ביאור המעשה באילפא ור' יוחנן

לשון הגמרא :"אילפא ור' יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא טובא"[- למדו תורה וחיו בדחקות ועניות] "אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא" [-נלך לעשות עסק ומסחר]" ונקיים בנפשין:"אפס כי לא יהיה בך אביון".אזלו אותיבו תותי גודא רעיעא"[-הלכו וישבו בסמוך לקיר ומבנה רעוע] "הוו קא כרכי ריפתא"[-הוציאו את לחמם ואכלו]" אתו תרי מלאכי השרת. שמעיה ר' יוחנן דאמר חד לחבריה:נישדי עלייהו האי גודא וניקטלינהו"[-נשליך עליהן את הקיר ונהרגם]"שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה.אמר ליה אידך שבקינהו דאיכא בהו דקיימא ליה שעתא. ר' יוחנן שמע, אילפא לא שמע.אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי? אמר ליה לא. אמר מדשמע אנא ואילפא לא שמע שמע מינה לדידי קיימא שעתא. אמר ליה ר' יוחנן איהדר ואוקי בנפשאי "כי לא יחדל אביו מקרב הארץ" ר' יוחנן הדר אילפא לא הדר .עד דאתא אילפא מליך ר' יוחנן אמרו לו אי אתיב מר וגריס לא הווה מלך ר' יוחנן"[-אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך לראש ישיבה] " אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא אמר אי איכא דשאיל לי במתניתא דר' חייא ורבי הושעיה ולא פשטנא ליה ממתניתין נפילנא מאסקרניא דספינתא וטבענא" עד כאן הציטוט מהגמרא.

בוויכוח הנ"ל שבין אילפא לר' יוחנן ישנם מספר ענינים מוקשים:

• "אתו תרי מלאכי השרת שמעיה ר' יוחנן"-בכל התלמוד לא מצינו מקרה בו "מתערבים" מלאכי השרת בשאלה הלכתית-השקפתית שבין חכמים, מהו א"כ תפקידם בדיון זה?

• בדו שיח שבין מלאכי השרת אנו מבחינים ב2 נקודות עיקריות .האחד:"מניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה"- הטענה על שני החכמים שמבטלים עצמם ממצוות תלמוד תורה-חיי רוח, כדי לדאוג לפרנסתם-חיי שעה, צרכי הגשמיות.

והנקודה השניה "שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא"- אחד משני ת"ח אלו עתיד להתגדל "קיימת להו שעה", ואין זמנו למות.

ר' יוחנן ששמע את שיח המלאכים השתכנע דווקא מן הנקודה השניה: "עתיד להתגדל" ,ונראה שעניין בטול תורה -לא שכנעו.

גם תלמידי ר' יוחנן, בדבריהם לאילפא שחזר ממסעו בים, מבוססים על הנקודה הנל' :"אילו אתיב מר וגריס..."- היית מתמנה לראש ישיבה במקומו של ר' יוחנן. והדברים תמוהים- שהרי נושא הדיון העיקרי היה צריך להיות ההשקפה הרעיונית שבדברי המלאכים ולא ההבטחה לכבוד עתידי, ואם כן נראה שר' יוחנן ותלמידיו התמקדו בעיקר בנקודה השניה שבדברי מלאכי השרת,

תשובתו של אילפא לדברי התלמידים: "אמר אי איכא דשאיל לי"- שתלה עצמו על תורן הספינה ואמר: כל מי שיאמר לי דיון בברייתות של ר' חייא ור' אושעיא ולא אוכל לפשוט הדבר מדברי התנאים- אפיל עצמי המימה.

דברי אילפא לכאורה,אינם נשמעים כתשובה לדברי התלמידים, שהרי דבריו מתמקדים יותר בענין הרעיוני-השקפתי (נקודה 1 של המלאכים) ולא ב: מי גדול יותר בתורה?

שורש הוויכוח בין אילפא לר' יוחנן הוא "האם יש להקדיש את החיים ללמוד תורה או שאפשר להתעסק גם במסחר ובפרנסה". ר' יוחנן סבר שהעסוק בפרנסה הוא צורך קיומי בלבד, ויש בו צורך רק ככלי וסיוע ללמוד תורה בשלווה. הוא למד עניין זה מן הפס': "אפס כי לא יהיה בך אביון "-אדם מחוייב בדאגה לפרנסתו כדי לצאת ממצב העוני. וכיוון ששמע שסופו להתגדל להיות בעל משרת ראש ישיבה, ולא הוא יהיה מחויב בפרנסתו - אלא הציבור, כנלמד מן הפסוק: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ"- מיד בטל הצורך להתעסק בחיי שעה, ושב לתלמודו.

ואילו אילפא ,על אף שהיה גדול מר' יוחנן בתורה, יצא לעסוק בפרנסה ומסחר כהרחבת למודו - כעסוק נוסף שיסיעו להגיע לחיי עולם הבא - להבנת ענינים תלמודיים רבים, לכן לא ראה בזה עיסוק בחיי שעה כלל וכלל.

תשובת אילפא לתלמידיו של ר' יוחנן באה להדגים להם היאך ספינתו "תלה עצמו על התורן" מסיעת לו להבנת עומקם של ענינים, להרחבת משנת התנאים גם לנושאים אחרים, אע"פ שלא למד אותם בביהמ"ד.

לכן ביקש שיאמרו לו את חידושיהם בביהמ"ד (משנת ר"ח ור"א-שהם תוספת למשנה) להוכיח להם כיצד יכול לפשט הענינים.

אילפא ראה בעסוק במסחר כלי להבנה במושגים רבים, ולהבנה בנפש האדם, שיושבי ביהמ"ד אינם מרבים להתעסק בהם, לכן הצליח להוכיח לתלמידים כיצד מהווים דברי התנאים שורש ועיקר לתוספות שחדשו הם, וכיצד הבנה מעמיקה יותר בדברי התנאים (שהוא הגיע אליה על ידי שהרחיב את הבנתו ודעתו בעניני העולם) מחדשת דברים אלו אע"פ שלא שמעם מר"ח ור"א בעצמו.

ענינם של מלאכי השרת ה"מתערבים" בדיון ההלכתי הוא כדי ללמדנו שאילפא ור' יוחנן אינם שוללים זה את דעתו של זה, שניהם מסכימים לשני הדעות.
המפרשים על ענין זה מסבירים שדיון מלאכי השרת מביע בעצם את המונולוג הפנימי, דו-שיח המחשבתי של ר' יוחנן. הוא התלבט בינו לבין עצמו האם ראוי לעסוק בחיי שעה או - להתמסר ללמוד התורה. לכן לא ניסה בכלל לשכנע את אילפא שלא "שמע" את הדברים, בנכונות שיטתו, משום שנפשו של אילפא - אינה מתאימה להשקפה-לדרך הזו.

אילפא מצידו הוכיח לתלמידים כי העניין העיקרי לפי שיטתו אינו לעסוק ב:"חיי שעה - חיי עולם" אלא בהרחבת חיי שעה לגדר חיי עולם –הפיכת הגשמיות לרוחניות.