ע' פנים לתורה

בעלי אסופות, אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה, תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
חגיגה ג:

אשכחיה ר' אביתר לאליהו, א"ל מאי קא עביד הקב"ה, א"ל עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר, אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר, א"ל ח"ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא, א"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו'.
גיטין ו:

א"ר ינאי לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורה של הלכה, א"ל אחרי רבים להטות, רבו המטמאין טמא, רבו המטהרין טהור. רבי אבהו בשם ר' יונתן אמר תלמיד ותיק היה לו לרבי עקיבא והיה מטמא את השרץ מן התורה במ"ט פנים ומטהרו במ"ט פנים, וכן תני רבי חייא תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו והיה מטהר את השרץ מן התורה במ"ט פנים וחוזר ומטמאו במ"ט פנים, שנאמר מזוקק שבעתיים. ר' יהושע בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט פנים וכו'.
מדרש שוחר טוב תהלים יב

שבעים פנים יש לתורה (במדב"ר יג, טז), ולפי שיודע אלקים כי העם מקבלי התורה בהתנהגם על הדרך שנצטוו בה, יהיו נכונים אל החכמה ואל התבונה ויבינו בה כל הצריך להם אל הנהגת העולם, סתם להם הדברים במקומות, ומסר להם הפירוש על יד הסרסור הגדול אשר ביניהם ובינו, ולא נתנה במלות רחבות יותר, לפי שכל מלותיה גזורות ומחויבות בחשבונן ובצורתן להיות ככה, כי מלבד משמעות מצוותיה היקרות שאנו מבינין בה, נכללו בה חכמות גדולות ומפוארות, עד שהעלו רבותינו זכרונם לברכה גודל החכמה שהניח האל ברוך הוא בתורה, שאמרו עליה (ב"ר א, א) שהביט הקדוש ברוך הוא בה וברא את העולם.
החינוך מצוה עז

דע כי מפני שהניקוד הוא צורה ונשמה לאותיות, לפיכך לא נעשה ספר תורה נקוד, לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים והחיצונים, וכולם נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים, ותעלומות לפנים מתעלומות, ואין לה גבול ידוע אצלנו, כאומרו תהום אמר לא בי הוא וכו', ואם נוקד ספר תורה היה לו גבול ושיעור כדמיון החומר שהגיע לו צורה ידועה, ולא היה אפשר לו להיותו נדרש כי אם לפי הניקוד המסויים באותה תיבה, אבל מפני שספר תורה כלול ומושכל בכל מיני שלימות, ובכל מלה ומלה כמה תלי תלים, לא נעשה מנוקד כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות, ולפיכך אל תקרי כך אלא כך, ואילו היה מסויים בניקוד לא נוכל לומר כן.
רמב"ן בכתבים ח"ב מאמר על פנימיות התורה

ומפני זה נצטוינו שלא לנקד ספר תורה, כי משמעות כל מלה ומלה לפי הנקוד, ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד, ובלתי נקוד יוכל האדם להבין בה כמה ענינים נפלאים רבים ונכבדים, והבן זה, תצטרך אותו בהרבה מקומות.
רבינו בחיי בהעלותך יא,טו

אלו ואלו דברי אלקים חיים, וא"ת גבי איסור והיתר היכי שייך לומר אלו ואלו דברי אלקים חיים, אם הוא אסור אינו מותר ואם הוא מותר אינו אסור, ואומר מר"פ נ"ע דמצא בתוס' הר"ר יחיאל דאיתא במדרש [שוח"ט יב] דהקב"ה שנאה התורה למשה בארבעים ותשעה פנים מותר ובארבעים ותשעה פנים אסור, אמר משה להקב"ה מה אעשה, א"ל הקב"ה הלך אחר רוב חכמי הדור, אם רוב חכמי הדור מסכימים להיתר יהא מותר. ומ"מ קשה ממעשים שכבר היו, כגון ממזבח [עי' זבחים סא ע"ב] דחד מוכח מקרא דהיה ששים וחד מוכח מקרא דהיה עשרים, והתם היכי שייך לומר אלו ואלו דברי אלקים חיים, דהא ליכא למימר הלך אחר רוב חכמי הדור, דהא לא היה אלא בחד ענינא. וי"ל דגם כולהו לא היה אלא בחד ענינא, אלא חד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי, וחד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי, והא דאמר אלו ואלו דברי אלקים חיים, פי' דמתוך הפסוקים יש משמעות למידרש כמר וכמר, אבל ודאי לא היה אלא בענין אחד
תוספות רבינו פרץ עירובין יג:

אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל האיך אפשר שיהו אלו ואלו דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר. ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם. ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר.
חידושי הריטב"א עירובין יג:

אמר (מהרי"ל) אין לתמוה מתי שדורשין קרא ופשוטו דקרא להיפך, אמאי לא כתב כמשמעות הדרשה. דילמא נתכוון קרא לשום דרשה אחרת ג"כ, דלשבעים פנים התורה נדרשת. וכללא הוא כל מה שכתוב על לעתיד לבא, הוא יותר סתום בקרא משאר דברים כי יש לו כמה פנים משאר דברים.
מהרי"ל ליקוטים אות עז

אמר החכם מאחר שדברי החכמים האמיתיים כולם דברי אלקים חיים אפילו במחלוקתם, קל וחומר בהשותם יחד, א"כ הגע בעצמך משה למה לא כתב מפי הגבורה באר הטיב כפי אשר ראוי מבלי שיפול בו שום ספק, ויהיה פנים אחד לתורה ולא מ"ט, גם זולת זה מה שהיה ראוי להוסיף ולגזור ראוי היה למשה להודיע בספר, באם תגיע למקום שתמצא בקעה פרוצה גדור אותה ותוסיף בבנינה מה שראוי להוסיף או מה שאינו ראוי להוסיף בשום עניין, ע"ד אין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה, על זה השיב החכם [שלמה המלך ע"ה] על תמיהתם עשות ספרים אין קץ, כלומר שאינו מן האפשרי לעשות ספרים בעניין זה, כי אין קץ ותכלית לעניינו כמשמעו, כי אם כל רקיעי השמים גוילים וכל הימים דיו לא יספיקו לכדי פרשה אחת, עם כל הספיקות שיפולו בה, ומה שיחודש ויוצא ממנה לרוב תועלותיה, עם כל מה שיכולים חכמים מישראל להעמיק בשכל העיון להעמיק ולשנות ולהוסיף עליו, ועוד אדרבה אם כל זה היה כתוב בתורה, ק"ו שהיה עליו יותר הוספה ר"ל הוספה על הוספה, ר"ל שאי אפשר שלא יפול ספיקות ושינוים ועומק הדעת בהוספה ראשונה, עד שתגיע הוספה שנייה, לאלף אלפים כמותם. כלל הדבר אמר החכם והודיע שאינו בנמצא מן האפשרות להודיע ולבאר כל ספיקות התורה מבלי חלוקת עד סוף שתהא ידו של אדם מגעת אי אפשר, על כן מסר התורה לחכמים השתולים בכל דור, כל אחד ואחד לפי חוצב מקור שכלו, לחלק לעילוי ולהוסיף כפי מה שיראו לו מן השמים, ואם בא לטהר יסייעו לו. בריך רחמנא דיהיב חכמתא לחכימין.
ים של שלמה בהקדמה לב"ק

דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר, כי שבעים פנים לתורה, ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן, ולזה תמצא שהאמוראים אין כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה', אבל ביישוב הכתובים ובמשמעות מצינו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר.
אור החיים ריש פ' בראשית

יש לפרש, כי ידוע תורה שבכתב ותורה שבעל פה הכל אחד, ואין אחד נפרד מחבירו כלל, כי אי אפשר לזה בלא זה, דהיינו התורה שבכתב מתגלה צפונותיה על ידי תורה שבעל פה, ותורה שבכתב בלא תורה שבעל פה אינו תורה שלימה והוא רק כמו חצי ספר, עד שבאו חז"ל ודרשו התורה וגילו דברים הסתומים, ופעמים הם עוקרין דבר מן התורה, והיינו בענין מלקות שכתוב בתורה ארבעים ובאו רבנן ובצרו חדא (מכות כ"ב.) והכל על ידי הופעת רוח קדשם שהופיע עליהם, והיה כח בידם לעשות זה נמצא תלוי שלימות תורה שבכתב בתורה שבעל פה, ולכן האומר אין קל וחומר מן התורה, או שחולק על מאמר אחד מחז"ל כאילו כופר בתורה משה רבינו ע"ה (סנהדרין צט.), כי הכל תלוי בדרושי חז"ל והם עיקר שלימות התורה שבכתב, וזה יש לפרש שבא הרמז דרש דרש הם חצי אותיות שבתורה, היינו עד שדרשוה חז"ל אינה נקראת התורה שלימה רק חצי, ובדרושי מאמרי חז"ל נשלם התורה להיות נקרא ספר שלם, וכן בכל דור ודורשיו הם משלימין התורה, כי התורה נדרשת בכל דור ודור לפי מה שצריך לאותו דור ולפי שורש נשמתן של אותו הדור, כך השי"ת מאיר עיני חכמי הדור ההוא בתורתו הקדושה, והכופר בזה גם כן כאילו כופר בתורה ח"ו.
דגל מחנה אפרים פ' בראשית

וענין הגה' בגמ', אף דלכאורה הוא רחוק במקום דלא מצינו שינוי גרסאות, מכל מקום מצינו הרבה כיוצא בו, כי רוב הצרות והגירושים גרמו שלא נמצא בעיר או במדינה רק ספר אחד וזה נטשטש בדרכו, ותורה שבעל פה נשתמרה על פי השגחתו יתברך, והרבה פעמים הוגה על פי חכמים ונפלה מחלוקת בהגה', וגם זה בהשגחתו יתברך בעונש שכחת התורה, ובהמתקת הדין שיהיה אלו ואלו דברי אלקים חיים, ונתגלה טפחים מהתורה ע"פ גרסאות חלוקות, והרבה פעמים נפסקו הדינים היוצאים לב' הגרסאות, כי לא במקרה נעשו, ומובטחנו שלא נפלה טעות שאינו תורה כלל, כי זה כרת אתנו ברית על תורה שבע"פ. והנה הרבה נתגלה ע"י הרמב"ם, שהסכים על הגה' אחרת מאשר הסכימו עליה החכמים שקדמוהו, ואנחנו לא גלו לנו שינוי הגרסאות, אלא במקום שנפלה מחלוקת, אבל כשהסכימו כלם, מסרו לן סתמא הגירסא שהסכימו עליה, ולכן לא רחוק שהר"מ הסכים על גירסא אחרת, אך גירסאות אחרות לא יתכן, כי כבר נתגלה כל התורה. ועיין חגיגה ג' ב' שמא יאמר אדם היאך אני לומד תורה מעתה כו', וזה קאי גם על הראשונים וגם על הגרסאות.
חזון איש קובץ אגרות ח"ג איגרת מב

בלימוד התורה הרי אותו החומש בו למד הילד המתחיל בלימוד חומש, גם הענק בתורה מתעמק ועמל בו, וכל אחד משיג לפי השגתו הוא, ודבר זה מנפלאות התורה, וזהו שאומרים בהגדה ברוך שנתן תורה לעמו ישראל כו' כנגד ארבעה בנים דברה תורה, דכל אחד מתעמק ולומד בתורה לפי שכלו והבנתו.
הגר"ח מבריסק, כתבי תלמידים)

שבעים פנים לתורה, ושבעים דסנהדרין, היינו צירוף של שבעים גישות והבחנות שכליות בדיון על ענין, שבו מושגת שלמות מקיפה של המחקר השכלי, להעמיד את הדבר על אמיתו, כל אופן של השגה הוא אמת כשלעצמו לפי ההבנה של השכל של הפרט, אך בהצטרפות כולם תושג השלמות המקיפה את האמת מכל צדדיה, בחינת "אמת לאמיתה".
מכתב מאליהו ח"ב עמוד 212

רואים בזה ענין מחודש דגם הדברים שלא נפסקים להלכה הם דברי אלקים חיים. וצ"ב וכי יש שתי אמיתויות. אלא צ"ל דאדם שכל כולו תורה, ושאר ענינים אינם נוגעים אצלו אלא הכל בטל ומבוטל, ואינו עושה דבר חוץ מתורה ורצון ה', לא יתכן שסברתו לא תהיה סברת התורה, ואע"פ שיש דעה אחרת שגם היא סברת התורה וההלכה כמותה, אבל במדה מסויימת יש מקום לסברתו, אם לא כאן אז במקום אחר, אבל לא יתכן שסברתו תהיה מופרכת, כי אדם שכולו תורה סברתו מוכרחת להיות סברת התורה, וסברת התורה אינה מופרכת, דאין ח"ו בתורה סברא לא נכונה.
הגראי"ל שטיינמן שליט"א ימלא פי תהלתך ח"ב

בכל הוראת משפט יש ספיקות וצדדים שווים לכאן ולכאן וכבר אמרו (עירובין י"ג ע"ב וחגיגה ג' ע"ב) שאף על פי שהללו אוסרין והללו מתירין אלו ואלו דברי אלקים חיים וכולם מרועה אחד ניתנו: וביאור זה כי הדבר ידוע שיש חלוקים בנפשות וכמו שאמרו (ברכות נ"ח.) ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומין וכו'. ובמשנה (סנהדרין ל"ז.) שאין בני אדם דומין זה לזה ושם מייתי עלה בגמרא (ל"ח.) ברייתא דבשלושה דברים משתנין בקול ומראה ודעת. רומזים לשלושה כוחות האדם מחשבה הוא הדעת ודיבור בקול ומעשה במראה. ותכונת עשיית הפרצוף וחיתוך איברי הגוף וכלי המעשה שבשלושתן אין אחד דומה לחבירו כלל:

ולפיכך רובה של תורה בעל פה כמו שאמרו בגיטין (ס:) כי מה שבכתב הוא כולל כל ישראל וכל הנפשות שוות בה. וזהו הכללים אבל בפרטים מתחלקים כמו פרטי הנפשות. וכמו שיש ברפואת הגוף חילוקים בין טבעי גופים ובין השתנות הדורות שלא מה שיועיל לגוף זה ודור זה יועיל לאחר כן ברפואות הנפש. ומזה נצמחו כל המחלוקות בתורה שבעל פה שכל אחד אמר כפי מדריגות נפשו מה שראו לתיקונה ולרפואתה: ולפיכך אלו ואלו דברי אלקים חיים ששניהם ניתנו מרועה אחד כפי חלוקת הנפשות כך הם חלוקת המשפטים.

ספר שיחת מלאכי השרת - פרק ראשון


תורה דבכתב הרי היא כפי מה שניתנה בסיני ועליה אין להוסיף מאומה וס"ת אם יתירה היא אות אחת פסולה כמו אם היתה חסירה דהיא ניתנה קצובה עליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע. אבל תורה שבע"פ הרי אין לה סוף וקצבה ובכל דור ודור מתחדשים חדושי דינים והלכות וכל זמן שהאדם ממשמש בהם ימצא בה טעם חדש שלא ידעו מקודם, וכמאמר הכתוב (משלי ב) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, לא אמר הכתוב כי ה' נתן חכמה רק אמר יתן דבכל שעה שהאדם לומד ומייגע עצמו בה ה' מוסיף לו חכמה ועליה אמר הכתוב ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, ועל כוונה זו אמרו ישראל אז נעשה ונשמע, דנעשה קאי שקיבלו עליהם לעשות כל האמור להם אז, ונשמע קאי על להבא דקיבלו על עצמם לשמוע עוד לדברי החכמים שבכל דור ודור כל מה שיתגלה אח"כ בחידושי התורה.
בית הלוי על שמות פרק יט פסוק ה

אשר פריו יתן בעתו - כי כל תלמיד חכם על ידי נטיעת נפשו בשרשי התורה במה שהוא עוסק בה יומם ולילה הוא כמשקה את נפשו להוציא פירות כמשקה אילן, והפירות הן מה שמחדש חידושים בתורה כל נפש ונפש לפי המתייחסת אליה, ועל כן א-ל דעות ה' חילק בכל דור הנשמות הראויות לחדש בכל דור לפי צורך הדור.
רוממות א-ל להאלשיך על תהילים

בינו שנות דור ודור בכל דור ובכל תקופה באה הבנה חדשה בתורה מן השמים שהיא מתאימה לדור וצדיקי כל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור
חידושי הרי"ם פרשת האזינו

כפי ערך כח התורה שנמצא בבנ"י כך מתחדשת השנה. וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פירוש הפסוק בינו שנות דור ודור שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה.
שפת אמת ספר דברים - לסוכות - שנת [תרמ"א]

לזה האדם החוטא נקרא חלאת הנפש היינו כמו חלאת הגוף יבוא להאדם בזה שהוא אוכל ושותה דברים שמזיק לו שהם שלא כפי מזגו ובודאי נופל בחולאת וסכנה גדולה והעצה לזה שישאל למומחה גדול מה שיעשה והמומחה בשכלו הוא המבין על מזגו וטבעו ונותן לו איזה סממנים לתקון מזגו וטבעו כבראשונה ומצוה אותו איך שישמור א"ע מן הדברים שמזיק לו ובמה קלקל את מזגו עד שיבריא וכך הענין בתיקון התשובה לכן צריך האדם שילך להמומחה הגדול הוא הצדיק של כל דור ודור הוא יכול להבין את החולאת של הנפש כפי מדרגתה ושרשה ועד היכן מגיע הפגם של זה הנפש ונותן לו לרפואות הנפש הוא התשובה כפי מזג הנפש ושורשה שע"י התשובה מתוקן כל מה שקלקל ומקשר את הנפש לשורשה כמו שנתנה לו מן המקור העליון.

וגם שמעתי מחכמי הפלוסופים שבכל שבעים שנה משתנה הטבע ומזג של האדם בהשתנות האוירים וזה מורה על מזג וטבע הנפש ומחמת שהגוף הוא נקרא בשר אדם גהגוף הוא אך לבוש כמו שנאמר איוב י' יא עור ובשר תלבישני ובשר אין בו השתנות כי אף לאחר מיתתו הבשר מונח ונשאר כמקדם אך בהסתלקות הנפש אין לו חיות והוא כמו שאר בשר נבילה ולכן כל צדיק שבדור הוא היודע השתנות הנפש מצד נשמתו שזה נודע שכביכו"ל ב"ה הוא הנותן לכל דוד ודור צדיק כפי הראוי כו'לכן הצדיק שבכל דור ודור מצד נשמתו ומקורו הוא המומחה הוא היודע את השתנות המזג והטבע של הנפש והנשמה הקדושה ומאיזה שורש הוא החיות שלנו ומורה לנו את הדרך אשר ילכו בה ומאיר לנו את העינים בתורה הקדושה לכל איש ואיש לפי שורש נשמתו ומי שלומד תורה לשמה ומי שהוא יותר גדולד אין הוא נחשב אצלו לבלום ויודע באמת שלא למד כלום ואין לו שום התפארות מזה.
הג"ר ישעיה מושקאט מפראגא רעו של החידושי הרי"מ
הקדמת ספר אור יצחק מחותנו ר' יצחק מראדוויל זי"ע

'יפתח בדורו כשמואל בדורו' (ראש השנה כה:) שמעתי בשם ר' בונם הקדוש ז"ל דרצה לומר מי שפותח שער חדש בעבודת ה' יתברך בדורו הוא המנהיג האמיתי כשמואל בדורו, דבכל דור יש התחדשות ופתיחתו הוא על ידי מנהיג הדור ובכל דור יש שני מנהיגים דוגמת משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ובפרט בעקבתא דמשיחא והם נגד שתי המדריגות דבעלי תשובה וצדיקים גמורים והם פותחים מחדש שני שערים אלו בכל דור, וכל נפש מישראל כלולה משניהם כי שניהם כוללים כל האומה שהרי כל ישראל נקראים על שם יוסף שארית יוסף ועל שם יהודה יהודים, והוא עיקר שמם משום דאין אדם צדיק בארץ ומיוסף הם רק שארית דעיקרו נטמע ונאבד בגלות עשרת שבטים, והיינו דיש בכל אחד ענינים שהוא צדיק בהם
ספר מחשבות חרוץ - אות ז

כמו שהנפשות משתנות מדור לדור כן התורה והיינו התורה שבעל פה שמתחדש בכל דור חדשות על ידי חכמי ישראל, ועל ידי כל חדשות התורה שבעל פה יוצא לאור נפשות חדשות מישראל ועל פיהם נתחדש גם כן ענינים בעולם.
ספר צדקת הצדיק - אות צ

"וכבר כתב המקובל הרב ר' הירץ נ"ע בסידור קבלה שלו וז"ל 'קבלה בידנו ואשר עת וזמן לכל חפץ שיש עת וזמן לדורות אחרונים לחדש מה שלא יכלו דורות הראשונים לחדש אף כי קטנם עבה ממתנם לפי שעדיין לא הגיע הזמן של חפץ הדור ההוא".
הקדמת פאת השלחן