מקורות לפרק

דף מה

משה ידבר והאלהים יעננו בקול – [משה הוא הקורא, וה' תרגם לארמית ושאר לשונות למען יבינו כל בני האדם] – מהרש"א

משה ידבר והאלהים יעננו בקול – [ה' הוא הקורא, ומשה היה תרגם לארמית ושאר לשונות למען יבינו כל בני האדם] – תוספות; ועיון יעקב

משה ידבר והאלהים יעננו בקול – [ה' נתן כח עליון בקולו של משה כדי שיוכל להגביה קולו להיות כמו קולו של שכינה] – פתח עינים

אמן אחרי ברכתיו - נתיב א' 112, עבודה יא

ג' שאכלו חייבים לזמן - תוספת ברכה, דברים לב, ג

דף מו

ר' זירא חלש, על לגביה ר' אבהו, אי מתפח קטינא חריך שקי עבידנא יומא טבא לרבנן -

אי מתפח קטינא חריך שקי - [למה לא הוזכר שמו? אלא כדי לעורר זכות עליו כי הנה בדק עצמו בתנור, ואין בו חטא שיוכל האש לשלוט בו] - פתח עינים

עבידנא יומא טבא לרבנן - [ר' אבהו התרעם על התנהגותו של ר"ז "חשב כי ע"י סגופיו ועינוי נפשו נתמעטו כוחות נפשו"] - שו"ת חוות יאיר קנ"ב

בעל הבית בוצע, ואורח מברך – [זאת מניין? אלא במצות ברכת המזון בתורה כתוב "וברכת את ה' אלוהיך" (דברים ח, י) מלת "את" באה לרבות לבעל הבית] - אבודרהם

מאי מברך? יהי רצון שלא יבוש וכו' - סידור מהר"י עמדין, ברכת המזון, אחרי ברכה ד'

דף מו ע"ב

מה הם אומרים בבית האבל? הטוב והמטיב - רבנו בחיי, בראשית א, כח

דף מז

אין מכבדים בדרכים – [כי א"כ אין לדבר סוף] - המאירי

אין מכבדים בדרכים – מהרש"א על יומא לז ע"א

מדסליק האי מרבנן ממערבא - [לשון "סילוק"] - בן יהוידע

כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה – [כי המאריך באמן, מאריכים לו ימיו. אבל לא יותר מדאי, כי אפשר להגיע לימים שאין בהם חפץ (מפני צרות של מחלות הזיקנה)] – מהרש"א

אמן חטופה - רבנו בחיי (שמות יד, לא)

העונה אמן יתומה - המאירי

העונה אמן יתומה - נתיב א' 111-112 (עבודה, יא)

העונה אמן יתומה, בניו יתומים – [הכוונה בעוד האב בחייו, כי אין לו יכולת לפרנסם ולסייעם] - בן יהוידע

העונה אמן יתומה - עינים למשפט

ולא יזרוק ברכה מפיו – [לא יתחיל ברכה עד שיחשוב בלבו על מה הוא מברך. והדבר תואם לדברי רמב"ם, הל' ברכות ח, יא, שעיקר הכוונה בברכה היא דוקא בעת אמירת שם ה' לחשוב אז על סוף מטבע הברכה, על מה הוא מודה לו] - ספר חסידים, תתמ"ב

העונה אמן מאריכין ימיו - נתיב א', 112, 143, 206 (עבודה, יא, יח : אמונה, א)

העונה אמן מאריכין ימיו ושנותיו – ["ימיו", מאריכים ימיו באיכות. "ושנותיו" בכמות] - בן יהוידע

עם הארץ שאינו אוכל חוליו בטהרה - רמב"ם, סוף הל' צרעת

עם הארץ, כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית – [כי אם היה לכל הפחות קורא קריאת שמע היה מקיים לימוד תורה במקצת (ע"פ מנחות צט ע"ב) והנה איש זה גם זאת אין בו]

עם הארץ, כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית, תפילין, ציצית, מזוזה, בניו – [כל אחד מוסיף חומרא על דברי קודמו. כי התורה נותנת אותיות [א] בנפשו של אדם, שיקבל עליו עול מלכות שמים [ב] בגופו, שיניח על ראשו וזרועו תפילין [ג] יותר מזה, גם בבגדו שמלובש בו [ד] יותר מזה, אפילו ביתו יתקדש [ה] יותר מזה, גם צאצאיו יתקדשו] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

עם הארץ, כל שאינו מניח תפילין –

עם הארץ, כל שאין לו ציצית בבגדו –

עם הארץ, כל שאין לו מזוזה בפתחו –

עם הארץ, כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה –

עם הארץ, ק"ש תפילין ציצית מזוזה - תשובות הגאונים, שערי תשובה, קנ"ג

עם הארץ, ק"ש תפילין ציצית מזוזה - עץ יוסף

עם הארץ, אפילו קרא ושנה ולא שמש ת"ח – [כי איננו מבין מה ששנה] - מאירי לסוטה כב.

שכיב דלא אזמין לרב מנשה בר תחליפא - משך חכמה (ויקרא כב, יג)]

מעשה בר' אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה וכו' והיכי עביד הכי? והאמר וכו' כל המשחרר עבדו עובר בעשה, מצוה דרבים שאני – [להוציא הרבים ידי חובתם בקדושה] – רש"י (אמר המלקט: מבואר ברא"ש כאן, אות כ', דכתיב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב) וצריכים לזה עשרה. מבואר שאמירת "קדוש, קדוש, קדוש" בציבור היא מצות עשה. וכן מפורש בזוהר (ח"ג דף צג ע"א עיי"ש ניצוצי זהר, להרב ראובן מרגליות)

קטן משלים לעשרה - נצח 54 (ח)

לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כנגד כולם – [ואפילו בין אלו עשרה הראשונים, כל הקודם שבהם זוכה לקבל שכר נגד הבאים אחריו מאותם העשרה] - י' מאמרות, חקור דין, ב, יד

תשעה וארון מצטרפים – ["ארון" ראשי תיבות "אחד רואה ואינו נראה", כלומר הקב"ה] – פתח עינים

שנים ושבת מצטרפים –

שני ת"ח המחדדים זה את זה בהלכה, מצטרפין -

דף מח

אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא – ["רקיע דומה לכסא הכבוד" (חולין פט.) לכן ההבטה ברקיע מביאה ליראת שמים. עיין "שער המצוות" לאריז"ל (סוף פרשת ואתחנן, דף פז) "טוב לאדם לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע כדי שתמיד בכל עת ורגע יגביה עיניו לשמים ויביט בנפלאותיו ית' בבריאת שמים וארץ וכענין שאמר דוד המלך "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים ח, ד-ה) וכענין שאמרו בענין נבוכדנצר וכו'. וענין זה מחכים האדם ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו, אם יתמיד וירגיל עצמו בכך" עכ"ל. נ"ל לבאר כאשר רואה אדם את המרחבים העצומים, ומשווה לכך את קטנות עצמו ואפסותו, מיד מקבל ענוה. ויש קצת ראיה לכך ממעשיו של אביי שטרח לצאת מחוץ לבית ולהצביע על השמים ומזה אמרו כי כבר מקטנותו ניכרת גדולתו) וזהו "מקיטפיה ידיע". ומצאנו כי אביי יצא אליו קול מן שמים דורש בשלומו כל ערב שבת, ולרבא רק בערב יוה"כ (תענית כא:). עוד מצאנו עיקר גדולתו של רבא בתורה, אבל של אביי גם בתורה וגם בגמ"ח (ר"ה יח.)] – נ"ל המלקט

ינאי מלך לא הוה אינש לברוכי ליה - צל"ח

לאו את קא מוקרית לי – [כי מכבדים אותו מחמת תורתו, ואסור ליהנות מדברי תורה] - עיון יעקב

לאו את קא מוקרית לי – ["כבוד הבריות מפני עושרם או גבורתם אינו כבוד אלא חניפה. אבל כבוד התורה הוא כבוד נאצל כי אורייתא וקוב"ה וישראל הלומדים התורה, חד הוא"] - דברי ר"א בן הגר"א, לתיקו"ז דף 11

דף מח ע"ב

ושמואל אמר כדי להסתכל ביופיו של שאול – [דרשו כך כי אע"פ ששניהם (שאול והנער) שאלו מהבנות, הן ענו רק לו לבד: "יש הנה לפניך"] – עיון יעקב

משה תקן לישראל הזן - מאור ישראל

טוב ומטיב, דרבנן - נתיב א' 143 (עבודה, יח)

טוב ומטיב, דרבנן - פרי צדיק (דברים 42 ט"ו באב ד"ה וזה ענין)

ברכת הזן - נתיב א' 135-139 (עבודה, יח)

ברכת נודה לך, רחם - נתיב א' 140-142 (עבודה, יח)

ארץ חמדה טובה - נתיב א' 140 (עבודה, יח)

והמטיב, שניתנו לקבורה – ["שצריך להזכיר יום המיתה בברכת המזון ולכך תקנו 'הטוב והמטיב' על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה"] - בעל הטורים לתורה, דברים ח, י

והמטיב, שניתנו לקבורה – "הטוב והמטיב, כל דעבד קב"ה לטב עבד, המות היא סיבת החיים האמתיים" (שהאדם נכנס אז לגן עדן) - ר"י עמדין בפירושו לבהמ"ז בסידור

והמטיב, שניתנו לקבורה – דברי שאול

והמטיב, שניתנו לקבורה – משך חכמה (דברים ח, י)

מזבלים כרמיהם בדם הרוגי ביתר - יערות דבש (ח"ב רכט, דרש י"ד)

מזבלים כרמיהם בדם הרוגי ביתר - פרי צדיק (דברים 42 ט"ו באב א' ד"ה וזה ענין)

מזבלים כרמיהם בדם הרוגי ביתר – ["וקבעוה לבהמ"ז (צ"ל בבהמ"ז) מפני שכולה הודאה ושבח על הטובה שהטיב עמנו, וגם זו מהטובות. וסמכוה לברכת בונה ירושלים מפני שכשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד" (שהזכרנו בברכה שלישית)] - משנה ברורה (קפט, ב)

וברך את לחמך, אל תקרי "וברך" (צירי בב') אלא "וברך" (קמץ בב') – [טעם שדרשו כך כי בכל הפרשה ה' מדבר בגוף ראשון "אדבר" ואיבתי", והיה צ"ל כאן "ואברך" ולא "וברך"] - מקור ברוך (ח"א דף 515)

וברך את לחמך, אל תקרי "וברך" (צירי בב') אלא "וברך" (קמץ בב') – [טעם שדרשו מלה זו, כי היה צריך לומר "ויברך את לחמך"]

וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן -

כדי להסתכל ביופיו של שאול - ע"ע ילק"ש שמו"א ט' שיש בזה צד של פגם. וכן כתב ספר חסידים (תרי"ד) וכן ספר החינוך, סוף מצוה קפ"ח]

לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא -

בכל דין שדנך, בין מדה טובה ובין מדת פורענות - תורה תמימה, דברים ח, י ס"ק כה

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י). "טובה" זו תורה, [ומכאן שצריכים להזכיר בברכת המזון הודאה על מתנת התורה], "הטובה" (בתוספת אות ה') היא ירושלים, וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג, כה) – [טעם שדרש מלת "טובה" לענין אחר מפשוטו של מקרא, כי הרי כבר הוזכר מקודם "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה" (דברים ח, ז) ואין צורך להזכיר זאת שוב] – מהרש"א

כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו –

דף מט
אל יוציא עצמו מן הכלל - מאן דעייל רישיה בין עמא (זהר ח"א סט:, קס: ח"ב לג: מד:)

אל יוציא עצמו מן הכלל - מהר"ל, אגדות ב' 54 סוטה י"ג (המנהיג עצמו ברבנות "כי המים שעומדים בעצמם ממהרים לקבל הפסד, ואילו מים שהם בנהר הם מקוימים")

דף נ'

האומר ובטובו, הרי זה ת"ח – [כי אם יאמר רק "מטובו" הוא מקמץ ומצמצם בברכה שקיבל, כאילו קבל רק מקצת] - נתיב א' 137 (עבודה, יח)

האומר "ומטובו חיינו" הרי זה בור – [כי משמע שה' מגרע ממה שהיה אצלו, ואין זה נכון כי אוצרו תמיד מלא טוב. אבל כשמבקש ממנו ית', דרך ארץ הוא לבקש דבר מועט בלבד] – מהרש"א

האומר ובטובו, הרי זה ת"ח - גר"א (ישעיה ב, ב)

מטובו חיינו הרי זה בור - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מטובו חיינו הרי זה בור - מהר"ל נתיב עבודה, יח

מטובו חיינו הרי זה בור - גר"א על ישעיה ב, ב

הרחב פיך ואמלאהו, ההוא בדברי תורה כתיב – [היכן רמוז כאן דברי תורה? אלא כיון שנברא האדם לעמל פה (סנהדרין צט ע"ב) בזה מדובר] – עיון יעקב

הרחב פיך ואמלאהו (תהלים פא, יא), ההוא בדברי תורה כתיב – [היכן רמוז כאן דברי תורה? ואולי מפני הפסוק הסמוך: "ולא שמע לקולי" (תהלים פא, יב) והוא נאמר לענין לימוד תורה "ולא שמעו בקולי" (ירמיה ט, יב) ע"פ בבא מציעא פה ע"ב. או אפשר מפני רישא דקרא "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים" (פא, יא), והוא תחילת עשרת הדברות, כלומר מתן תורה] – נ"ל המלט

פתיא אוכמא – [כלי שחור וכו' כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה וכו' דרכם של ת"ח שמצטערים על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם"] – רש"י על ע"ז טז ע"ב

פתיא אוכמא – [לשון סגי נהור, מחמת יופיו וכדי לבטל עין הרע] - בן יהוידע

אין מברכין על יין עד יתן לתוכו מים – [כי יין הביא יללה לעולם, ויש למזוג בו מימי החסדים] - נתיב א' 133 (עבודה, יח)

אפילו עוברין אמרו שירה על הים - גבורות השם, 187 (מז)

השותה כפלים - מהרש"א פסחים קי ע"א

דף נא

עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה – [פרטי עשרה דברים הללו נגד ברכת יצחק ליעקב אבינו] - נתיב א' 133-135 (עבודה, יח)

כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלא מיצרים, כדכתיב ים ודרום ירשה – [מדוע הוזכרו דוקא שני כיוונים הללו? אלא א"י מגעת עד הים, ומשם והלאה אינו מקום ישוב. וכן עד הדרום, ומשם ואילך מחמת החום הגדול אינו כל כך מקום ישוב. כלומר ירושה ללא שיור] – מהרש"א (אמר המלקט: נ"ל הוזכר "דרום" כי הנחלה תגיע עד ים אילת, ומשם אינו מקום ישוב אלא מקום ים)

לישדר כסא דברכתא לילתא - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

פרי בטנה של אשה – [טעם שדרשו כך, כי בפסוק כתוב "וברך פרי בטנך" (דברים ז, יג) ואין טעם למליצה זו אצל גופו של האיש] - תורה תמימה, דברים ז, יג ס"ק כ'

שלחה לו ממהדורי מילי - פתח עינים

שברא מאור האש, בורא - קדושת לוי (אדמו"ר ברדיצ'וב) פ' ויגש

שברא מאור האש, בורא – [אע"פ שה' מחדש בטובו בכל יום תמיד ולכן לכאורה ראוי לברך בלשון "הוה" אבל כיון שיסוד מוסד הוא שאין חידוש ידיעה אצל ה' וצפה הכל מראש, העיקר הוא לברך "ברא" לשון עבר] – עין איה

מאור האש, מאורי האש - ענף יוסף