בית הכסא כמשל למקום לינקוי כל סוגי הפסולת

מסכת בבא מציעא דפים קה-קיב

הרב חנוך גבהרד

בבא-מציעא דף קז/א
צאתך - מוצאותיך!
"ברוך אתה בצאתך", שיהא בית-הכסא סמוך לשולחנך.

"צאתך", כמו "מוצאות", דהיינו בית הכסא (ע"פ מ"ב י/כז).
הברכה מתכוונת למצוא בית ובית מדרש הממוקמים סמוך לבית כסא.

אצל המבקשים איכות חיים, נמצא תנאי זה בראש רשימת הדרישות לדיור הולם.
על מעלה זו של בית הכסא סמוך לבית, מתפללים החסידים (ברכות ח/א).

במקומות נוספים מצאנו התייחסות של חז"ל, עד כמה חשוב למצוא דיור סמוך לבית כסא, ואמרו: "איזהו עשיר? - כל שיש לו בית כסא סמוך לשלחנו" (שבת כה/ב).

הגוף הוא קניינה של הנפש, שאינה יכולה להיות שקטה בשעה שהיא מוטרדת בפסולת מיותרת, שאין אפשרות להתפטר ממנה. לכן משלב החסיד בקשה זו בין תפילותיו, כי לא רק שאין מנוס מלראות גם פן זה של החיים, אלא החסיד רואה בצורך זה כחלק בלתי נפרד מחיי היום יום וממנוחת הנפש, שהוא זקוק לה כדי להתמיד בעלייה רצופה אל הפסגות הרוחניות, ללא הפרעות של פחיתות, שיקטעו את סדר יומו, כלשונו של המהר"ל: "בית הכסא" מורה אל רצון כללי להתרחק מדברים פחותים (חידושי אגדות למהר"ל על ב"מ עמ' נ"ג).

כיון שצריך להתפנות קודם התפלה (ברכות טו/א), וקודם האוכל. אם יהיה בית הכסא מרוחק, לא נוכל להתפלל בגוף נקי, שהרי המתפלל בשעה שנצרך לנקביו, תפילתו תועבה (ברכות כג/א). כמו כן אסור במצב זה לדבר בדברי תורה ולברך (או"ח צב/א).

החכמים מצטטים בקשות אחדות של החסיד ומציינים שהבקשה: "בית הכסא סמוך לשלחנו", היא היותר חשובה ונכבדה, כי בקשה זו קשורה לניקוז הפסולת מהגוף.

הגר"א תמה ושאל: במה עדיף ניקוז פסולת יותר מכל המעלות? והשיב: חס-ושלום שיאמרו על חיי שעה, שעדיפים הם מחיי עולם, אלא כל דבר שאדם עושה, הן במה שאוכל, שותה ולומד, צריך שיתן אל ליבו לבקר - שמא יש בדבר שעשה איזו פנייה או מחשבה רעה, וצריך להסיר אותה.

זה ממש כמו בית הכסא, שבו מסירים את כל המיותר. כך צריך שיהיה לנו "בית כסא" לצורך ניקוז נושאים רוחניים, שבו מנקים את המחשבות (ביאור הגר"א בברכות שם, וכן בפירושו על משלי כד/א).
זהו הנאמר באבות: "ארבע מדות ביושבי בית המדרש וכו', נפה" (ה/טו. הערת הרה"מ גנוט שליט"א).

המעלות האנושיות אינן יכולות להיות מושלמות כל זמן שדמיונות שוא מוצאים אחיזה בנפש.
כפי שהזהירנו רבינו בחיי:
בן-אדם, ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם, הוא יצרך, הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, ומשתתף עימך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים. המושל בסודות נפשך ובמצפונך. בעל עצתך בכל תנועתיך. אתה ישן לו והוא ער לך. אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך - - - תזהר ממנו, על ידי שתזמין לו את שליחי שכלך, להלחם בו, ותסלק חיציו מעליך - תינצל ותמלט ממנו בעזרת ה' יתברך (חוה"ל יחוד המעשה פרק ה').

נמצא שכל ההשגות הגבוהות והאורות הרוחניים, כולם נמצאים בסכנה מתמדת בגלל היצרים והדמיונות המעורבבים בתת-ההכרה, ומשם משפיעים לעצב ולהטות את הדעות.

על כן, מלבד העמל היומי להעפיל לפסגות רוחניות, יש צורך לעמוד על המשמר, ולהקדיש זמן לביקורת עצמית נוקבת, על מידת ההתאמה בין הרגשות הנעלים לבין היצרים הנסתרים. מהטעם הזה חייבו חז"ל להקדיש זמן קבוע ללמוד את נושאי יראת ה', ואמרו: מי שאינו מקדיש לנושא יראת ה' ועבודת הלב את תשומת ליבו, משול למי שאיכסן חיטים ללא חומר משמר, שכל עמלו לריק ולשוא (שבת לא/א: "אם לא העלית קב חומטין - מוטב שלא העלית", ובנפש החיים ד/ז-ח).
כל זה כלול במערכת החשובה של ניקוי פסולת.

על פי הספר: "שיעורים בהגדות חז"ל"
של הרב חנוך גבהרד