שקול שמואל כמשה ואהרן

נאמר בתהלים: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צט, ו), ואמר ר' יוחנן: שקול שמואל כמשה ואהרן (ברכות לא, ע"ב). ולכאורה, הלא נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"!

ובכן, כדי להשיב על זה, נציין כי שמואל מתחיל את חייו בתקופת שפל חסרת תקדים. "בימים ההם אין חזון נפרץ" (שמ"א, ג, א). כשהקב"ה מדבר עם שמואל לראשונה, שמואל אינו מבין מי מדבר איתו. זה לא קרה לשום נביא אחר בתנ"ך. כל נביא בתנ"ך הבין בפעם הראשונה שהקב"ה הוא המדבר איתו. ומדוע? כי תופעת הנבואה היתה כ"כ נפוצה בעם ישראל, עד כי כולם ידעו את הסימנים. היו מאות אלפי נביאים, וחז"ל מדווחים על מספר נביאים כיוצאי מצרים (מגילה יד, ע"א). היו "בני נביאים" בכל מקום, בבית-אל, ביריחו, וכו' בזמן אליהו, כשירד לכיוון הירדן (מל"ב, ב, ג-ה). חווית הנבואה היתה כה מדוברת, שאף אדם שנתקל בה לראשונה, לא טעה במהותה.

אך בתחילת ימי שמואל, עם ישראל הגיע כאמור, לשפל חסר תקדים. "ודבר ה' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ" שמ"א, ג, א). והשפל הרוחני בא לידי ביטוי גם ברגש הלאומי: בסוף ספר שופטים, קצת לפני הופעת שמואל, יש לנו שופט שנלחם לבד נגד האויב; שמשון הוא זאב בודד; העם נטש אותו לנפשו; יותר מזה, שבט יהודה, שבט המלוכה מוסר אותו בידי הפלשתים (שופטים טו, יא-יג). יהודים משתפים פעולה עם האויב. אחרי שמשון, יש התפרקות רוחנית טוטאלית ששיאה הוא פסל מיכה, וביטויה: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים יז, ו). ומלחמת אזרחים איומה פורצת בגלל התועבה של פילגש בגבעה. וספר שופטים מסתיים שוב במשפט: ""בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא, כה). בסיכום: ניתוק מן הקב"ה, ניתוק מכלל ישראל, אינדיבידואליזם, איש הישר בעיניו יעשה. והפלשתים שולטים על עם ישראל, ואף מחריבים את מקדש שילה, ולוקחים את הארון.

שמואל הוקדש לה'. הוא חתיכה של קדושה. כולו קודש לעם ישראל. הוא חורש את כל הארץ, מדן ועד באר שבע, ובכל מקום משקם את רוח ישראל סבא. והוא עושה את כל זה בהתנדבות טוטאלית. אינו לוקח אגורה אחת מן הצבור. כמו משה רבינו: "את שור מי לקחתי, וחמור מי לקחתי" (שמ"א, יב, ג). "וְהָלַך מִדֵּי שנה בשנה, וְסָבַב בית-אל והגלגל והמצפה, וְשָׁפַט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" (שמ"א, ז, טז-יז). ואמרו חכמינו ע"ה כי לכל מקום שהלך הוא לקח איתו את המסטינג שלו ואת שק השינה שלו, כדי שלא יצטרך להתארח על חשבונו של שום יהודי, וכדי שלא יצטרך לקבל אש"ל מן הציבור, וכדי שלא יצטרך לקבל משכורת מן הציבור (ברכות י, ע"ב).

שמואל הנביא ע"ה הקדיש את כל חייו למען עם ישראל. והצלחתו מסחררת. הוא הוביל את עם ישראל משפל חסר תקדים לפסגה, מן ההתפוררות הטוטאלית לסולידריות המושלמת שהתחילה עם גיוס כל השבטים למלחמה ע"י שאול, והסתיימה בהמלכת דוד על כל עם ישראל. שמואל הוביל את ישראל משעבוד טוטאלי לפלשתים, לעצמאות מושלמת ולמלכות בית דוד. והוא הוביל את עם ישראל מחורבן שילה, אל מסירת תוכניות בית המקדש לדוד שימסור אותן לשלמה בנו. הוא הוביל את עם ישראל מן השפל הנבואי שלא היה כמוהו, אל פסגת הנבואה. הוא היה נקרא "הרואה". בזה הוא דמה למשה רבינו שהעלה את ישראל מתחתית הבור של שעבוד מצרים ושל שעבוד רוחני לאלילות המצרית, אל פסגת מתן תורה ואל שערי א"י. לכן נאמר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צט, ו) – שקול שמואל כמשה ואהרן". לא שקול להם בנבואה, שהרי נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", אלא שקול להם בפעולו למען עם ישראל.

הרב ד"ר שלמה טולידאנו
ראש החוג לתלמוד במכללת ליפשיץ