תלמידי חכמים שבבבל

"יתיב [=ישבו] רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה [=לפני] דרבי יוחנן, ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם. אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי: ... מפני מה תלמידי שבבבל מצויינין [=לבושים בצורה נאה]? לפי שאינן בני תורה". (שבת קמה ע"ב)

הפירוש הפשוט ביותר לדברי ר' חייא הוא שתלמידי החכמים שבבבל מתהדרים בבגדים נאים כדי להסתיר את העובדה שהם אינם מתאימים לתפקידם. במקום לעבוד קשה ולהפוך לתלמידי חכמים, רבים בוחרים את הדרך הקלה, של לבישת בגדים מכובדים או גידול זקן ארוך. עובדה זו נכונה גם לגבי תלמידים בישיבה, ואפילו בארץ ישראל: קל יותר לקנות ציצית ארוכה יותר או כיפה גדולה יותר, מאשר 'לקנות' בקיאות בסוגייה הנלמדת.

מקשה בעל ה"תפארת ישראל": מדוע ר' חייא מכנה את האנשים שהוא מתכוון אליהם בתואר "תלמידי חכמים"? הרי לטענתו הם אינם בני תורה, וכיצד הם נחשבים לתלמידי חכמים? בתשובתו, הוא מסביר שהיהודים שחיו בבבל, ולא תלמידי החכמים שבה, לא היו בני תורה. משום כך, תלמידי החכמים הגדולים שגרו בבבל לא הצליחו לקבל את ההכרה וההערכה הראויות לחכמים במעלתם, ונאלצו לפנות לדרך אחרת וללבוש בגדים נאים כדי לזכות בכבוד המגיע להם. לפי הסברו של ה"תפארת ישראל", טענתו של ר' חייא היא כלפי אנשי בבל, ולא כנגד הרבנים. מובן שמנהיגי הדור צריכים להראות מנהיגות רבנית אמיתית, ולא רק להיראות כתלמידי חכמים; אך בו בזמן, הציבור הרחב חייב ללמוד להעריך את מנהיגיו. אין לצפות שכל אדם בקהילה יהיה תלמיד חכם גדול, אבל כל אדם חייב לפחות לדעת להעריך את הידע של תלמיד החכם האמיתי, ולדעת להבדיל בין תלמיד חכם אמיתי למזוייף.

מצד שני, כמובן, אין לזלזל בבגדים עצמם. בגדים ראויים יכולים לסמל כבוד, ובגדים מסויימים מסמלים הזדהות עם קהילה כלשהי. עלינו לזכור שלבוש חיצוני מחוויר בהשוואה ללימוד ולאופי אמיתי. עלינו להעדיף תמיד את הניסיון לראות את מה שיש בקנקן, ולא רק את הקנקן עצמו.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון