"וירא אלוקים כי טוב", הטוב הערב, או הטוב המועיל?

מסכת בבא קמא דף נד'

צוות האתר

(ב"ק נד ע"ב) שָׁאַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲגִיל לְרַבִּי חִיָּא בְּרַבִּי אַבָּא: מִפְּנֵי מַה בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם: 'טוֹב', וּבַדִּבְּרוֹת הָאַחֲרוֹנִים נֶאֱמַר בָּהֶם: 'טוֹב'? וכו' הוֹאִיל וְסוֹפָן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְכִי סוֹפָן לְהִשְׁתַּבֵּר מַאי הֲוֵי? אָמַר רַב אַשִׁי: חַס־וְשָׁלוֹם פָּסְקָה טוֹבָה מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (בן לוי:) הָרוֹאֶה טֵי"ת בַּחֲלוֹמוֹ, סִימָן יָפֶה לוֹ. מַאי טַעְמָא? וכו' הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב לְטוֹבָה תְּחִלָּה, שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית עַד: (בראשית א) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר" לָא כְּתִיב 'טֵי"ת'.

מה בדיוק היה 'טוב' בלוחות האחרונים, שלא היה בלוחות הראשונים? ומהו ענין 'שסופן להשתבר' ותפסק הטובה מישראל?

הלוחות הראשונים נכתבו ב'מידת הדין' ולא התאימו לעולם הזה, שנברא כידוע (גם) במדת הרחמים. לוחות כאלה הדורשות 'יקוב הדין את ההר' אינן בגדר טוב' לעולם הזה, וסופן להשתבר. עתה, לאחר שהשתברו, האם תפסק טובה מישראל? לא ולא. ינתנו להם לוחות שניות, שהן 'טובות' עבורם. מה בדיוק טוב בלוחות אלה?

ישנם הבדלים רבים בין ה'טוב', לבין הערב לשעתו. ישנם דברים רבים שהאדם שמח לקבלם, בשל היותם ערבים לחכו, אך אינם בהכרח מועילים לו. מעטים הם הדברים הראויים, ה'טובים' והמועילים לו. הנאות רבות יש לאדם, וביכלתו תמיד להתפזר וליהנות ממגוון של דברים, אולם ההנאה המועילה, וה'טוב' הנלווה ל'ערב', אינו אלא זה המשתלב במכלול, המתאים את עצמו למצבו של האדם, בזמן ובמקום המתאימים.

חיבור והתאמה בין דברים אינו יכול להיעשות בחיפזון. בטרם מתחברים אל המוטב, להעניק לו מן הטוב, יש לערוך בירור, ניתוח והפרדה, בכדי למצוא את החלק המדויק המתאים למוטב זה. אכן, בבריאת האור נאמר 'טוב', אולם עדיין לא היה זה הטוב המועיל, שכן הקרין האור על הכל ללא אבחנה, בטרם הופרד הטוב מן הרע, בטרם הופרדו שמים וארץ, ובטרם החלה הארץ להצמיח. רק ביום השלישי נאמר בו פעמיים 'כי טוב', גם כנגד האור, וגם כנגד העברת הטוב אל המוטב בשלמות. כיצד הגיעה שלימות זו? רק לאחר הבירור, ולאחר ההפרדה בין החלקים המוטבים, הזמן והמקום. (כך מסביר רבינו בחיי: ביום השני לא נאמר טוב כיוון ששני הוא מלשון "שינוי", שבו לא נברא דבר אלא רק נעשתה הבדלה בין הרקיע למים)

לוחות הראשונים היו תכלית האור, אולם לא היה זה ה'טוב', כי סופן להשתבר בעקבות חטא העגל, וטרם הופרדה הסולת מן הפסולת. רק לוחות אחרונים היו תכלית ה'טוב', שכן ניתנו לאחר הבירור שעבר על עם ישראל, לאחר חטאיהם ולאחר שהוצא מהם החלק הבלתי מתאים. אכן, טובה לא פסקה מישראל, אך עדיין עלינו לשאוף שה'טוב' שאנו מקבלים יתאים למצבנו האידיאלי, כאור שבעת הימים.