|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
חכמת ישראל מול תרבות יוןמסכת תמיד דף לבהרב אבנר אחיעד מיכאלי |
|
עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב: ... א"ל: אידין מתקרי חכים? א"ל: איזהו חכם הרואה את הנולד. א"ל: אידין מתקרי גבור? א"ל: איזהו גבור הכובש את יצרו. א"ל: אידין מתקרי עשיר? א"ל: איזהו עשיר השמח בחלקו. א"ל: מה יעביד איניש ויחיה? א"ל: ימית עצמו. מה יעביד איניש וימות? יחיה את עצמו. א"ל: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? אמרו: יסני מלכו ושלטן. א"ל: דידי טבא מדידכו ירחם מלכו ושלטן ויעבד טיבו עם בני אינשא.
א"ל: בימא יאי למידר או ביבשתא יאי למידר? א"ל: ביבשתא יאי למידר, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא.
א"ל: אידין מנכון חכים יתיר? א"ל: כולנא כחדא שוויין, דהא כל מילתא דאמרת לנא בחד פתרנא לך. א"ל: מה דין אתריסתון לקבלי? אמרו ליה: סטנא נצח. א"ל: הא אנא מקטילנא יתכון בגזירת מלכין. א"ל: שלטן ביד מלכא ולא יאי למלכא כזב. מיד אלביש יתהון לבושין דארגוון ושדי מניכא דדהבא על צואריהון
א"ל: בעינא דאיזל למדינת אפריקי. א"ל: לא מצית אזלת, דפסקי הרי חשך. א"ל: לא סגיא דלא אזלינא אמטו הכי משיילנא לכו, אלא מאי אעביד? א"ל: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא דכי אתית באורחא נקטת בגוייהו ואתית לאתרך. עבד הכי ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו. א"ל: אי קטלת לן יאמרו נשי קטל, אי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי. א"ל: אייתו לי נהמא. אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא. א"ל: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא?! א"ל: אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא?! כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא: "אנא אלכסנדרוס מוקדון הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא ויליפת עצה מן נשיא".
כי שקיל ואתי יתיב אההוא מעיינא קא אכיל נהמא. הוו בידיה גולדני דמלחא, בהדי דמחוורי להו נפל בהו ריחא. אמר ש"מ האי עינא מגן עדן אתי. איכא דאמרי שקל מהנהו מיא טרא באפיה איכא דאמרי אידלי כוליה עד דמטא לפתחא דגן עדן. רמא קלא פתחו לי בבא! אמרו ליה: "זה השער לה' וגו'". אמר להון: אנא נמי מלכא אנא מיחשב חשיבנא, הבו לי מידי. יהבו ליה גולגלתא חדא. אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה - לא הוה מתקליה. אמר להון לרבנן: מאי האי? אמרי: גולגלתא דעינא דבישרא ודמא דלא קא שבע. אמר להו: ממאי דהכי הוא? שקלי קלילי עפרא וכסייה. לאלתר תקלא, דכתיב: "שאול ואבדון לא תשבענה וגו'"
אלכסנדר מוקדון[1], ביטא יותר מכל את התפיסה המערבית הדוגלת בהגשמה העצמית של הפרט. בעודף רכושנות ומטריאליזם. שיאה של התפארות מלכות יון שהחלה באותו זמן לחדור לא"י, להשתלט על העולם תוך רצון כנה להביא את הקדמה הנכללת בחכמתם הפילוסופית, הערצת הגוף בתחרויות ספורט, אסטטיקה, אדריכלות, תאטרון, כיבוש וצבאיות, ובקצרה - בעלות מוחלטת על העוה"ז[2], והכל מתוך מבט חיצוני על החיים והפיכתו לערך.
חז"ל מעמידים תפיסה זאת מול תפיסת היהדות ה"בית מדרשית" הפנימית, כאשר השחקנים הראשיים הינם "חכמי הנגב". אנו מכירים את חכמי הדרום, כיון שהדרום סמל החכמה ו"הרוצה שיחכים - ידרים"[3]. הנגב מדגיש יסוד זה עוד יותר. נגב הוא ביטוי של יובש וצחיחות, מנוגב מכל טובה גשמית, איננו מושך כלל מבחינה חזותית – דבר המועיל להשגת חכמת האמת ללא נטיות זולות של בקשת סיפוקים קלים ומהירים, בבחינת פת במלח ומים במשורה כדרכה של תורה[4].
אל מול התפיסה המערבית, שחכם הוא בעל ריבוי התארים והידיעות בעולם; גיבור הוא החזק כובש השטחים הדגול; עשיר הוא בעל הרכוש האדיר; אדם חי הוא הנהנתן, והמכובד הוא המקורב לשלטון או נושא השלטון בעצמו.
עומד הוא שלמה המלך, שודאי לא חסר לו מאומה מכל הנ"ל - בעושר[5] , בחכמה[6], גבורה וכבוד[7], ובנוגע לכל הנעשה תחת השמש ידע להכריז: "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה יִּתְרוֹן, לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"[8].
החכם האמיתי אינו בעל התעודות, כ"א בעל חכמת החיים, היכול לצפות מראש את תוצאות מעשיו גם ביחס לעתיד הרחוק, בתקווה כי יולידו רק חיוב וקידום לעולם וחלילה לא יובילו לאובדן האנושות לדעת.
הגיבור הוא ה"מושל ברוחו"[9], העושה מה שהאמת הפנימית שלו דוחפת אותו לעשות. הוא אינו מפגין את שריריו המנופחים מבלי חשיבה על תכלית מעשיו.
העשיר הוא השמח בחלקו הרואה במה שיש את השלמות אותה חננו האלוקים לצרכו ואדרבה
זהו ההבדל בין עשו האומר "יש לי רב"[11] (אך ארצה עוד ועוד ללא סיפוק עצמי ושביעה), לבין יעקב אבינו הטוען כי "יש לי כל"[12].
החפץ בחיים יחפש את הפיתוח והעמל בכל דרך אפשרית בהתאם למבנה הטבעי של נפשו האנושית[13]. "יטרח במלאכה כדי להרוויח מזונותיו ולא יאמר אין מלאכה זו הוגנת לו, וגם לא ימשוך את בשרו אחר תענוגים, וגם יצער את בשרו ללמוד תורה ואז יחיה בעוה"ז ובעוה"ב"[14].
וכבר אמרו חז"ל: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות"[15]. חיה חיי פשטות וצניעות ואל תשתדל שיהא השלטון יודע ומכירך, אדם כזה סופו שנותנים עיניהם בו הורגים אותו ונוטלים ממנו כל ממונו[16].
"בימא יאי למידר או ביבשתא יאי למידר? אמרו ליה: ביבשתא יאי למידר, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא".
הים נחשב מחוץ לעולם, מחוץ לתרבות, לתורה ולחוק – סמל לעולם היצרים.
"וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה"[17].
"וְהָרְשָׁעִים, כַּיָּם נִגְרָשׁ"[18].
"וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם, וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי, וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ, וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת"[19].
דווקא משום שהים כ"כ רחוק, מנוכר וזר הוא מושך את האדם בגודל מרחביו, עוצמתו הרוגשת, ומהווה לו אתגר ויעד. זהו אופי האדם וזו ברכתו ויעודו משעת יצירתו "וירדו בדגת הים"[21]. "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל, שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם; וְגַם,בַּהֲמוֹת שָׂדָי. צִפּוֹר שָׁמַיִם, וּדְגֵי הַיָּם; עֹבֵר, אָרְחוֹת יַמִּים"[22].
"רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות (תיבה שקבועות בה אבנים טובות ומרגליות), והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא (וסובבים אותה מיני דגים הקרואים כרשא [כרישים]). נחית בר אמוראי לאתויה (ירד לשם אדם היודע לשוט במים ע"מ להביאה) ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה (התעורר אחד מהדגים ובקש לכרות ירכו של האמודאי) ושדא זיקא דחלא ונחת (זרק לו חומץ וברח מריחו). נפק בת קלא אמר לן: מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא, דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי"[23]
בים האינסופי מצויים כל אוצרות החמדה. האמודאי, כאדם המוכן לחרף נפשו ובלבד שישיג את מבוקשו, יורד להשיג תיבה המלאה באבנים טובות. הוא כמעט מאבד את עמידתו ויציבותו הפיזית בכריתת רגלו ע"י כריש שומר התיבה. לבסוף מתגלה שאותה תיבה הינה "קרטליתא דתכלתא" - האדם שואף להגיע אל פסגת האפשרויות בעוה"ז, אולם כאשר מסירים הקליפה המושכת בחיצוניותה מתגלה האמת הפנימית בתור ציצית של תכלת, המביאה לשמירת כל התורה[24].
תכלית המצווה לרומם האדם מהיבשה אל תכלת הים הדומה לרקיע הדומה לכסא הכבוד[25] - מצד השאיפה הפנימית לאור אינסוף.
רמז ברור מעבירים חז"ל לאלקסנדרוס, כי על האדם הפשוט להישאר על היבשה. השאיפה לכיבוש אינסופיותו של הים איננה שייכת אליו, היא מוגזמת ובלתי אפשרית. הרי הוא לא יגיע לידי יציבות ועמידה, תמיד ירצה עוד ולעולם לא יגיע לידי סיפוק. שכן "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"[26].
"כה אמר ה' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה"[27], היהודי המאמין, הוא זה שיזכה לכבוש ימים ולהשתוות בזה למידת בוראו, כאשר מגמת החיפוש אצלו שונה בתכלית, שהרי ברוחניות ועבודת ה' השאיפה לשלמות היא השלמות בעצמה.
אם תרצה לשמוע לנו, אומרים חכמי הנגב, אל תצא להרפתקאות מיותרות מעבר לים והרי החושך, הרי זה מחוץ לישוב האדם. יש שם סכנה רבה, עם כל האתגר להציב את רגל האדם במקומות שכוחים שכאלה. הרי הסכנה היא לנפש – חוסר יציבות, רצון להמשיך ובלי סוף לכבוש ולהשיג - בזה לעולם לא תדע הנפש שובע.
"אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא דכי אתית באורחא נקטת בגוייהו ואתית לאתרך".
החכמים, בכ"ז, מוסיפים ואומרים שאם תתעקש להמשיך, עצתנו היא להגיע מתוך חיבור אחד לשורשים ולמקורות. לתת לרגלי הצעירים לרוץ קדימה לגלות תחומי עשייה חדשים ומאתגרים, לצאת אל מחוץ לחומות הישוב הישן האחוז בתוך ד' אמות מצומצמות של הלכה, אך עם זאת אין לפרוץ גבולות המסורת הנותנת את הקו המוסרי שבמציאות. "סתירת זקנים בניין, ובניין נערים סתירה"[28]. אם רצונך לשוב בשלום ממסעות כיבוש העולם עשה זאת מתוך קישורי חבלים לנקודת היציאה – לערכי המסורת הישנים.
חכמת יון עסקה בפיתוח עולם הטבע ומדעיו, תחומים בהם בכל רגע נתון מתווספות ידיעות והמצאות חדשות. כל דור פועל באופן עצמאי ואין הוא מחויב לדור הקודם המיושן והעתיק בעל התגליות הפרמיטביות והלא רלוונטיות יותר. כל דור הוא ענק ע"ג ננס. וע"כ מתעוררת תופעה שלילית של סרבנות ומרידה במסורות העבר.
לעומת זאת, חכמת "ישראל סבא" נמשכת היא במסורת אינסופית ממעמד הר סיני עד ימינו אנו כשכל דור מחויב לדורות שעברו, יש כאן עניין כלל ישראלי[29]. אנו ננס ע"ג ענק.
החיבור צריך להיות קבוע ועצמי בצורת חבל ארוך המקשר ומשיב "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"[30]
"יהבו ליה גולגלתא חדא. אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה - לא הוה מתקליה"
גם בגמרא דידן מקבל אלקסנדרוס מסר זה מן השמים - גלגל עין שכל כספו וזהבו אינם נשקלים לעומתו ואינו מגיע לשובע, כגלגל עינו של האדם המעוניין לטרוף ולבלוע כל מה שרואה. רק אם יכסה אותו בעפר – "יזכור לו יום המיתה"[31]; "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו"[32]. יעמיד עצמו מול משמעותם האמיתית של החיים[33] ויגביל את מבטה של העין – תישקל.
"אלכסנדרס היה שט בכל העולם עד תכליתו מכח גודל מלכותו, ואין ספק כי דבר זה נתן לו מן עליונים ... ולפיכך היה בא עד שערי ג"ע, כי נתן לו כוחו זה מן העליונים לשוט בכל העולם, ולכך בא עד שם... וזה שאמר דהו אכיל נהמא גבי מעיינא, כדי שתהיה שתייתו שהיא תועלת קיום מציאות מן המעיין הזה הנמשך מן ג"ע... וכן מה שהיה מחוור גילדנא... רק כי הכוחות אשר כבר הגיע להם בטול חוזרים להיות חיים ע"י שפע מושפע מן ג"ע... ואז אמר אע"ג שאינו נכנס בג"ע א"א שלא יקבל דבר מג"ע, כי במה שהוא מלך והוא חשוב אין ספק שהוא מקבל מן ג"ע, כי כל המלכים 25.והחשובים מקבלין מעלה מן העליונים... לכך יהבו ליה גלגלתא דעינא... וזה מפני כי היה לאלכסנדרס כח העין שהעין שט בכל העולם בראיה שלו"[34]
על האדם להבין ששאיפת האינסוף שבקרבו יונקת ממקור הקודש, ממעיינות גן עדן, מתוך הרצון להופיע את אינסופיותו של הבורא בכל שטחי הבריאה ולחשוף את האמת הנעלמה מתוך ההסתר, כחלק מגאולת העולמות.
ומובא בספרים הקדושים שנשמת ישראל לקוחה מעולם התענוג, היא מחפשת אותו כל העת בעוה"ז ומשלא מוצאת אותו בצד החיוב מיד נופלת ומחפשתו בתוך הטומאה[35].
"דין אתריסתון לקבלי אמרו ליה: סטנא נצח"[36]
גם אם אנו רואים שהעולם כולו רודף אחר התרבות הנוצצת הנ"ל, ואפילו במדינות הנחשבות כיום למוסלמיות קיצוניות ומסוגרות אנו מוצאים ניצנים של מערביות ו"קידמה". אין בזה די בכדי לשכנענו בצדקת ובאמיתת דרכנו זו, אדרבה, מכאן נראה ונגלה עד כמה גדול כוחו של השטן בפיתוי היצר. כפי הנראה, רייטינג וסקרים - לא הם יכתיבו עבורנו את המציאות האמיתית.
[1] בנו של פיליפוס השני, מלך מאקדוניה. ירש מאביו את תאוות הכיבושים וכשרון צבאי. קיבל חינוך אליטיסטי ועם מוריו נמנה גם הפילוסוף הגדול אריסטו. הוא החל במסעות כיבוש ארוכים ברחבי העולם, תוך שהוא מנחיל תבוסות צורבות לצבאות האויב. בחורף של שנת 332 לפנה"ס ביקר במצרים ומאז החל לראות א"ע כאל. מחשבה שהתחזקה בלבו לאחר שאוראקל אחד במדבר אמר עליו, כי הוא בנו של האל זאוס.
כל ימיו היה צמא תהילה. אמר: "טוב לחיות חיים של אומץ לב ולאחר המוות להשאיר שם עולם". [2] תוס' שואל על הגמ' במגילה יא ע"א: מדוע לא הוזכר אלכסנדר מוקדון בין אותם המלכים שמלכו בכיפה, ועונה שאכן כך ראוי להיות אלא שהגמ' ציינה רק את אותן דמויות המופיעות במפורש בכתוב.
אלכסנדר מוקדון עלה ועלה עד שראה העולם ככדור (ירו' ע"ז פ"ג ה"א). [5] "וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית-יער הלבנון זהב סגור אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה" (מל"א י כא). [7] "תנו רבנן שלשה מלכו בכיפה ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר… ותו ליכא והא איכא שלמה לא סליק מלכותיה (לא השלים מלכותו שהרי נטרד), הניחא למ"ד מלך והדיוט אלא למ"ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא למימר שלמה מילתא אחריתי הוה ביה שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר: וישב שלמה על כסא ה'", מגילה יא ע"א. [14] פי' הרא"ש, שם. [16] אדר"נ יא ג. [17] דברים ל יג. [18] ישעיה נז כ. [19] יואל ב כ. [20] מיכה ז יט. [22] תהי' ח. [23] ב"ב עד. [24] "...ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת; והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" במדבר טו. [25] סוטה יז ע"א. [27] ישעיה מג טז. [29] "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני"; "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (אבות ו,ו). "אם יכול את לשלשל שמועה עד משה שלשלה" (ירושלמי קידושין א, ז). [32] קהלת ז ב. [33] "בשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעש"ט בלבד", אבות פ"ו,י. [35]נתיבי החינוך לאדמו"ר מסלונים פ"ו, א. וע"ע צדקת הצדיק, מד. זו אינה ראיה שהרי אתם רואים בכל יום שהשטן הוא נוצח ומטעה בנ"א אף אתם אל תתמהו על שאנו תחתיכם", רש"י שם.
|
|
כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן. |