האם הרוע קיים בטבע או שמא רק באדם?

בבא קמא דף ל'

צוות האתר

מה עושה אדם חסיד וישר כאשר הוא מוכרח להשתמש לזמן קצר בדבר מסוכן שעלול להזיק?

כדי לבחון את צדקותו של אדם שמשתמש באופן זמני בחפץ מסוכן או בכל דבר מזיק אחר –יש לבדוק מה הוא עשה עם החפץ הזה לאחר שסיים להשתמש בו.ויש בזה שלושה סוגי פעולה:

להחביא – להרחיק את החפץ באופן שלא תהיה לו יכולת להזיק, אבל גם לא רחוק מדי כדי להשתמש בו שוב בעת הצורך.

לשרוף – להשמיד את החפץ לגמרי ללא יכולת להשתמש בו שוב גם אם יהיה בו צורך.

לזרוק לים – להרחיק לחלוטין מסביבה אנושית, אבל להשאיר את החפץ כמו שהוא.

אפשר לראות בשלושת דפוסי התנהגות אלו שלוש שיטות של התייחסות ל"רוע", השיטה הראשונה היא פרקטית "חפץ מזיק" הוא כמו כל חפץ, אלא שאין ראוי להשתמש בו אלא לעיתים רחוקות, וכשמטמינים אותו במקום מחבוא - מעקרים ממנו את "הרוע", והוא ראוי ליחס כמו לכל חפץ אחר.

השיטה השנייה היא אובססיבית, "חפץ מזיק" בעצם הגדרתו שייך "לרוע" המוחלט הקיים בעולם, וככזה על האדם לעשות ככל יכולתו כדי למגר ולהשמיד אותו.

הגישה השלישית היא חינוכית, חפץ מזיק נהפך לחפץ רע רק בגלל קרבתו לאדם שיש לו יצר ויכול להשתמש בו לרע, ולכן זריקתו לים, למקום שאינו מיושב, מנקה את החפץ ממהותו השלילית והופכת אותו ליסוד שיש בו פוטנציאל להרע בלבד, ובזה תיקונו.

אם כן מצינו שבשלוש הגישות הללו האדם מבטא את התפיסה שלו לגבי מושג ה"רוע" בעולם.

ואפשר שבזה נחלקו שלושת התנאים:

תָּנוּ רַבָּנָן: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַצְנִיעִין קוֹצוֹתֵיהֶם וּזְכוּכִיּוֹתֵיהֶן בְּתוֹךְ שְׂדוֹתֵיהֶם, (תרגום -כלי עבודה שיש להם קצוות חדים והם מסוכנים) וּמַעֲמִיקִים לָהֶם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה (היו מחביאים אותם באדמה בעומק שלושה טפחים כדי לא להפריע למחרשה בעבודתה).

אין כאן איבוד של החפץ אלא הטמנה שלו די שלא יזיק. החפץ מוטמן במקום כזה שבעת הצורך יהיה אפשר להגיע אליו ולהשתמש בו, וזה מלמד שחסידים הראשונים לא ראו את הרע כדבר מהותי, אלא תוצאה אפשרית של אופן השימוש שעושים בו בני האדם.

רַב שֵׁשֶׁת שָׁדִי לְהוּ בְּנוּרָא, (השליך את הכלים לאש)

שרפה מאבדת את הכלי לגמרי, ובזה רב ששת מבטא את התפישה שכיוון שאנו בעולם המעשי - והרוע אינו ניתן לשליטה, ודבר רע כשאינו דרוש - צריך לאבד מן העולם ולא להניח אותו שימתין.

רָבָא שָׁדִי לְהוּ בְּדִגְלָת (השליך את הכלי בנהר).

זריקה בנהר היא שילוב של שתי השיטות הקודמות: מצד אחד אנשים לעולם לא יוכלו להשתמש בו יותר, ומצד שני, אין פגיעה בחפץ עצמו, ובזה בא רבא לומר שהרוע אינו קיים בטבע אלא באדם. כלומר, רק מה שהאדם עושה עם הטבע יכול להוליד רוע, לכן אם מפרידים בין האדם לבין מקור רוע אפשרי – זה מספיק כדי לאבד בפועל את הרוע.