אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק


דף יז


שתעמידנו בקרן אורה –

ואל תעמידנו בקרן חשכה – [פי' ע"פ סנהדרין כב. מי שמתה אשתו הראשונה עולם חושך בעדו, ולכן מתפלל כאן על אריכות ימי אשתו "אל ידוה לבנו" וכו'] - מצור דבש

גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך –

מי מעכב? שאור שבעיסה ושיעבוד גליות – [רצוננו לעבוד אותך בדרך המיצוע (רמב"ם, הל' דיעות פ"א) ומי מעכב? גאוה של שאור שבעיסה המביא גסות רוח; וצרות הגוים שמביאות דכדוך נפש, ואין כאן מיצוע] – מהרש"א

מי מעכב? שאור שבעיסה – ר' צדוק, רסיסי לילה, פסקאות מד, מט

אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי –

מרק ברחמיך הרבים - מגיד תעלומה

אלוהי, נצור לשוני מרע וכו' –

אלוהי, נצור לשוני... ונפשי כעפר לכל - רוח חיים, פ"ד מ"א
נפשי כעפר לכל תהיה – [עפר המועיל לבנין ולזרעים] - פתח עינים (לעירובין נד. בשם "ראשית חכמה")

ולמקללי נפשי תידום, ונפשי כעפר לכל תהיה – [מה קשר בין המשפטים? אלא טוב שהאדם לא יענה למקלליו. אבל אם יודע הוא שמעלתו גדולה ממעלתם, קשה לו להתאפק. ולכן סגולה לזה שיקטין את מעלת עצמו, לחשוב שהוא עפר מול אחרים, ואז ישתוק] – איי הים (מובא ב"לקוטי בתר לקוטי")

גלוי וידוע לפניך בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומביא קרבן – [יש מבארים שהקרבן בא במקום האדם, כי הוא עצמו היה חייב כליה אלא שמביא תמורתו. ועכשיו שאין קרבן, ימעט חלבו ודמו בכוונה זו] – מהרש"א

מיעוט חלבי ודמי - פרי צדיק (דברים 216 ערב יוה"כ ד')

סוף אדם למות, וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים – [כמו שהבמה מקבלת עילוי בשחיטתה כי תיאכל ע"י בני אדם לתעלה למעלת "האדם", כן האדם במיתתו יתעלה לעולם שהוא טוב יותר. ועליו להתכונן להיות ראוי לכך] – תאוה לעינים

אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה – [אשרי אדם שגדולתו באה לו מן התורה, ואעפ"כ אינו מפסיק מלימודו אלא עדיין עמלו בתורה] – בינה לעתים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם - [מדובר על אדם שיש לו שם טוב מתחילתו, "גדל בשם טוב" ולא רק בעלי תשובה ש"נפטר בשם טוב" בלבד] – מילי דברכות (מובא ב"לקוטי בתר לקוטי")

וגדל בשם טוב – [יש אדם שיש לו שם טוב מפני שהוא עשיר או שנתמנה על הציבור. אבל אשרי אדם שגדלוהו הציבור עליהם מפני שקדם לזה שיש לו שם טוב (בעצם, ולא מחמת תפקידו)] – צל"ח

גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי וכו' – [לפי רמב"ם וסיעתו, מוטל על האדם להשכיל בידיעעת מציאותו של ה', יחודו ויכולתו וידיעת דרכיו. וזהו "גמור בכל לבבך". אבל אם יש בלימודו דבר נגד הנאמר בתורה, יבטל מה שעלה על דעתו. על זה אמר "ולשקוד על דלתי תורתי"] - מהרש"א

(ירושלמי ברכות פ"ד ה"ב) יתן לנו לב טוב - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ד פסקא י"ד

סוף אדם למיתה - נתיב א' 64 (תורה, טו)

סוף אדם למיתה - סידור ר"י עמדין דף תמ"ה (מעמדות, ליום שני)

סוף אדם למיתה – [הלשון היא כפולה, כי יש מיתה לבסוף ויש כל העת, כי כוחות האדם הולכים וכלים] - אמת ליעקב

אשרי מי שגדל בתורה - בינה לעתים, עת לספוד, תחילת דרוש ב' להספד (דף תצב)

אשרי מי שגדל בתורה - עיני כל חי

גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב - ר"מ אלשיך (שמות כה, י)

גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב - צל"ח

אני בריה וחברי בריה – ["כוונת החכמים היתה להקטין את עצמם וכו'. שאם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי כך נוצרת. שמתחילת יצירתו בבטן אמו נגזר עליו 'אם חכם או טפש' ומאחר שלב חכם נתן לך ה', אין לך להתגאות. ומה לך להתפאר על חברך שלא זכה לחכמה? והוא דברי חכמים הנ"ל חכמי יבנה וכו' וכו'. וגדול הנהנה מיגיע כפו אם הוא ירא שמים. טוב מעט ביראת ה', מה שלומד כפי השגתו, דיו. שלמדנו 'אחד המרבה ואחד הממעיט'. אם כן מועט שלו מחזיק את המרובה שלי. ולימוד של מוסר וענוה הוא, ונכון הדבר"] - סידור ר' יעקב עמדין, מעמדות ליום שלישי (מהד' אשכול, ח"ב עמ' תרע"ה).

אני בריה וחברי בריה – [אין לבזות יהודים שאינם בני תורה, כי שנינו נקראים בנים לה'. אין לי מה להתפאר עליו, כי גם הוא עושה תיקונים רוחניים ע"י משא ומתן שלו באמונה] - בן יהוידע

לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך ישיב חימה, ומרבה שלום -

שיהא אדם אהוב למעלה ונחמד למטה – ["אנשים חכמים שכל מעשיהם בצדק ובחכמה, ובשביל כך הם נחמדים בעיני הבריות וכו'. וזה שהנהגתו בחכמה נקרא "נחמד למטה" ומתוך כך יהיו דבריהם נשמעים ומקובלים על הבריות"] – גור אריה, דברים א, יג ד"ה חכמים כסופים
לא הקדימו אדם שלום מעולם – [כדי שלא יצטרך להכפיל לו שלום כשעונה לו, ע"פ ר"ן גיטין סוף פ"ה] - ספר חסידים נ"א (עיין "שערי זהר")

לא הקדימו אדם שלום מעולם – [כנ"ל] - שו"ת באר שבע סי' נט

לא הקדימו אדם שלום מעולם – דרך חיים 194 (פ"ד, מקדים שלום)

לא הקדימו אדם שלום מעולם - עינים למשפט

תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים -

בועט באביו - נתיב ב' 20, 48 (יראת ה', ב: אהבת ה', ב); דרך חיים 154 (פ"ג, אם אין חכמה אין יראה); דרשה על התורה 30

וכל העושה שלא לשמה - דרך חיים 173, 320 (פ"ד, לומד עמ"נ ללמד : פ"ו, הכל ברא לכבודו)

וכל העושה שלא לשמה – [ייענש על לא לשמה, אע"פ שעתיד להביא ללשמה] - פרי צדיק (חלק חמישי 95 שופטים, א. ומביא זה בשם ר"ח אור זרוע)

וכל העושה שלא לשמה - מרומי שדה

עוה"ב אין בו אכילה - רמב"ם, הל' תשובה פ"ה ה"ד ועיי"ש ראב"ד (שערי זהר, מביא סימוכין רבים לרמב"ם)

עוה"ב אין בו אכילה - רבנו בחיי, דברים ל, טו, כד הקמח, (סוף) יחוד ה'

עוה"ב אין בו אכילה – דרך חיים 119, 152, 308, 313 (פ"ג, הכל נתון בערבון; פ"ג, שאכלו על שולחן אחד; פרק ו', ר' יוסי בן קסמא, גדולה תורה שנותנת חיים); גור אריה, בראשית א, כא על המלים ברש"י "והרג הנקבה", מהד' מכון ירושלים, פסקא נב; שמות יח, יב
עוה"ב אין בו אכילה - סידור ר"י עמדין דף 460, מעמדות, ליום השבת, לחם שמים (מהנ"ל) על סנהדרין פ' חלק

עוה"ב אין בו אכילה - תורה תמימה שמות כד, יא ס"ק כב

עוה"ב אין בו אכילה - בינה לעתים, דרוש ו' שבת שובה, עת תשובת השנה (דף שנג)

עוה"ב אין בו אכילה - עינים למשפט

ולא פריה ורביה - שערי זהר

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם - עיקרים ד, לג

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם - גור אריה, בראשית א, כא, שמות יח, יב

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם – ["עטרותיהן" כלומר מצוותיהם] - ר"מ אלשיך (שמות יט, ה ויקרא כו, ב)

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם – [ולמה לא אמר "על ראשיהם"? אלא כל קנינים חומריים אפשר לסלק אותם מהאדם, כמו שהגיבור נחלש בגופו בבוא מחלה או זיקנה. אבל השגות נפשיות נשארות עם האדם לנצח, ולכן אינו דומה לעטרה "על הראש" שאפשר לסלקה, אלא היא מחוברת ממש בראשם] - בינה לעתים, עת דודים, דרוש ה' לשבועות, יום ב'; עת לספוד, תחילת דרוש א' להספד (דף תפ"ד)

ונהנים מזיו השכינה, שנאמר "ויחזו את האלהים" (שמות כד, יא) – [דרש כך כי הביטוי מובא כפול, בפסוק י' כבר כתוב "ויראו את אלהי ישראל"] – מהרש"א

גדולה הבטחה לנשים – מהר"ל, דרשה על התורה 27

גדולה הבטחה לנשים – [כי גדול המעשה יותר מן העושה (בבא בתרא ט ע"א) ויש להן זכות גדולה של לימוד תורה] – עיון יעקב

גדולה הבטחה לנשים - סידור ר"י עמדין דף תנ"ז (מעמדות, ליום ששי)

גדולה הבטחה לנשים - נצי"ב שמות לח, ח

גדולה הבטחה לנשים – [מה שהבטיחו שבגן עדן "עטרותיהם בראשיהם" נאמר לא רק לאנשים אלא גם לנשים] - בן יהוידע (כאן), וכן בדבריו על כתובות סב: ד"ה אי מקדשית לי אזלת לבי רב (אמר המלקט: החיד"א בפירושו לתהלים (תחילת פרק כט)

גדולה הבטחה לנשים – [אפילו אם הבעל לומד ובכל זאת נכשל במעשיו, האשה תקבל שכר הלימוד כי היא עשתה את שלה] – דרשות חתם סופר, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

גדולה הבטחה לנשים – [אפילו אם הבעל לומד לא לשמה, האשה תקבל שכר כאילו למד לשמה. ומה שהקשו בבבא בתרא (ט:) ויהיו מוכשלים... כדי לא לקבל שכר, אינו קשה, כי שם ירמיה קלל רק לבני ענתות, משמע הא לאו הכי, מקבלים שכר] - מאור ישראל

הני נשין במה זכיין – [במה יזכו לתחיית המתים] – פתח עינים

הני נשין במה זכיין – [במה יזכו להתגבר על יצר הרע] - יערות דבש, דרוש א', עמ' ב-ג

הני נשין במה זכיין – סידור ר' יעקב עמדין, מעמדות, יום ששי (מהד' אשכול, ח"ב עמ' תשי"ז)

הני נשין במה זכיין – ר' צדוק, רסיסי לילה, 126 (נב)

הני נשין במה זכיין - דברי שאול

הני נשין במה זכיין - הנצי"ב, במדבר כא, יח כד, ו, מרומי שדה

הני נשין במה זכיין – [בלי אור תורה אין זוכים לתחיית המתים, וכאן תזכה ע"י בעלה וע"י בנה] - ר' אלחנן וסרמן, בביאורי אגדות ד, ב (בשם חיי אדם, ע"פ כתובות קיא:)
כי מיפטרי רבנן - בינה לעתים, דרוש ו' שבת שובה, עת תשובת השנה

עולמך תראה בחייך, לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות, לשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת, וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין – [יש כאן פירוט רוב האברים העוסקים בלימוד התורה. ולא הזכיר ידיים כי הם למען קיום מצוות בפועל. והזכיר "פנים" כי "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח, א)] – מהרש"א (אמר המלקט: נמנו כאן תשעה אברים, אחרי "עולמך תראה בחייך". לענ"ד היא כוונת האדם ומחשבתו. כי יכיר שהוא מתכונן לעולמו הנצחי ("עולמך תראה בחייך"), שהוא עכשיו בפרוזדור ומתכונן לטרקלין. ועי"ז יזדרז לעסוק בתורה. רעיון זה משמש מבוא לשאר ט' אברים. וזהו הנרמז בסוף הרשימה, שע"י עיסוקו בתורה בעולם הזה יזכה לעתיד לבוא לשמוע תורה מעתיק יומין)
עולמך תראה בחייך – [הצדיקים שמחים שמחה עצומה בעבודת ה' בהיותם בעולמנו, כאילו נהנים כבר מגן עדן העתיד] – צל"ח

עולמך תראה בחייך - [יבין קצת ממעלת עוה"ב] - פרי צדיק (א' שבת דף 5, ח"ג 179 ל"ג בעמר ג')

אלופינו מסובלים - נתיב א' 15 (תורה, ג)

חד אמר וחד אמר - שם עולם (הרב ראובן מרגליות, מהד' מוסד הרב קוק) דף 28

אין פרץ ואין צוחה – [כי התלמיד והרב יש להם חיבור וצירוף יחד] - מהר"ל, נתיב תורה פ"ג

דף יז ע"ב

בת קול מהר חורב - דרך חיים 286 (פ"ו, ר' יהושע בן לוי)

בת קול מהר חורב – [בת קול זה בכל דור ודור] פרי צדיק (ח"ג 83 פסח, נ')

בשביל חנינא בני – [לשון שביל ונתיב] - תולדות יעקב יוסף (פולנאה) פ' ויקרא

בשביל חנינא בני – גר"א (יונה ד, א)

בשביל חנינא בני – [לשון שביל ונתיב] - חיד"א, מראית העין (לחולין פו.)

בשביל חנינא בני – תורת חיים על חולין דף פו ע"ב

בשביל חנינא בני – לב אליהו (לופיאן) ח"ג רסו

דף יח

לועג לרש - גור אריה, בראשית מו, י

לועג לרש - גר"א על משלי יז, ה

הרואה את המת ואינו מלווהו - נתיב א' 160 (גמ"ח, ד)

הרואה את המת ואינו מלווהו עובר משום "לועג לרש" – [כי המכבד את המת סימן הדבר שהוא מאמין בהשארות הנפש ושהמת יודע מהכבוד שנותנים לו. אבל אם אינו מלווהו סימן הדבר כי לפי דעתו אין להמת שום המשך, וזהו בזיון גדול] – עיון יעקב

הרואה את המת ואינו מלווהו – [מדוע משבחים את המלווה ולא מי שעושה חסד לקבור את המת שהוא טורח יותר מהמלווה? אלא פסקו בגמרא כי קבורה היא יקרא דחיי, כדי שהמת לא יסריח מקום שם הוא נמצא. אבל ליווי של המת היא כולה לשם המת בלבד, והוא חסד שלאמת] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הרואה את המת ואינו מלווהו – [האיסור נאמר רק על "הרואה" את המת, אבל אם רק שמע שיש מת, ואינו רואהו, אינו חייב ללוות אותו] – הנצי"ב, מרומי שדה; ביאורו "העמק שאלה" על שאילתות מצוה יד פסקא א; ומצוה לד פסקא כ

הרואה את המת ואינו מלווהו עובר משם "לועג לרש חרף עושהו" (משלי יז, ה) – [מובן שהוא "לועג לרש" אבל מפני מה נקרא "חרף עושהו"? אלא התורה תחילתה גמ"ח וכו' וסופה גמ"ח דכתיב "ויקבור אותו בגי" (סוטה יד.). הקב"ה גם כן עסק בזה, סימן הוא שזה דבר חשוב. ואם אדם זה מזלזל בזה, הוא מבזה פעולתו של הקב"ה] - אור הישר ד"ה דרש ר' שמלאי, סוטה יד ע"א


אם שלשת לא פרשו לך – [שהלימוד הוא לכה"פ ארבעה פעמים, ע"פ עירובין נד: כיצד סדר משנה, וכן הוא בשמו"ר תחילת פרק מ', ולכן אחרי "שילוש" עדיין צריכים "פרשו לך"] - מגיד תעלומה

צדיקים במיתתם נקראו חיים - מו"נ ח"א סוף פמ"ב

צדיקים במיתתם נקראו חיים - בינה לעתים, דרוש ד' לשבת תשובה, עת תשובת השנה (שסח)

צדיקים במיתתם נקראו חיים - מהר"ל, גור אריה, בראשית יא, סוף פסוק לב

צדיקים במיתתם נקראו חיים - שפת אמת

דף יח ע"ב

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – ["ואתה חלל רשע" (יחזקאל כא, ל) וכן הוא אומר "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת" (דברים יז, ו) [כלומר, המת מעיקרא (ברכות יח ע"ב)]. וכי יש מת שהוא חייב מיתה אחרת? אלא רשע בחייו חשוב כמת, מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך 'יוצר אור'; [רואה חמה] שוקעת ואינו מברך 'מעריב ערבים'; אוכל ושותה ואינו מברך עליה. אבל הצדיקים מהרכים על כל דבר ודבר שאוכלים ושותים ושרואים וששומעים"] – מדרש תנחומא, סוף פרשת ברכה

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – מהר"ל, גור אריה, בראשית יא, סוף פסוק לב

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – [כאשר האדם עומד לחטוא, נשמתו העליונה פורחת ממנו והוא נשאר רק עם רוח ונפש. ולכן הוא נקרא "מת"] – ר' יעקב עמדין, סוף הסידור, מעמדות ליום ראשון, על נדה דף ל', מהד' אשכול, ח"ב סוף עמ' תרנג

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – [הוא מאבד את הצלם האלוהי שלו] – צל"ח, על יומא פו סוף ע"ב; וכן בדרשות הצל"ח, אהבת ציון, דרוש ה, דף 17 ד"ה עוד י"ל מטבע

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – [אור החכמה העליונה אינה מגיעה אל אותו האדם] – תניא, לקוטי אמרים, פרק יט; [ושם] אגרת התשובה, פרק ז

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – גר"א, דברי אליהו, על חיי שרה, פסקא ראשונה

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – [כאשר האדם עומד לחטוא, נשמתו העליונה פורחת ממנו והוא נשאר רק עם רוח ונפש. ולכן הוא נקרא "מת"] – הגאון ר' יצחק אייזיק חבר, פתחי שערים, נתיב שבירת הכלים, פרק כ, עמ' 117 (וזה שייך ג"כ לנאמר שם בנתיב אורות דעקודים, פרק יד, עמ' 61 "והסיוע הזה בא לו ע"י הנשמה אשר היא למעלה ממדריגתו ומאיר בו לסייעו לעבודה")

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – [כל יום שהלך לאיבוד בלי תועלת, הוא נחשב למת. והרשע אין לו ימים שיש בהם חשיבות] - מלבי"ם, על בראשית ב, טז, עמ' טו במהד' פרדס

הרשעים, בחייהם קרוים מתים – [המתנתק מהתורה, מתנתק מהחיים] - אוצרות התורה, של משה צוריאל, פרשת חוקת, שיחה ראשונה, עמ' 527

כמחט בבשר החי – [לא שכואב לו אלא הנשמה קשה לה בזיון של הגוף, ולכן מותר לשים סיד על הגוף כדי לסלק את הבשר שלו ולא יעלה תולעים] - שו"ת רשב"א, סי' שסט; ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צד (דן בדבריו ויישב אותם)

כמחט בבשר החי – [לא שכואב לו אלא הנשמה קשה לה בזיון של הגוף] - ס' חסידים, תתשס"ג; עיון יעקב

כמחט בבשר החי - [לא שכואב לו אלא הנשמה קשה לה בזיון של הגוף] - שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפד

כמחט בבשר החי – תוספות יום טוב (אבות ב, ז)

כמחט בבשר החי – הגהות ר' צבי חיות, שבת יג ע"ב

כמחט בבשר החי – שו"ת חתם סופר, ח"ו סי' לז

לא במקדש א' ולא במקדש ב' - נצי"ב שמות יב, טז הרח"ד

בן איש חי – [טעם שדרשו פסוק זה כך] – מהרש"א

בן איש חי – [מלמד תורה לאחרים] - עיני שמואל

רשעים בחייהם קרוים מתים - סידור ר"י עמדין דף תלח (סוף ההקדמה למעמדות, ליום ראשון)

רשעים בחייהם קרוים מתים - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

רשעים בחייהם קרוים מתים - ר' צדוק, צדקת הצדיק, קמד

רשעים בחייהם קרוים מתים - הנצי"ב, דברים ד, א

אפילו צערא דאחרינא לא ידעי - רבנו בחיי, דברים לד, ד

לן בבית הקברות – [כלל בידינו כי כל מעשה בגמרא בחסיד אחד, הוא או ר' יהודה בר אלעלי או ר' יהודה בן בבא. וכיצד ילון בבית הקברות? אלא ביאר הענין באריכות. ומסיים שם שהענין אירע לו בחלום] – הכותב (מלקט עין יעקב)

לן בבית הקברות – [כלל בידינו כי כל מעשה בגמרא בחסיד אחד, הוא או ר' יהודה בר אלעלי או ר' יהודה בן בבא. וכיצד ילון בבית הקברות? אלא אמת בפי ריטב"א שמעשה זה היה בחלום. וחלום של ליל ראש השנה יותר אמתי] – מהרש"א, ד"ה מעשה בחסיד אחד

לן בבית הקברות – [ביאור כיצד ידע אדם עתידות ע"י בעל החלום] – מהרש"א, ד"ה מעשה בחסיד אחד

לן בבית הקברות – [כלל בידינו כי כל מעשה בגמרא בחסיד אחד, הוא או ר' יהודה בר אלעלי או ר' יהודה בן בבא. וכיצד ילון בבית הקברות? אלא כדי שלא יתוודע לאחרים שאשתו מתקוטטת אתו והוא נאלץ לברוח מביתו, לן במקום שלא יוודע לאיש] – עיון יעקב

לן בבית הקברות - גליון ר"י עמדין

לן בבית הקברות – [הוא ברח ממנה שמא תבוא אחריו להתקוטט. וידע שלבית קברות לא תבוא] מגיד תעלומה

לן בבית הקברות – [שראה כי כעסו עלול להתעורר והלך לשם כדי להכניע יצרו] - אור ישראל (ר"י סלנט) קטע לו

אני קבורה במחצלת של קנים – צל"ח

זעירי הוה מפקיד זוזי - [ביאור כיצד ידע אדם עתידות ע"י בעל החלום] – מהרש"א, סוף ד"ה מעשה בחסיד אחד

אבוה דשמואל הוו קא מפקיד גביה זוזי דיתמי - [ביאור כיצד ידע אדם עתידות ע"י בעל החלום] – מהרש"א, סוף ד"ה מעשה בחסיד אחד

חצר מות – [כל הסיפורים בדף זה היו במראה החלום] - בן יהוידע ד"ה אזל בתריה

לך ותודיע לאברהם - גור אריה, דברים לד, ד

לך ותודיע לאברהם - תורה תמימה דברים לד, ד ס"ק ג

דף יט

כל המספר אחרי ת"ח כאילו מספר אחרי האבן – [הת"ח עצמו מוחל על עלבונו והוא כאבן, אבל הקב"ה תבע ליקריה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

כל המספר אחרי ת"ח כאילו מספר אחרי האבן – [מלת "כל" באה לרבותאפילו אם מדברים עליו אמת, אסור לדבר עליו כי בודאי שב בתשובה] – עיון יעקב

כל המספר אחרי ת"ח כאילו מספר אחרי האבן – עינים למשפט

איכא דאמרי דלא ידעי; ואיכא דאמרי דלא איכפת להו – [מאן דאמר דלא ידעי, הוא לפי מסקנת הגמרא בברכות יח ע"ב, לפי הבנת התוספות בסוטה (לד:); ומאן דאמר לא איכפת להו, כי הם בעולם הנשגב העליון, למעלה מכל תחושת כבוד של עולם הזה] – נ"ל המלקט

צורבא מרבנן, הקב"ה תבע ביקריה – ["קוב"ה בעי ביקריהון דצדיקיא יתיר מיקרא דיליה"] - זהר ח"ג רפח. עיי"ש ראיותיו

צורבא מרבנן, הקב"ה תבע ביקריה – [ה' תובע כבודו אפילו אם מבזים אותו אחרי מותו] – עיון יעקב
צורבא מרבנן, הקב"ה תבע ביקריה – [אפילו אם אותו ת"ח לא אכפת לו] - עינים למשפט

חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל - נתיב ב' 81 (לשון, ט); דרשה לשבת תשובה 80

חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל - נצי"ב, העמק דבר, במדבר יב הרח"ד א'

נפל קניא מטללא – [למה נפל דוקא קנה? כי חכמת התורה נמשלה לקנה (ברכות נו ע"ב)] - בן יהוידע

המספר אחר מטתו של ת"ח, נופל בגיהנם – [הביטוי "נופל" בא לומר שאינו נשאר שם, אלא מיד יקום משם] – עיון יעקב

המספר אחר מטתו של ת"ח, נופל בגיהנם – [הביטוי "נופל" בא ללמד שאין מכניסים אותו לעונשו קצת קצת כדי שיתרגל לצערו בנחת, אלא בבת אחת מפילים אותו, להגדיל צערו] – לקוטי בתר לקוטי

אפילו בשעה ששלום על ישראל – [אפילו בשעה שה' מוחל לעונותיהם ע"י מיתת הצדיקים וכיו"ב, למספר אחרי ת"ח אין ה' סולח] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אפילו בשעה ששלום על ישראל – [כלומר אפילו אין מי שימחה על כבוד הת"ח ויש שלום בין המדבר לבין אחרים, בכל זאת ענוש ייענש] – עיון יעקב

אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה – [מקשה מדוע לציין "אם ראית" ודי בקיצור "ת"ח שעבר עבירה". ונ"ל כי אם רק שמעת מאחרים, ודאי שאסור לך להאמין, כמבואר ברמב"ם על אבות א' "דן לכף זכות". אלא אפילו אם אתה ראית בעיניך, תדע שבו ביום יעשה תשובה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ת"ח שחטא, אל תהרהר אחריו - של"ה דף רלד (זמן תשובה)

אל תהרהר אחריו שמא עשה תשובה, אלא ודאי עשה תשובה – [כי הסבור "שמא" חזר, ובכן עבירה שעשה היא ודאית, ותשובתו ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל אם "ודאי" עשה תשובה, הרי כאן ודאי מול ודאי, ואין מקום להתיר החשד בו] – לקוטי בתר לקוטי, בשם "ילקוט יהודה"

אל יפתח אדם פיו לשטן – [כי השטן טוען "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי". ואע"פ שאנו מודים לה' כי חטאנו "ואתה צדיק על כל הבא עלינו", הוא מודה על מה שאירע בעבר, ולא מדבר על העתיד] – הכותב (ביאור של מלקט "עין יעקב")

"לעולם" אל יפתח אדם פיו לשטן – [מדוע "לעולם"? כי בא לכלול כאן לא רק יחיד המדבר על יחיד, אלא אפילו אם פותח פיו לענין הציבור] – תאוה לעינים, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

אל יפתח אדם פיו לשטן - מהרש"א כתובות ח ע"ב

אל יפתח אדם פיו לשטן – [אזהרה זו היא בעיקר בעת שמידת הדין מתוחה כנגד האדם, כמו בשעה שהוא באבלות. ובשאר זמנים אין קפידא] – עיון יעקב

אל יפתח אדם פיו לשטן - ר"א דסלר, מכתב מאליהו ח"ד 221

אל יפתח אדם פיו לשטן - מאור ישראל

דף כ

אין חכמה ואין עצה - גר"א על משלי כא, ל

קמאי אתרחיש ניסא - נתיב ב' 47 (אהבת ה', ב)

קמאי אתרחיש ניסא – [צ"ע הרי אם עושים לו נס מנכים לו מזכויותיו? (תענית כ:). אבל המוסר נפשו על המצוות מוכח מזה שאינו מחשיב חיי עוה"ז, ובכן לא נעשתה לו טובה גדולה בנס זה] - בן יהוידע

מתון מתון - חיד"א, דברים אחדים, תחילת דרוש י"ד

מתון מתון - דובר צדק 95 (מדוע ב' פעמים)]

[בדף זה: ג' אופני תקון הציבור מתוך אהבת ה': [א] כפייה מר"א בר אהבה, [ב] הדרכה ע"י רב גידל, [ג] דוגמא אישית ע"י ר' יוחנן] – מו"ר הרב שמואל דביר

דמיין באפי כי קאקי חוורי – [אפשר דוקא הוא יכול לומר כן, כי נעשה עקר ע"י עצירת עשיית צרכיו בשיעורו של רב הונא (יבמות סד) לכן נאבדה ממנו חמדת הנשים] – עיון יעקב

קאקי חוורי – [עור לבן הוא יפה. אבל בעיניו איננו כי אם כיופי האווז בלבד] - בן יהוידע, ד"ה רב גידל

קאקי חוורי - דברי שאול

קאקי חוורי – [עור פני האדם נהיה כהה וחום כי הוא חשוף לקרני השמש. אבל מתחת לשרוולי הזרועות נשאר לבן, כי הוא מכוסה מקרני השמש]

ר' יוחנן וכו' יתיב בשערי טבילה אמר כי סלקן ואתיין בנותישראל מטבילה ליסתכלן בי – [אבל הוא ודאי לא הביט בהן. ועוד הרי היה זקן והיו שערות גבות עיניו ארוכות כל כך עד שלא היה יכול לראות בלי להרים אותן בידיו] – הרי"ף על עין יעקב; עיון יעקב

לא מסתפי מעינא בישא – [צ"ע מדוע לא שאלו "לא מסתפי מיצר הרע" כמ"ש לרב גידל? אלא שם לימד אותם הלכות טבילה. אבל כאן לא הביט בהן אלא רצה שהן יביטו בו, והוא עיניו מושפלות לארץ] – מראית העין; בן יהוידע

עולי עין; וידגו לרוב, מה דגים שבים מים מכסים – [מדוע צריכים שני פסוקים? אלא הראשון ללמד שהם בלי שום שייכות לעין הרע, והשני ללמד שגם הם צריכים לאיזה אמצעי להגנה מן העין] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

דגים שבים מים מכסים עליהם - תורת חיים, בבא בתרא דף קיח

דגים שבים מים מכסים עליהם - אגדות ח"ב 72 סוטה ל"ו

בן פורת עלי עין - קורא באמת, ברכות ס"ק ז'

יוסף לא שלטה בו עין – [כי הוא בא מרחל, בעלת הצניעות] - אגדות ב' 72-73 סוטה ל"ו

אנא מזרעא דיוסף – [ספירת יוסף (יסוד) ממקום נסתר ופנימי] - אגדות ג' 35

מה דגים שבים - תורת חיים

אל תקרי עלי עין אלא עולי עין – [יש לגרוס "עלי עין", כלומר בואי למקום אחר ואל תזיקני] – רבנו חננאל (וכן משמע ברש"י על סוטה ל"ו)

אל תקרי עלי עין אלא עולי עין – [כדבר ביושב גבוה יותר מן העין ולכן אין לעין שליטה עליו] – רבנו גרשום (וכן פירש רש"י בבבא מציעא דף פד.)

אל תקרי עלי עין אלא עולי עין – [כלומר כל מה שמעיינים להם בעין רע לא יזיקם אלא אפילו מועיל להם ומעלה אותם ביותר] – ערוך, ערך "על"

אל תקרי עלי עין אלא עולי עין - קורא באמת, ברכות, פסקא ז'

עולי עין – [לשון "תעלה" ורפואה] - מהרש"א על בבא מציעא פד ע"א ד"ה אל תקרי עלי עין אלא עולי עין

עולי עין – קורא באמת , ברכות, פסקא ז', אל תקרי

דף כ ע"ב

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך "אשר לא ישא פנים" וכו' – [כי בקש הקב"ה לברוא העולם במדת הדין, ורק לצרכי בני אדם שיתף עמה מדת הרחמים. והמלאכים דברו לפי המקור הראשוני של התורה] – עיון יעקב

וכי לא אשא פנים לישראל – דרך חיים 30 (פ"א, סוף פירושו ל"שמעון הצדיק")

וכי לא אשא פנים לישראל - גר"א (משלי כב, ט)

וכי לא אשא פנים לישראל – [צ"ע הרי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה? (בבא קמא נ ע"א) וי"ל בחסידים ה' נושא להם פנים, ועם הצדיקים (שאינם נוהגים חסידות) מדקדק] – בית אפרים, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי (אמר המלקט: אבל נ"ל אפשר לחלק שנשיאות פנים היא לכלל ישראל, אבל היחידים שהם גדולים מהם נוהג עמהם ה' ללא ויתור, שלא יהיה להם לעתיד לבוא "נהמא דכסופא", וכמו שתירצו בענין רבי עקיבא, "כך עלה במחשבה", מנחות כט: לפני שה' צירף לדין מידת החסד)

וכי לא אשא פנים לישראל - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 171, פרי צדיק (ח"ד 72 נשא י"א)

וכי לא אשא פנים לישראל - קול שמחה (אדמו"ר פשיסחא, פ' נשא)

וכי לא אשא פנים לישראל - תורה תמימה במדבר ו, כו ס"ק קמ"ח

עד כזית, עד כביצה - גר"א על משלי כב, ט

עד כזית, עד כביצה - גליון מהר"ץ חיות

עד כזית, עד כביצה - הנצי"ב על ספרי, ח"א דף קסא

עד כזית, עד כביצה - תוספת ברכה, שמות יג, ו

דף כא

מניין לברכת המזון לאחריה מן התורה? וכו' וברכת התורה לפניה – [כי החומר מבין בטובו רק אחרי שנהנה מהמאכל, "כי החלק הבהמיי לא תכיר בטובה רק אחרי ההרגש" ולכן הברכה אחרי האכילה. אבל לימוד התורה הוא דבר שכלי, והשכל יבין ומכיר בתועלתה עוד קודם קבלת התועלת, יברך עליה קודם לימודו] – ספר החינוך, מצוה ת"ל, ד"ה ואחר הכרעה זו

מניין לברכת המזון לאחריה מן התורה? וכו' וברכת התורה לפניה – [כי כשהאדם אוכל ושבע הוא עלול לבעט, כדכתיב "פן תאכל ושבעת וכו' ושכחת את ה' אלוהיך" (דברים ח, יב-יד) "מלי כריסי זני בישי" (ברכות לב.) לכן יברך וידע כי מאת ה' בא לו מזונו כשהיה רעב. לעומתו זאת כשלומד תורה "מעיקרא כי עביד, אדעתא דנפשיה קא עביד" (פסחים סח ע"ב) ואם לא יזכיר את ה' שהוא חנן אותנו חכמת תורתו, עלול האדם להפוך את התורה להיות קרדום לחפור בה כדי שיהיה "רב", ואז היא סם המות למשמאילים בה (תענית ז ע"א) לכן ציוה ה' שיברך לפני הלימוד, למען יבוא ללמוד לשמה. וכן אמרו "על מה אבדה הארץ? מפני שלא ברכו בתורה תחילה (נדרים פא.)] – משך חכמה, דברים ח, י (אמר המלקט: רבינו הדגיש מלה זו של חז"ל "תחילה". וכן הביא שם הר"ן בשם רבנו יונה)

מניין לברכת המזון לאחריה מן התורה? וכו' וברכת התורה לפניה – [כי אכילת מזון היא השלמת חסרונו של אדם ועדיף היה אם לא היה זקוק למזון, כמו משה רבנו בהר "לחם לא אכל ומים לא שתה". ולכן יברך רק אחרי שהשלים חסרונו. מה שאין תורה היא הוספת מעלה, וטובה בעצם, רק יברך מיד כשנגש ללמוד] – תועפות ראם, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי"
שם ה' אקרא, התורה שמותיו של ה' - מהרש"א (מקורו: זהר ח"ג דף עג ע"א)
שם ה' אקרא, התורה שמותיו של ה' - נפש שער ד' פ"יט]

אין קדושה פחות מן עשרה - בית אלהים (תפלה, י')

אין קדושה פחות מן עשרה - מהר"ל, תחילת נתיב התורה; גבורות השם 66, 86 (יב, יט); דרך חיים פ"ג, י' שיושבין (קכד-קכה), מעשרות סייג (קלט-קמ)

אין קדושה פחות מן עשרה - ר' צדוק, דובר צדק, דף 15]