עוף השמים יוליך את הקול

מסכת בבא בתרא דפים ב-ח

הרב חנוך גבהרד

מסכת בבא בתרא דף ד/א
עוף השמים יוליך את הקול

פשוטו של מקרא מזהיר את המסתודדים, לפקוח עינים ולחשוש מכל עובר ושב, גם מהנראים תמימים כעוף השמים (ראה ברכות ח/ב: "אין יועצים אלא בשדה", רחוק מעיני בני אדם ומאזניהם).

"עוף השמים" היא הנשמה הפורחת.

"יוליך את הקול" להביאו לדין וחשבון אחר מאה ועשרים השנים (רש"י קהלת שם).

בקשר לגלוי סודות, מבואר בתרגום שם:
"עוף השמים", זה המלאך רזיאל, המכריז את ההחלטות.

"יוליך את הקול" זה אליהו הנביא הפורח ושומע את הדברים (תרגום קהלת שם).
זהו סוג "עוף" מכיר סודות, ואשרי הזוכה לפגוש אותו. אנו אומרים בזמירות של מוצאי שבת: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו [אפילו רק] בַּחֲלוֹם. אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם".

עוד "עוף" הוא המעשה בעצמו! כל פעלה הנעשית על פני האדמה, אינה הולכת לאבדון, אלא נותרת קיימת במרחבי העולם.

העינים המוגבלות שלנו אינן יכולות לראות השלכות דקות ועדינות, אך קיומן מותיר רושם שבאפנים שונים ניתן לראות, כגון ריחות, הכלב יכול ללכת בעקבותם.

עוד "עוף" מוליך קולות, הם העופות בעצמם! הלומדים להתבונן בצורה שבה פורסים העופות את כנפיהם, או כיוון מעופם, או הרוח הנושבת בכנפיהם וכל הכלול באסור הניחוש (דברים יח/ט). כלול בנאמר: "כי עוף השמים יוליך את הקול". יש סימנים על פי מעוף הצפור, שקולטת רשמים דקים שהחושים שלנו אינם מסוגלים להכיר בהם (רמב"ן דברים שם).

גם אנחנו בעצמנו הננו "עוף" המוליך את הקול.
ברגע של חוסר זהירות זולגים המון סודות מביכים מהפה (ראה שעורים בהגדות חז"ל על חגיגה טז/ב: "נשמתו של האדם מעידה בו").

על פי הספר: "שיעורים בהגדות חז"ל"
של הרב חנוך גבהרד