האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים

שבת קנו'

חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב,ו)

כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו כלומר מזלו שנולד בו, וכו' וכמו שאמרו במסכת שבת האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים אמר רב אשי או מהולא או טבחא או ליסטים וזכר אלו השלשה והוא לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים אך בבחירתו יוכל לבחור באלו השלשה או מוהלא והוא צדיק שעושה מצות עשה, או טבחא הוא בינוני או לסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו. וכו'. וזה שכתב חנוך לנער על פי דרכו דרך מזלו וטבעו כן תחנכהו לעשות מצוות ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה אבל כאשר תעבירהו על מזלו עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אחר כך בעת יוסר עולך מעל צווארו יסור מזה כי אי אפשר לו לשבר מזלו.
פירוש הגר"א שם

מצוה שיהיה החינוך ע"פ דרכו - כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו, ובין במעשים, יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה, ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד, צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין - לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו.
מלבי"ם שם

כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שוים. וכשהיו נביאים היו הולכים אצל הנביאים לדרוש את השם, והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה דרכו אשר ילך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבעת גופו. וכו'. וכשבטלה הנבואה היה רוח הקודש בישראל, ואיש רוחו הוא יודיענו איך להתנהג, ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם. אך אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה וכו', אבל מי יאמר זיכיתי ליבי שאין ברוחו רמיה כלל, ואין טבעו מתאוה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך, כמו שכתב בזוהר פרשת וארא, כי זה שאין ברוחו רמיה זה דבוק ממש במידותיו של הקב"ה, אבל אם ח"ו יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה, אז יש ברוחו רמיה, אם יהיה מתנהג על פי רוחו ודרכי איש זך וישר בעיניו, ויפול משמים לארץ עד אשר לא יוכל לקום, ויסור מדרכי ה' ומצוותיו ולא ידע בעצמו וכו' עכשיו אין לנו להלוך בגדולות ונפלאות, אך לראות שיהיו מעשינו אל השם, היינו לפי רצונו יתברך וכו' שהן מצוות עשה בקיומם וזהירות מלא תעשה וכו' שעיקר רצון ה' הם התורה והמצוות.
פירוש הגר"א משלי טז, ד