אתם קרואים אדם

מסכת בבא מציעא דפים קיב - קיט

הרב חנוך גבהרד

מסכת בבא מציעא דף קיד/ב
אתם קרואים אדם

החוק "כל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כז/ב, שבועות לט/א), מקנה לכל אחד ואחד מאתנו שויון זכיות וחובות.

כל עם-ישראל נחשב כגוף אחד, ובגלל חטאי הרשע יופר המאזן לרעה, ואז יסבל גם הצדיק, וגם להפך נכון, בגלל צדקת הצדיק ישתפר המאזן לטובת הרשע, שיוכל להנות מכל שפע העולם בגלל הזכויות שמעניק הצדיק לבריאה כולה.

עם ישראל נחשב כגוף אחד, שכל יהודי ויהודי הוא אבר בגוף הזה, כשהרגל דורכת על מסמר, מתפשט הזיהום בכל הגוף, כשהפה אוכל רעל, מתפשט המוות בכל הגוף, וכשהלשון מעיזה פנים כנגד המלך, מצוֶה הוא לתלות את כל הגוף וכן הלאה.

כמו קבוצה של יורדי-ים, שבאניה יש לכל אחד תא בנפרד, אין האחד יכול להיפרד מחבריו הנמצאים בספינה ולדאוג רק לחדרו, תוך כדי שהוא מתעלם ממעשיו של השכן הקודח בחדרו ועושה חור בתחתית הספינה, הרי כל הספינה תטבע!

כשהנמצא ליד ההגה עושה את מלאכתו אמונה, יזכו כולם להגיע בשלום לחוף מבטחים.

כולם שותפים לגורל - לטוב ולרע.

הרב מלבלין ז"ל שלח את הרב מזא"ה לעזור למנדל בייליס במשפטו המפרסם בשנת תרע"ב.
השופט הנכרי שאל את הרב מזא"ה, מדוע על הפסוק: "אדם כי ימות באהל" (במדבר יט/יד), דרשו בתלמוד של היהודים: "ישראל קרואים 'אדם' ואין אומות העולם קרואים 'אדם'!" מדוע אין אתם מחשיבים אותנו לבני אדם?

הרב מזא"ה ענה בשאלה: אם אדוני השופט היה נשפט, האם גוי כלשהו מארץ רחוקה היה מגיע כדי לעזור לאדוני השופט?

כצפוי, תשובתו של השופט היתה שלילית. המשיך הרב מזא"ה ואמר לשופט: חז"ל דייקו בלשונם: "ישראל קרואים אדם"! - בלשון יחיד, כי כולנו גוף אחד, כאשר יכאב מקום אחד, יתפשטו הכאבים לכל הגוף, לכן אנחנו נקראים "אדם" - אחד, האחד נחלץ לעזרת חברו, כי הוא מרגיש את כאבו, תופעה שאינה קימת אצל אומות העולם, כי הם אינם "אדם" - אחד, אלא נפרדים, ואינם נחלצים לעזרה הדדית, אלא כאשר הם אחים להורים משותפים, או שאר סיבות נראות לעין. אבל היהודי, די לו לשמוע שיהודי בצרה, והוא כבר יחפש במה יוכל לעזור לו. מהטעם הזה הגעתי מארץ רחוקה לעזור לנשפט.

האמונה שלנו בבורא מאחדת אותנו, וכמו אחים החיים בצל אביהם, כל זמן שהאב חי, ומעניק לילדיו את תחושת האחוה, הם חשים עצמם אחים בלב ונפש, אך אחר מות האב, מתחילה החבילה להתפורר, כנאמר: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו: לו ישטמנו יוסף" (בראשית נ' ט"ו, וברש"ר הירש שם).

תופעת התנכרות אינה יכולה להיות אצל בני ישראל, המסתופפים בצל האמונה בקב"ה שהוא חי לעד וקיים לנצח, ולעולם לא יכולה להתפרד החבילה של אהבה ורעות בין יהודים מאמינים.

מי שלבו כואב על הפרוד בעם ישראל, אל לו למצא סיסמאות המדברות על סובלנות והבנה. העצה היחידה לקרב בין יהודים, היא לקרב אותם אל אביהם שבשמים, על ידי למוד התורה וקיום מצוותיה, והאמונה המשותפת שלהם בבורא ובתורתו הקדושה תאחד ביניהם, ותעשם לאחים בלב ונפש.

מאמר זה אינו לצורך התמוגגות ביופי של אחדות העם היהודי, אלא כדי שנוכל לשמוח במסרת כה מפוארת, עלינו להטות שכם גם לחובות, ולהבין ש"כל ישראל ערבים זה לזה", זו גם זכות וגם חובה (נושא זה מורחב בספרנו שב"ח על ברכות ז/א: "צדיק וטוב לו").


על פי הספר: "שיעורים בהגדות חז"ל"
של הרב חנוך גבהרד