מה אנחנו אמורים להרגיש כאשר אנחנו מאבדים אדם קרוב ?

מועד קטן דף כז:

צוות האתר

בכי – בימים הראשונים אחרי המוות עדיין אי אפשר להשלים עם העובדה שהיקר לנו איננו, ולכן קשה לדבר עליו וקשה להעלות זיכרונות, פשוט כואבים.

אבלות – לאחר הימים הראשונים מתחילים להפנים את עובדת המוות ולהתגעגע. זה מעורר רצון לחשוב רק על המת, להתנתק משגרת החיים ולהתמקד באדם שאיבדנו.

כאב ארוך – לאחר שבוע של אבלות חייבים לחזור לחיים ולבנותם מחדש, אולם אין שוכחים את המת אלא חיים את חיינו כשזיכרון המת והכאב על אבדנו מלווה אותנו כל הזמן.

ואפשר לומר שהחלוקה הזאת שימשה את חז"ל בקביעת מנהגי האבלות.

מועד קטן כז: "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ", "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת", יוֹתֵר מִדַּאי. "וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ", יוֹתֵר מִכַּשִּׁעוּר. הָא כֵּיצַד? שְׁלֹשָׁה יָמִים לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, שְׁלֹשִׁים לְגִהוּץ וּלְתִסְפֹּרֶת. מִכָּאן וָאֵילָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אַתֶּם מְרַחֲמִים עָלָיו יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

בבא קמא דף טז: וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ" מְלַמֵּד שֶׁהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ. פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי נָתָן וְרַבָּנָן, חַד אָמַר: שְׁלֹשָׁה. וְחַד אָמַר: שִׁבְעָה, וְאַמְרֵי לָהּ: שְׁלֹשִׁים.