ר' חנינה שאמר: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. נסוג בו מאמירתו הקודמת ואמר: אדרבא, אילו יאמרו לי שאין הלכה כר' יהודה שסומא פטור מן המצוות, אשמח ואעשה יום טוב לחברי. שכן אילו הייתי מחויב היה שכרי רב יותר.

רב יוסף נכנס לדילמה קשה: הוא מצא שגורלו תלוי בויכוח בין החכמים, האם 'גדול המצווה ועושה או מי שאינו מצווה ועושה'. הדיון הוא לכאורה, האם ערכן של מצוות טמון בפן הצייתני שבהן, או שמא בצד הרוחני ההישגי הטמון בהן. במילים אחרות: האם פטור מ'מרכיב החובה' של המצוות, הוא חסרון או יתרון?

מצוותיה של תורה נובעות מן החלק הרוחני של היקום. בהתאם לכך עיקר מטרתן להגביר רוחניות ודעת אלוקים בעולם. כיצד מושג יעד זה, האם באמצעות המעשה היבש או באמצעות הכוונה הכרוכה בו? סוגיה זו רחבה מני ים, ובכל הדורות התעסקו בה בוואריאציות שונות. הסוברים שהעושה שאינו מצווה גדול יותר, תומכים בעליונותה של הכוונה. לא הציות עיקר, כי אם היתרון הרוחני. מי שחסרה לו יכולת מעשית, כגון שהוא סומא, אין זה ממעיט מן הערך הנעלה המושג על ידי המצוות, ואדרבא, שכרו עולה על שכרו של המצווה, הצייתן.

נראה לומר, שגם החולקים, אינם חולקים על עקרון זה. גם לאחר שקיבל ר' יוסף את דבריו של ר' חנינה ש'גדול המצווה ועושה', אין כאן העדפת המעשה היבש על פני הכוונה. אלא שישנו חסרון אחר, עליו לא יוכל ר' יוסף לגבור לעולם, לצערו. המצוות הן תמונה ריאלית לחיים. התורה מבוססת על הבנה נכונה של החיים בעולם הזה, וקדושתה של התורה אינה מגיעה לעולם כגשם היורד מן השמים, אלא כמים העולים מן התהום. הכוונה והחלק הרוחני שבמצוות − נסתר, ומצוי רק למתבונן והמעמיק בסודותיהן. רק אצל מי שמבין את המציאות לאשורה, הוא המסוגל לתפוס את כוונתה ועומקה של תורה כתמונה האמיתית של המציאות. מעתה, מי שקיבל פטור מן המצוות, פירוש הדבר שהוא מוגדר כחסר הבנה בסיסית של המציאות, וממילא קיום המצוות שלו לעולם לא יהיה מושלם.