עין רעה פוגעת רק במי שהוא בעצמו פוגע בעינו הרעה באחרים

מסכת בבא מציעא דפים קה-קיב

הרב חנוך גבהרד

מסכת בבא-מציעא דף קז/א
אסור לעמוד על שדה חברו כשעומדת בקומותיה

עין רעה!

עין רעה פוגעת רק במי שהוא בעצמו פוגע בעינו הרעה באחרים!
בעלי העין הצרה בשל אחרים, מהווים בית קיבול לעינים רעות - לשלוח ולקבל!
הרואים את רווחת הזולת בחמדנות, מזמינים עינים רעות!
כל הנמצא במחלקת הפוגעים בעין רעה, נמצא במחלקת הנפגעים ממנה.

טובי-העין שאינם מזיקים לאיש, כמו יוסף הצדיק, שהיה טוב-עין ונהג עם אחיו ברוחב-לב, הוא מחוסן מפני פגיעתה השלילית של העין.
לא רק הוא אלא כל מי שמוכן להיכנס אל המטריה המגוננת שלו ולהכריז: "אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא-בישא" (ברכות כ/א). פירגונים הם חומת בטיחות מפני העין המזיקה.

החזון איש ז"ל מבאר מהיכן שואבת העין את כוחה, מה היא עוצמה, וכיצד היא משתלבת עם דיני שמים, וכה דבריו: בחוקי הבריאה נקבע שהמחשבה האנושית מניעה גורמים נסתרים, ומחשבה קלה יכולה להביא הרס גדול - - - בשעה שמתפעלים ממציאות מצליחה, מעמידים אותה בסכנה. אמנם "הכל בידי שמים", וכל זמן שלא נגזר לאיבוד, הדבר ניצל. אבל כשהאיבוד נגזר, מתגלגל הדבר על ידי שימת עין של תמהון [=התפעלות]. כשנגזר ביום הכפורים, הזדמנה לנפגע רעה שגלגלה את האסון. ככל שהאדם במעלה יתרה, כל סגולותיו יתרות, ועינו פועלת יותר.

חכם וצדיק המתפעלים מהצלחה חריגה, עינם פועלת יותר מעינו של אדם רגיל. "השטן המקטרג בשעת סכנה", מחפש כאלה הזדמנויות.

בדין של יום הכפורים נפסק על האדם שיניחוהו משמים אחרי טבע העולם ולא יעשו לו נס, ממילא נפגע מעין רעה (ליקוטים ב"ב סימן כ"א וראה מלבי"ם ש"ב כד/א ובספר "עין טובה" להר"י שוורץ שליט"א, ובמגילה יא/א: "אדם ולא מלך").

על פי הספר: "שיעורים בהגדות חז"ל"
של הרב חנוך גבהרד