כל האומר תהילה לדוד בכל יום

"אמר רבי אלעזר, אמר רבי אבינא: כל האומר 'תהילה לדוד' בכל יום שלוש פעמים - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא? אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת [=משום שהפרק מייחד פסוק לכל אות] - נימא 'אשרי תמימי דרך', דאתיא בתמניא אפין! אלא משום דאית ביה 'פותח את ידך'? - נימא הלל הגדול, דכתיב ביה 'נותן לחם לכל בשר'! אלא משום דאית ביה תרתי [=שיש בו שניהם]". (ברכות ד ע"ב)

ע"פ הגמרא, ישנם שני מאפיינים המייחדים את המזמור "אשרי יושבי ביתך": ראשית, פסוקי המזמור מסודרים ע"פ סדר הא"ב; ושנית, המזמור מזכיר את דאגת הקב"ה לכל יצוריו. בפשטות, אלו הן שתי סיבות שונות במהותן, והמייחד את "אשרי יושבי ביתך" הוא האיחוד של שתיהן.

יש שפירשו שסידור הפסוקים לפי הא"ב מרמז לכך שאנו מאמצים את כל היכולת האנושית כדי לנסות לשבח את הקב"ה בצורה הולמת. כחלק משבח זה, אנו מזכירים גם את העובדה שהקב"ה דואג לכל חי.

מפרשים אחרים רואים את שתי התכונות כמשלימות זו את זו. המהרש"א והראי"ה קוק ראו את אותיות הא"ב כסמל לתורה שנכתבה באותיות אלו. לפי המהרש"א, מזמור "אשרי" מדגיש את העובדה שהקב"ה מפרנס את בריותיו ברמה הפיסית ("פותח את ידך") וברמה הרוחנית (אותיות הא"ב). לדעתו, אם כן, שתי הסיבות קשורות אחת לשנייה, אך הן אינן מתאחדות לרעיון אחד כללי וגדול.

לעומת דעות אלו, יש שהסבירו ששני המאפיינים של המזמור מבטאים רעיון אחד כולל. ה"משך חכמה" מנגיד בין שני חלקים בתפילה: בין פסוקי דזמרא לבין ההלל. ההלל מייצג את החריגה מהטבע ואת הניסים הגדולים שעשה לנו הקב"ה לאורך השנים, ולכן הוא נאמר רק בימים מיוחדים. לעומתו, פסוקי דזמרא - ו"אשרי יושבי ביתך" במרכז פרקים אלו - מייצגים את הטבע ואת הסדר הרגיל של העולם. בשתי התפילות משבחים את הקב"ה, אך כל אחת מהן מופנית לפן אחר בטבע העולם. הגמרא בשבת (קיח ע"ב) מבקרת את מי שאומר הלל בכל יום, שהרי אדם המודה בכל יום על החריג ועל היוצא מן הכלל, מודיע בכך שאין לו על מה להודות בחיי היומיום. לכן, לדעתו של ה"משך חכמה", כל פסוק ב"אשרי" מתחיל באות עוקבת לפסוק הקודם, כדי לסמל את העקביות וההמשכיות הטבעית.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון