מלין-שכר גוזל את נפש הפועל ואת נפש עצמו

מסכת בבא מציעא דפים קיב - קיט

הרב חנוך גבהרד

מסכת בבא מציעא דף קיד/א

התורה נימקה את חומרת האיסור בלשון זו: "ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כד/טו), כלומר: הפועל נושא את נפשו אל בעל הבית, שישלם לו את שכרו (רשב"ם דברים שם).

הלשון "נושא את נפשו", מלמדת על מסירות נפש, שהפועל שם את נפשו בכפו למען המעביד.
התורה הדגישה זאת בלשון "נשיאה" = רוממות, כי מסירות נפש זה חלק מחיי חברה תקינים. האחד למען הכלל והכלל למען האחד. הקבוצה למען השלמות הכוללת. בחיי היום יום זה לא בא לידי ביטוי, אבל בשעת מבחן, מסירות הנפש הוא כרטיס ההישרדות של הציבור.

בחיי היום יום בא הדבר לידי ביטוי אצל פועל המטפס על סולם משופע, גבוה ומסוכן, כדי לתקן דבר מה בגגו של בעל הבית, ונתלה באילן גבוה של בעל הבית, ומוסר את עצמו לסכנה, כדי לקטוף פירות ממרומי הדקל.

המבקש לעשוק צריך לדעת, שלא רק את פרוטותיו הזעומות של הפועל הוא עושק, אלא הוא עושק את נפש הפועל, שהסכים לסכן את עצמו כדי להשיגן.

כל הכובש שכר שכיר, כאילו נוטל את נפשו ממנו.

רב הונא ורב חסדא, שניהם מבארים זאת, כל אחד באופן שונה, אחד אמר: נפשו של גזלן ניטלת, ואחד אמר: נפשו של נגזל היא זו שניטלת.

לשני הצדדים הללו הובאו פסוקים.
נפשו של הנעשק נגזלת כמבואר.

נפש הגזלן נעשקת ככתוב: "וקבע את קובעיהם נפש", כלומר: הקב"ה תובע את עלבון הנעשקים.

זה ברור, תמיד ידענו שיש דין ויש דיין, וסוף גנב לתליה, אבל כאן מתגלה חידוש. מותו של העושק לא נחשב כעונש, אלא שהוא הרג את עצמו, כלומר: לא גרם לעצמו עונש, אלא הביא על עצמו את המוות במו ידיו, כאילו שאכל רעל. זה אינו עונש אלא תוצאה!
בכך תרד מאליה שאלה:
מאימתי יש חיוב מיתה לגנב?
התשובה: העושק אינו נענש בהוצאה להורג, אלא מאבד את עצמו לדעת!

משל למה הדבר דומה? ילד חזר הביתה כשכפתורי החולצה תלושים.
כשהאמא תתן לו מכה על היד, זה עונש, אבל כשהוא יילך עם חולצה בלי כפתורים, זו תוצאה.
על עונש אפשר לשאול: אם די-גדול או מדאי-גדול, מכה על היד, זה נראה נורמלי, ולקצוץ את היד, זה לא נורמלי. כי בעונש מבקשים שהוא יתאים למעשה.

אבל בתוצאה שונים החוקים, היא כפופה לחוקי-טבע. כשתלמיד הנגריה שם את ידו על המשור, היא תיפול חיש-מהר אל שק הנסורת, כי הציבו משור חזק, וחיברוהו למנוע עוצמתי. אין מקום לשאלה: "על עבירה כה קטנה, מגיע עונש כה חמור"? זה לא עונש, זו תוצאה, שאם הוא היה שָׂם שָׁם את ראשו, היתה נראית אותה תוצאה.

כאן מגלים אנו שמותו של העושק, אינו עונש אלא תוצאה!
"וקבע את קובעיהם נפש"
זו קביעה ולא עונש!

העולם מקיא כאלה גרורות סרטניות ממאירות. בפרוטות העלובות שהוא החסיר מלחמו של הפועל, הוא קנה את מותו במחיר מלא וצודק.

על פי הספר: "שיעורים בהגדות חז"ל"
של הרב חנוך גבהרד