אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף נד

על ההרים מברך "עושה בראשית" - רבנו בחיי (במדבר י, לה)

הרואה את הים, העושה הים הגדול - משך חכמה, דברים לד, ב

מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין הרעה – [אם באה עליו צרה, אע"פ שתכליתה טוב מברך דיין האמת. וכן אם באה עליו טובה, אע"פ שתכליתה רע מברך הטוב והמטיב] – רמב"ם, פירוש המשנה

הצועק לשעבר הרי זו תפילת שוא – עיין להלן דף ס ע"א

הנכנס לכרך מברך שתים - בינה לעתים, עת הזמיר, דרוש א' לתפלה דף ת"ב

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – ["שיקבלם בשמחה. ויכבוש רגשותיו ויישב דעתו כשמברך 'דיין האמת' עד שייראה כמו בזמן שהוא מברך 'הטוב והמטיב' וכו' וזה דבר מושכל אצל הנבונים וכו' לפי שהרבה דברים נחשבים לרע בתחילתם, וסופם מביאים טובה גדולה. והרבה דברים נחשבים בראשיתם טוב ויהיה בסופם רע מאד" וכו'] – רמב"ם, פירוש המשנה (ברכות פ"ט) ודבריו מבוססים על הגמרא (ברכות ס ע"א) (אמר המלקט: מובא בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ד) על איש בשם אבא יהודה שירד לחרוש בשדהו ובאמצע התלם שקעה פרתו ונשברה רגלה. ירד להעלותה והאיר ה' עיניו ומצא שם סימא (אוצר) ואמר "לטובתי נשברה רגל פרתי")

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – ["חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שהוא מברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו"] – שו"ע או"ח סי' רכב סעיף ג

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – ["כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העוונות כדי שלא יצטרך להתייסר לעתיד לבוא ששם העונש הוא הרבה יותר גדול כדאיתא במדרש (בראשית רבה, פרשה סה) יצחק תבע יסורין"] – משנה ברורה, סי' רכב ס"ק ב

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – [יש אדם המברך על הרעה, אבל היה רוצה שתהיה לו רק הטובה בלי שום רעה כלל. אבל כשיבין שהרעה היא עצמה סיבה להביא עליו את הטובה, מיד הוא מסכים בחפץ לב שתבוא אליו גם הרעה. ועל זה אמרו "חסד ומשפט אשירה" (תהלים קא, א) הוא ישיר תהלה לה' לא רק על החסד, אלא גם על המשפט] – אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – [כשם שהאדם מודה לה' על שיש לו יצר הטוב, כן יודה לו על שיש לו יצר הרע, כמו שהוזכר להלן "בכל לבבך, בשני יצריך". כי אילולא יצר הרע לא היה העולם מתקיים (יומא סט ע"ב)] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בכל לבבך, בשני יצריך – [חייב אדם לעבוד את ה' גם עם הכוחות הרעים שיש בו, כלומר עם ההתלהבות החזקה שיש בו לרע, יפנה כוחות אלו לעבודתו של ה'] – באר מים חיים, ר' חיים מצ'רנוביץ, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (ומוסיף בשם "טעם זקנים" שאם לא יצר הרע לא היה אדם נושא אשה, ולא היה בונה בית וכיו"ב בניינו של עולם. כמפורש ביומא (סט ע"ב) "נקטליה? (ליצר הרע) כליא עלמא". ולכן יש לתת מקום ליצר הרע בעולם)
בכל מדה שהוא מודד לך - משך חכמה, דברים ו, ה פסקא שלישית
בכל מדה שהוא מודד לך – [יש בני אדם שנולדים בתכונות הלב טובות ואין להם נטיה לעשות רע, וגם אין להם מלחמת היצר. אבל יש בני אדם שנולדו עם תכונות רעות וכל ימיהם במלחמת היצר. אל יתרעמו על מה שהקב"ה מדד להם, כי הרי יקבלו שכר על מאמציהם. "לפום צערא אגרא"] – סידור עיון תפילה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"
בכל מדה שהוא מודד לך - תורה תמימה, דברים ו, ה ס"ק כג

משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד –

והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם -

בועז תקן לברך חברו בשם - צדקת הצדיק (קצו)

ברכת יתרו: "ברוך ה'" - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (על שאלת מהרש"א היכן יש בברכתו "מלכות" עונה כי אמר "כי גדול ה' מכל אלהים", ע"פ ר"ה לב:)

ברכת יתרו: "ברוך ה'" - צל"ח [מדוע בני ישראל עצמם לא ברכו? כי יש סברא פשוטה לא לברך, שמא ע"י הנס ניכו לו מזכויותיו]

ברכת יתרו: "ברוך ה'" - [מדוע בני ישראל עצמם לא ברכו? כי אין בעל הנס מכיר בנסו] - הנצי"ב, העמק דבר בראשית כד, כז הרח"ד, וכן על שמות יח, י הרחב דבר
עשה לי נס בגמל – [צ"ע למה בהודאה אחת נקט שם המקום, ובהודאה שניה נקט שם המזיק? ותשובה על כך] - בן יהוידע]

הרואה מעברות הים – [צ"ע מדוע לא נקט הברייתא סדר הדברים לפי סדר זמנים שאירעו?] - בן יהוידע

הרואה מעברות הים - תורה תמימה, שמות יד, כב ס"ק י'

אבני אלגביש – [חז"ל דרשו המלה הזאת כי משונה שרש בעל ד' אותיות] - מקור ברוך (ח"א דף 413, ע"ע "תורה תמימה" על בראשית טו, ב)

דף נד ע"ב

מחנה ישראל כמה הוה? תלתא פרסה - [כי התורה היא שכלית, כי המספר הזה מורה על הבלתי גשמי, כי הוא אמצעי בין שני קצוות] - גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' שנב-שנג)

עוג עקר טורא - רשב"א (נדפס ב"עין יעקב")

עוג עקר טורא - נצח 24 פ"ה; אגדות ד' 70 ד"ה לדידי חזי לי; - [ אריכות ביאור] - גור אריה, במדבר כא, לה, במהד' מכון ירושלים, פסקא לג

עקר טורא בר תלתא פרסי – [טעם מספר זה, נגד י"ב שבטים וכו'] – מהרש"א, סוף ד"ה אבן שבקש עוג

עוג עקר טורא - צל"ח ד"ה מחנה ישראל ג' פרסי

אייתי הקב"ה עליה קמצי ונקבוה – [בזכות יעקב, עליו נאמר "אל תיראי תולעת יעקב", שאין כוחה אלא בפיה (משל לתפילה)] – מהרש"א

שקל נרגא בת י' אמות, ושוור י' אמות – [טעם למספרים אלו. וביאור ענין עשתרות קרניים] – מהרש"א

מחייה בקרסוליה – [כלומר התגבר משה על זכות פסיעותיו של עוג. ע"ע שם ביאר מאמר חז"ל כי משה נתירא מן עוג (נדה סא.) אין כוונתם לעוג עצמו כי כבר מת מזמן, אלא לצאצאיו שבאו בזכותו] - רבנו בחיי, במדבר כא, לד

מחייה בקרסוליה – [כיצד עוג האריך ימים מימי אברהם אבינו ועד לימי משה?] – מהר"ל, גור אריה, בראשית יד, יג (מהד' מכון ירושלים, פסקא כא)

מחייה בקרסוליה – [למה משה הכהו דוקא בקרסול? כדי לבטל זכות הליכתו להודיע לאברהם על לוט] - בן יהוידע ד"ה מחייה בקרסוליה

שברת, שרבבת – [טעם הדרשה, לפני שבר גאון, מגדילים לסט"א לפני שבירתו] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

שברת, שרבבת - קורא באמת, ברכות ס"ק י"א

שברת, שרבבת – [דרשו המלה כי אין לשון שבירה במקרא ביחס לדבר קטן כמו שן, אלא סגנון המקרא "הפיל" או "הקהה"] - מקור ברוך (ח"א דף 563)

חומות יריחו שנבלעו - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ברוך זוכר (לוט) - נצי"ב על בראשית יט, כט הרח"ד

את והב בסופה - תורה תמימה, במדבר כא, יד ס"ק יב -יד

ד' צריכים להודות – [על שינוי סדר שנקטו חז"ל מהסדר שבמקרא] - ריטב"א

ד' צריכים להודות - [על שינוי סדר שנקטו חז"ל מהסדר שבמקרא] - רמ"ע פאנו, "שברי לוחות" מהד' שנת תשמ"ז דף יד:, ובמהד' שנת תשנ"ז ח"ב עמ' תנ"ד -תנ"ו

ד' צריכים להודות - [על שינוי סדר שנקטו חז"ל מהסדר שבמקרא] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (ג' אופנים ליישב)

ד' צריכים להודות - [על שינוי סדר שנקטו חז"ל מהסדר שבמקרא] – [בכוונה תחילה שינו את הסדר כדי ללמד ששווים הם, ואין סיבה אחת ראויה להודאה יותר מהאחרת] – עיון יעקב

ד' צריכים להודות – [מדוע הוזכרו דוקא ארבעה אלו. כי יש ד' סיבות המונעות את השלימות. ואח"כ מבאר מדוע לא נקטו חז"ל כסדר שבמקרא] – מהרש"א

ד' צריכים להודות - [מדוע הוזכרו דוקא ארבעה אלו] – נתיב א' 117 (עבודה, יג)

ד' צריכים להודות - [מדוע הוזכרו דוקא ארבעה אלו] – גר"א על ברכות, סוף דף 55

ד' צריכים להודות– [על שינוי סדר שנקטו חז"ל מהסדר שבמקרא] - ניצוצי אור

ד' צריכים להודות - עינים למשפט

ולאודיי קמי עשרה – [לא כדי לפרסם הנס, אלא זהו עצם דין ההודאה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ולאודיי קמי עשרה – [כי לכל דבר שבקדושה צריכים עשרה. וההבדל בין לרומם ובין להלל] – מהרש"א

הגומל לחייבים טובות – [צ"ע הרי אמרו "כל האומר הקב"ה וותרן" חוטא (בבא קמא נ ע"א) אלא כאן יש סיוע ע"י שהופחד] – עיון יעקב

הגומל לחייבים טובות - ר' צדוק, דברי סופרים, 3

ג' צריכים שימור, אף אבל - אור החיים (דברים לב, סוף פסוק י')

ג' צריכים שימור, אף אבל – [כי אין לו זכות תורה שתגן עליו] - כלי יקר, בראשית כז, מא
ג' המאריך בהם מאריכין לו ימיו ושנותיו – [צ"ע והרי יש פסוקים רבים בתורה המבטיחים "למען יאריכון ימיך", כמו כבוד אב ואם או שילוח הקן? ולמה לא נמנו כאן? אלאכיון שדרשו חז"ל "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (קידושין לט ע"ב) מדובר בפסוקים אלו על חיי עולם הבא. אבל במאמר 'שלשה מאריכים ימים" מדובר על חיי עולם הזה] – זרע קודש, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: הקושיא היא רק לפי גירסת "עין יעקב" ו"דקדוקי סופרים" (כת"י מינכן) שם אין המלים "ג' המאריך בהם מאריכין לו" אלא "ג' מאריכין לו ימיו", אבל בבלי שלנו בנוסח בגמרא כתוב "כל המאריך בהם, מאריכים לו" והם שלשה אלו דוקא התלויים בהארכה. אבל יותר צודק נוסח בבלי כי בכל אחד משלושתם הרי אמרו "המאריך")

ג' המאריך בהם מאריכין לו ימיו ושנותיו – [צ"ע מדוע לא הכלילו כאן גם "המאריך באמירת אמן מאריכין לו ימיו" (ברכות מז ע"א) – גליון הש"ס לר' עקיבא איגר, ועיין מהרש"א על ברכות מז ע"א ד"ה כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה וכו' כי המאריך ימים יותר מדאי אינו ברכה, כי יגיעו ימים שאין בהם חפץ (מחמת כאבים ומחלות) ולכן נראה לומר שזהו החילוק. כי ג' דברים אלו כאן לא הורו חז"ל שלא יאריכו בהם "יותר מדאי"
ג' המאריך בהם, המאריך על שולחנו – [צ"ע כיון שאומרים על השולחן דברי תורה, שמא הוא מאריך ימים מפני תורתו, ולמה לרש"י לפרש "שמתוך כך באים עניים"? והתשובה: אם מפני תורתו, הרי כל היום הוא מחויב בלימודה, ולמה הזכירו כאן דוקא "שולחן"?] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ג' המאריך בהם מאריכין לו ימיו ושנותיו, תפילה שולחן ובית הכסא – [אבל תלמיד חכם לא יאריך בתפילה, כמ"ש מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? (שבת י ע"א)] – עיון יעקב

ג' המאריך בהם - מאור ישראל

דף נה

מאריך ומעיין - רש"י בסוגיא המקבילה בברכות נה. פירש "אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה", אמנם צריכים להאמין שה' ימלא בקשתו, אבל מחמת רחמי ה', ולא מחמת זכותו של המתפלל

המאריך בתפילתו - [שאסור להאריך בעצם המשכת היגוי התיבות, אלא להוסיף פרטי בקשות מרובות] – מהר"ל, נתיב א' 92 (עבודה, ו')

המאריך בתפילתו - [קשה שלחד מ"ד אין תפילת המאריך חוזרת ריקם, ולחד מ"ד מביא נזק של כאב לב. ויש ליישב שאם איננו נענה בתפילתו, הרי כאב לב, וכדברי רש"י על עיון תפילה, מצפה שתיעשה בקשתו. ונ"ל לכן "מאי תקנתיה, יעסוק בתורה". כלומר, אם יבין תוכן החיים ע"פ ההשגחה העליונה, ממילא לא יבוא לכאב לב הנ"ל] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מאריך ומעיין – [כלומר מפרט לפני ה' מה שהוא מבקש, וזה חסרון כי לא ידע האדם מה טוב לו] - אמת ליעקב (בפרק אין עומדין)

מאריך ומעיין – [יש מפרשים כי מעיין בשמות-הקודש ועי"ז שוכח לכוון פשוטן של הבקשות]
אמר ר' יצחק ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם – [צ"ע מדוע הזכיר מספר? אלא דוקא כשעושה כל ג' דברים הללו יחד] – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, חקור דין, ח"א פסקא י'

המאריך בשולחנו - נתיב א' 13, 131 (תורה, ג : עבודה, יז)

המאריך בשולחנו – [הוא רמז ללימוד התלמוד כמ"ש ר' עקיבא "אין לי שולחני לפורטם" (סנהדרין סח.)] – רמ"א, תורת העולה ח"א תחילת פרק כב

המאריך בשולחנו – [מבאר איך נשמע מכאן גם ללמוד שם דברי תורה וגם לתת צדקה לעניים] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

המאריך בשולחנו – [כי מוכן לתת דבר מאכל לעניים הבאים לביתו, וזה עדיף מלתת כסף (תענית כ"ג)] ומאריך ימיו כלומר באיכות] - בן יהוידע ד"ה ג' דברים מאריכים וד"ה דילמא אתי עניא

פתח במזבח ומסיים בשולחן - ר"מ אלשיך, ויקרא טז סוף ג' (כי כתוב בפסוק "עץ")

בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו – [בזמן שהאדם הביא קרבן חזר בתשובה כאשר התבונן במה שעושים לבהמה ומפרקים אותה לחלקיה (וכמו שכתב רמב"ן תחילת פרשת ויקרא, שחושב בעל הקרבן כאילו עשו לו עצמו פעולות אלו). ובזמן הזה כאשר מביאים לשולחנו של אדם בשר או דגים, ומתבונן האדם מה שנעשה לבעל חי ההוא ומבין שגם לו עצמו היה ראוי להיות כך (אמר המלקט: והוא הדין אם מביאים לפניו ירקות וצמחים ומתבונן שנקטפו מחייהם ונקצצו והובאו לפניו. וכך הוא עצמו ראוי לכך) הרי האדם האוכל מקבל אותה התועלת כמו מהקרבן] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים, פרשת נח, לפני דברי ההגה"ה: א"ה לא יחסר המזג; וכן בפרשת ויקרא, לפני ד"ה הדרך השני וכו', מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ג' מזכירים עונותיו של אדם - י' מאמרות, חקו"ד ח"א י

כ"ד בית הכסא - [המספר הוא גוזמא. ורבוי זה מזיק לבריאות] ¬- גליון מהר"ץ חיות

מת יוסף לפני אחיו - תוספת ברכה, דברים יז, כ ד"ה שייכות שכר זה

המנהיג עצמו ברבנות – [העונש הוא למי שמנהיג עצמו ברבנות, ולא מי שהנהיגו אותו אחרים עליהם] – מהרש"א (אמר המלקט: במדרש בראשית רבה פרשה ק' מובא שיוסף לא זימן אותם לסעודה אצלו (כן כתב כאן "עיון יעקב"). ומבואר שם במדרש שהוא התכוון לשם שמים. כי בימי אביו הושיבו אביו למעלה מיהודה וראובן, וכעת לא רצה לשבת גבוה מהם. ולכן לא זימנם כדי לא לפגוע ברגשותיהם. אבל הם לא הבינו כוונתו וחשדוהו ששונא אותם. המסקנא מדברי המדרש, כי כיון שלא הסביר להם מה דעתו, חשדוהו לשוא ועל זה נענש "שהנהיג עצמו ברבנות". מזה למדנו כי חובה על האדם להסביר לאחרים מה שהוא עושה).

המנהיג עצמו ברבנות – [תרגום יונתן על בראשית מו, כט, מבאר כי יעקב לא זיהה את יוסף, מחמת בגדיו המלכותיים, והשתחוה לו. וכיון שיוסף גרם לו זאת, נחשב לו לעוון] - מאור ישראל

יוסף מת לפני אחיו – ["אוי לרבנות שמקברת את בעליה" (פסחים פז ע"ב) פירש שם רש"י: "ע"י שמתנשאים ברבנות, הם מתים"] – רש"י

יוסף מת לפני אחיו – [כי הנוהג שררה הוא נבדל מהכלל, והוא פרטי לעצמו וכו' כי המים שהם תוך הנהר יש להם קיום יותר מן המים המיוחדים] - מהר"ל, דרך חיים 44 (פ"א, אהב את המלאכה); ועוד כתב: ["מה שהרבנות מקברת בעליה, כי האדם הוא מקבל חיות וקיום מן השי"ת וכו' אבל בעל השררה הוא המושל על אחר ואינו עושה עצמו "מקבל"] – דרך חיים 48-49 (פ"א, נגיד שמא)

יוסף מת לפני אחיו – אגדות ב' 54 ד"ה מפני שהנהיג; ועוד כתב: ["כי אין ענין המלך שיהיה לעצמו, רק שיהיה פונה אל העם להשגיח עליהם ולתקן עניניהם מה שחסר להם"] – דרשה לשבת תשובה 72

יוסף מת לפני אחיו – [כי בעל שררה שהוא בעל הכבוד מזלזל בכבודם של אחרים] - אגדות ב' 54 ד"ה שלא מחה,

יוסף מת לפני אחיו – [צ"ע כי בכמה מקומות אמרו חז"ל שיש לרב לנהוג ברבנות (כמו "זרוק מרה בתלמידים", כתובות קג ע"ב) ויש מי שחילק בין בצינעא (אסור) לבין בפרהסיא (מותר) והוא תירוץ דחוק. אבל האמת שאם התלמידים קבלו את הרב עליהם, עליו לנהוג בהם רבנות. אבל יש מי "שמנהיג עצמו" עליהם בלי שהם קבלוהו, כלומר בעל כורחם ואינו מרוצה להם, אינו מן הראוי] - מהרש"א על ברכות נה ע"א ד"ה והמנהיג עצמו ברבנות

יוסף מת לפני אחיו – [למדו זאת חז"ל מסדר הפסוק "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (שמות א, ו) כי לפי הגילים שלהם היו האחים המבוגרים ממנו צריכים למות לפניו. אלא בא לדרשה] - מהרש"א על ברכות נה ע"א ד"ה והמנהיג עצמו ברבנות
יוסף מת לפני אחיו – תורה תמימה, בראשית נ, כו (ס"ק כב); [ועוד] תורה תמימה, שמות א, א (ס"ק א)

ג' צריכים רחמים – [אע"פ שכל דברי העולם נחתכים בראש השנה, אבל ג' אלו תלוים ועומדים כל השנה, וה' מהפך מרעה לטובה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ג' צריכים רחמים – [צ"ע כי כל דבר בעולם צריך לרחמים? אלא אלו ג' צריכים מתחילת השנה, מאז ראש השנה] – מהרש"א

ג' צריכים רחמים – צל"ח

ג' צריכים רחמים – [ואע"פ שעצם הדברים הללו הם טובים, בכל זאת צריכים לתפילה כדי שיתקיימו לגמרי] – עיון יעקב

ג' דברים הקב"ה מכריז עליהם בעצמו – [כי לשון המקרא הוא "קרא ה' לרעב", והרי אין אוזן השומעת דיבורו?] – מהרש"א

ג' דברים הקב"ה מכריז עליהם בעצמו – [כל ג' הדברים רמוזים בפרשת יוסף אצל פרעה] – עיון יעקב

מכריז על פרנס - נתיב א' 18 (תורה, ד)

מכריז על פרנס - תורה תמימה, שמות לא, ב ס"ק א'

אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בציבור – [כי על הפרנס יש ציווי שלא יטיל אימה יתרה עליהם, אבל על הציבור מוטל שיקבלו מרותו עליהם באימה] – מהרש"א

הלך משה והפך ואמר לו – [טעם מפני מה משה הפך הדברים] – עיון יעקב

אדם בונה בית ואח"כ מכניס כלים – [משה הפך את הדברים בכוונה תחילה, כדי שיבוא בצלאל ויתקן דבריו, למען יראו כולם שרוח הקודש שורה בבצלאל, ולא יטעו לומר כי משה מינה אותו כי הוא בן אחותו. ולכן קרא "ראו קרא ה' בשם בצלאל"] – שער בתרבים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אדם בונה בית ואח"כ מכניס כלים - נצי"ב שמות לו, יג

אדם בונה בית ואח"כ מכניס כלים - תורה תמימה, שמות לא, ב ס"ק ד

יודע היה בצלאל לצרף אותיות - מהרש"א על כתובות ה' ע"א

יודע היה בצלאל לצרף אותיות - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא ב'

יודע היה בצלאל לצרף אותיות - נפש החיים, שער א הגהה לפ"ד

בצל אל היית? – [דרשו זאת מפני הפסוק "ראה קראתי בשם בצלאל" (שמות לא, ב)] – מהרש"א

בצל אל היית? - ר"מ אלשיך (שמות לה, פסוקים ל,לב. וכן פרק לו פסוק ח)

בצל אל היית? - יערות דבש (ח"א עמ' מח, סוף דרש ב')

בצל אל היית? - גר"א אדרת אליהו, בלק, רביעאה, כג, ד

בצל אל היית? - משך חכמה (שמות לה, לא)

בצל אל היית? - מאור ישראל

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה – [למה אמרו חז"ל ב' לימודים: בצלאל, וכן כל חכם לב] קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה – נפש החיים, שער ד' הגהה של פרק ה

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה – רוח חיים ד, א

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה – [כלומר למי שיש בו כבר יראת שמים הנקראת "חכמה"] - פרי צדיק (ח"ג 146 קדושים, ג')

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה – [מדוע היה עדיף לו להביא ראיה מהפסוק בדניאל, ולא מענין בצלאל] – עיון יעקב

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה – הנצי"ב שמות לא, ו, ועל ספרי ח"א דף קס

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר "יהב חכמה לחכימין וכו' אמר ליה (ר' אבהו) אנן מהכא "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" – [ההבדל ביניהם, שמהפסוק הראשון רק לומדים שמעמיקים לו חכמה באותו הענין שהוא יודע. אבל מהפסוק השני לומדים שמלמדים לו חכמה גם בענינים אחרים] – תאוה לעינים

בחכמה בתבונה ובדעת - תורה תמימה, שמות לא, ג ס"ק ז

בחכמה בתבונה ובדעת - המלבי"ם על משלי א, ב (וכן בביאור המלות, שם)

על עניני חלומות - רמב"ם, מורה נבוכים (ח"ב פרק מא)

על עניני חלומות – עיקרים ג, י

על עניני חלומות – עקידת יצחק, שער כ"ט

על עניני חלומות - ר"י אברבנאל, תחילת פ' מקץ (דבריו הובאו גם כן ב"עין יעקב" השלם, עמ' פט (על ברכות נו)

על עניני חלומות - שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח-קכט

על עניני חלומות – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חיקור דין ח"ד, ט

על עניני חלומות - אגדת אליהו, מעשר שני פ"ד פסקאות א-ג

על עניני חלומות – [רצה הקב"ה לזכות את יראיו ולהתרות בהם שיחזרו מדרכם הרעה, ולכן ע"פ עצות מרחוק מראה חלומות מבהילים כדי שייראו מלפניו] - הכותב (בעין יעקב השלם) על ברכות דף נ"ה

על עניני חלומות - ר' מנשה בן ישראל, נשמת חיים, (ח"ג פ"ה)

על עניני חלומות – רמח"ל, דרך השם, ח"ג פרק א פסקא ו

על עניני חלומות - רש"ר הירש (בראשית כ, ג)

על עניני חלומות - גליון מהר"ץ חיות (סנהדרין ל.)

על עניני חלומות - עץ יוסף, ד"ה לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים וכו' (ברכות נה.)

על עניני חלומות – עין איה, ברכות, פרק ט, פסקאות לב-מז

על עניני חלומות - שיעורי דעת (טלז, ח"א 114)

על עניני חלומות - מכתב מאליהו (ח"ד 164)

על עניני חלומות - אשתשר אספקלריא (אנצקלופדיה ב-17 כרכים מאת הרב שמואל אדלר, שוייץ. כרך ז עמ' 382-399)

אמר רב חסדא – [למה ששה מאמרים מר"ח, הסתירות והישובים] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

כל חלום ולא טוות – [ב' פירושים] – עיון יעקב

חלמא בישא, עציבותיה מסתייה. חלמא טבא, חדויה מסתייה – [חלום רע, די לו עצבונו, ועי"ז מתבטל המשך קיום החלום. וחלום טוב, החדוה הוא קיום החלום, ואין מהחלום המשך לטובה] – רש"י (אמר המלקט: ראיה שלשון "מסתייה" הוא לשון "די" מן תענית כב ע"א, וכן מועד קטן יז ע"א)

חלמא בישא, עציבותיה מסתייה. חלמא טבא, חדויה מסתייה – [ענינו שע"י עצבותו הוא כאילו פתר החלום לרע, ועי"ז יתקיים לו. וכן חדוה שלו הוא כמו פתרון של החלום הטוב, ויתקיים. וזה בניגוד לפירושו של רש"י] – מהרש"א (נ"ל המלקט, אולי הוא מפרש "מסתייה" כמו "מסתייעיה" לשון סיוע)

חלמא בישא, עציבותיה מסתייה. חלמא טבא, חדויה מסתייה – [זה נאמר רק בחלום שהוא בעצמו רע, או בעצמו טוב, ואינם צריכים לפתרון. ולא נאמר בשאר חלומות] – עיון יעקב

מה לתבן את הבר - עקידת יצחק, קהלת פסוק "בא החלום ברב ענין"

מה לתבן את הבר - תשב"ץ ח"ב קכח

מה לתבן את הבר - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מה לתבן את הבר - שו"ת שיבת ציון סי' נב

אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים – [האם יעקב ידע כלל זה כאשר גער ביוסף "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך?"] – מהרש"א

ואילו אמיה לא הוי – [אין כוונתם לרחל, אלא לבלהה] – עיון יעקב

חלום אע"פ שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים – [מה הוסיף על דברי ר' יוחנן?] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

דף נה ע"ב

לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראים לו חלום רע – [כיון שהקדימו לומר "חלמא בישא עציבותיה מסתייה, חלמא טבא חדויה מסתייה" (ברכות נה ע"א) אם אדם טוב יראה חלום טוב תהיה לו בזה די שכר, ולא יתקיים החלום. ולכן מונעים ממנו חלום רע. וכן רצונו של ה' להעניש לרשע ואינו רוצה שיהיה חלום רע מספיק לו עבור עונשו, ולכן איננו מראה לו חלום רע. ולמה להיפך? למה יש לאדם טוב חלום רע? אלא אין אדם ניצול בכל יום מאיזה הרהור עבירה (בבא בתרא קסד.) וצריך לו עונש קטן ביותר. וכן הרשע, אי אפשר שלא היתה לו איזו מחשבה קטנה לעשות טוב, ונותנים לו שכר ע"י חלום טוב] – אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הלן ז' ימים בלי חלום נקרא רע, אל תקרי שבע אלא שבע - מקור ברוך (ח"א דף 571)

הלן ז' ימים בלי חלום נקרא רע – [כי אפשר שהאדם יחלום על הרהור עבירה שהיה לו באותו היום, ואין צדיק הניצול ממנו, או שהוא רשע בפועל שמתחרט וחולם על כך. אבל לא זה ולא זה, כנראה כבר ביצע עבירה ואיננו מתחרט, והרי הוא רשע] – עיון יעקב על ברכות יד ע"א, ד"ה כל הלן

לאדם טוב אין מראים חלום טוב – [צ"ע ממעשה יוסף. והישוב לזה] – מהרש"א

לאדם טוב אין מראים חלום טוב – בינה לעתים, עת קץ, סוף דרוש ד' לשבת נחמו (דף שנח)

לאדם טוב אין מראים חלום טוב – [מקור מהמקרא שהראו לאחרים על דוד "ופחד למידעי" (תהלים לא, יב)] - משך חכמה (פתיחה לפ' מקץ)

שאל יבהלוך חלומות רעים והרהורים רעים - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

חלום דלא מפשר - אור החיים (בראשית לז, ח ודוקא בו ביום)
שלא תמצא אשתך ספק נדה – [כי הספק הוא קשה לבעל יותר מאשר ודאי נדה, כדברי רש"י סנה' קג:] - בן יהוידע

יפתרנו, יטיבנו - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")]

הטבת חלום – [ביאור רוב חלקי האמירה של ההטבה] – מהרש"א

הטבת חלום – עין איה, ברכות פרק ט פסקאות מח-נא

ליתי תלתא ולימא להו 'חלמא טבא חזאי' [כדי שיפתח בטוב], ולימרו ליה הנך 'טבא הוא' [כל החלומות הולכים אחר הפה, והם מאשרים דבריו] 'וטבא ליהוי' [ואם חלילה אינו לטובה, בזכות שיש לבעל החלום, יתהפך לטובה]. 'רחמנא לשוייה לטב' [ואם אין לו לבעל החלום זכות, ירחם עליו השי"ת ויהפכנו לטובה]. 'שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דליהוי טב' [ואם השפעת המזלות גוזרת עליו לרע, יהפכו כל שבע המזלות שצ"ם חנכ"ל לטובה עליו] 'ויהוי טבא' [זהו הסיכום לבסוף] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ג' שלומות - נתיב א' 227 (שלום, ג)

ג' שלומות - קדושה ברכה (הספר גם נקרא "סמיכת חכמים")

לנקוט זקפא דימינא – [בוהן רמז לישראל הנבדל מאוה"ע כמו בוהן משאר האצבעות, ויסתירנו בכפו, כך ייסתר מעין הרע] - בן יהוידע

לנקוט זקפא דימינא - מאור ישראל

אנא מזרעא דיוסף קאתינא – [כיצד אין בזה חשש שקר? אלא כל ישראל נקראו על שמו של יוסף, כדכתיב "נוהג כצאן יוסף" (תהלים פ, ב)] – מהרש"א

אנא מזרעא דיוסף קאתינא - מראית העין (לבבא מציעא פד.)

החלומות השוא ידברו - שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח

החלומות השוא ידברו - יפה מראה על הירושלמי, מסכת מעשר שני
וכי החלומות השוא ידברו – [דרשו לשון בתמיהה כי אות ה' של "השוא" כמיותרת] – מהרש"א

חלום ע"י מלאך, שד - שו"ת תשב"ץ ח"ב קכח

חלום ע"י מלאך, שד - שו"ת שיבת ציון סי' נא

חלום ע"י מלאך, שד - ערוך לנר (בסוף מסכת יבמות)

חלום ע"י מלאך, שד - משך חכמה (פתיחה לפ' מקץ, מביא מקור מהמקרא)

חלום ע"י מלאך, שד - [פי' שרמב"ם קרא "מלאך" לכח דמיונו של האדם] - עינים למשפט

כל החלומות הולכים אחר הפה – [זהו דעת יחיד בגמרא, ולא דעת כלל החכמים] – ר' אברהם אבן עזרא, על בראשית (מ, ח). [אבל "הכותב" (והוא המחבר של "עין יעקב") לברכות דף נה, סתר דבריו כי הרבה מדברי חז"ל לענין חלומות בנויים על יסוד זה]

כל החלומות הולכים אחר הפה – [בכל חלום גנוז דבר והיפוכו, חיובי ושלילי. ומתבצע לפי הפתרון. ועוד מבאר כי יש ג' מיני חלומות] – עקידת יצחק, פ' מקץ, שער כט (עמ' רכח); מדבר שור (להרב אברהם קוק) דרוש כד, עמ' רכג-רלב

כל החלומות הולכים אחר הפה – הכותב (ממחבר של "עין יעקב")

כל החלומות הולכים אחר הפה – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק ט (הובאו חלק מדבריו ב"עץ יוסף")

כל החלומות הולכים אחר הפה – מהרש"א

כל החלומות הולכים אחר הפה – עיון יעקב

כל החלומות הולכים אחר הפה – [אפילו אחרי שנפלה בדעתו פתרון לרעה, יכול עוד להציל ע"י דיבורי פיו] - מגיד תעלומה

כל החלומות הולכים אחר הפה – עץ יוסף

כל החלומות הולכים אחר הפה – [צ"ע אם אפשר להיטיב חלום ע"י פתרון לטובה, מפני מה חז"ל פירטו כמה חלומות שהם אינם סימן לטובה, כמו הרואה ענבים שחורים, או רואה סוס אדום וכיו"ב (להלן נז ע"א). אלא ע"פ דברי "עקידת יצחק" הנ"ל, יש חלום מעין רוח הקודש בו מודיעים לאדם שעתיד לבוא עליו רעה ואם ישוב בתשובה ויתקן את המעוות, ינצל. ולכן אין לפותרם לטובה] – נ"ל המלקט

השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה –

ג' חלומות מתקיימים, חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חברו, וחלום שנפתר בתוך החלום, וי"א אף חלום שנשנה – מהרש"א

דף נו

אמריתו דחכמיתו טובא – [מתי אמרו? אלא חז"ל אמרו חכם עדיף מנביא, ועשה ק"ו מדניאל ונבוכדנצר] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אמריתו דחכמיתו טובא - נ"ל המעתיק לפרש "אמריתו" כשמברכים ברכה "אשר חלק מחכמתו ליראיו". עלינו להכריז כי אנו חכמים יותר מאומות העולם, לקיים "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו), ולכן אמר רב ששת "תא חזי דידענא טפי מינך" (ברכות נח, א)

בר הדיא - שו"ת רשב"א ח"א סי' ת"ח

בר הדיא – [צ"ע איך המשיך רבא לשאול את בר הדיא שאלותיו? אלא הפתרונות נתקיימו רק לאחר זמן. ועוד שרבא היה סבור כי אותם החלומות שנפתרו לאביי לטובה, בהכרח גם אצלו יהי כן] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

בר הדיא – [ביאור הפתרונות השונים לרבא ולאביי] – מהרש"א

בר הדיא - ר"א דסלר, מכתב מאליהו ח"ד 167

ו' של 'פטר חמור' – [מקשה על פירוש רש"י. אלא ת"ח נקרא "חמור" (בראשית מט, יד) ולא עשה רבא מספיק גמ"ח (ר"ה יח. לפי גירסת עין יעקב: רבא) ולכן חסר ו'] - בן יהוידע
ו' של 'פטר חמור' - עינים למשפט

כולהו מחילנא לך לבר מברתיה דרב חסדא - צ"ע למה זה חמור בעיניו יותר ממיתת בניו ובנותיו ("ככי ושני דנתור")? ונ"ל ע"פ כתובות קיא: שהנושא בת ת"ח דבק בשכינה, ולכן זה קשה לו יותר מכולם, ולא סגנן דבריו "אשתי" סתם אלא תלה הדבר שהיא "בת רב חסדא"
הני תרי סגי נהורא – [רבא נמנע מללכת ברחוב פן יכוהו גוים עוברי ארח. ובכל זאת החלום התקיים] - בן יהוידע ד"ה אזל רבא

קללת חכם אפילו על חנם היא באה – אגדות ג' 177

קללת חכם אפילו על חנם היא באה - ר"א דסלר, מכתב מאליהו ח"ד 222

קללת חכם אפילו על חנם היא באה – [צ"ל שלא על חנם ממש אלא שלא היה ראוי לעונש אם לא מחמת כבוד החכם חלה הקללה. וע"ע "עינים למשפט" לסנהדרין דף צ: ד"ה קללת חכם, הוסיף ענינים] - עינים למשפט

אמר ליה בר קפרא לרבי ראיתי חוטמי שנשר - ר"י אברבנאל, פ' מקץ ד"ה ואמנם הפתרונים

[הערת המלקט: ברור הדבר שחז"ל גנזו הרבה סודות בפרטי הפתרונות שנתנו לחלומות. כך רואים אנו מדברי הגר"א (בביאורו לברכות). נציין כאן לאותם חלומות שזכינו לפירושו של הגר"א]

ההוא צדוקי – יש כאן י"ב פרטים

הרואה באר בחלום – מהרש"א

הרואה באר בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא ט

ג' שלומות הן – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא י

ג' שלומות הן, נהר ציפור, קדרה – [האדם צריך שלום עם בני ביתו (מסומל ע"י קדרה) וצריך שלום עם בני עירו (סמל נהר הנמשך) וצריך שלום עם שאר בני העולם (ציפור נודד למרחקים] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: ולכן נקרא "דוד" (בניקוד מלאפום) לשון "נרוה דודים")

קדרה – [הוא סמל לשלום, כי משים שלום בין האש (למטה) לבין המים (למעלה, תוך הקדרה)] – ר' מרדכי בנעט, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הרואה נהר בחלום– ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יא

הרואה ציפור בחלום

הרואה קדרה בחלום – מהרש"א

הרואה קדרה בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא י

הרואה קדרה בחלום - תוספת ברכה, בראשית א, ז

הרואה ענבים בחלום -

הרואה הר בחלום -

הרואה שופר בחלום -

הרואה כלב בחלום -

הרואה ארי בחלום -

הרואה תגלחת החלום -

הרואה באר בחלום -

הרואה קנה בחלום – מהרש"א

הרואה קנה בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יא (מבואר בזוהר ח"ג רלב ע"א)

הרואה קנים החלום -

קרא קורא קירא קניא -

אין מראין דלועין אלא לירא שמים בכל כוחו – ["כשם שדלועין אין בפירות הארץ גדולים מהם, ואעפ"כ אין מתנשאין אלא מוסיפין נמיכות בארץ, כה הם יראי שמים"] - רבנו נסים (רבו של הרי"ף) בספר המפתח

אין מראין דלועין אלא לירא שמים בכל כוחו - ר"מ לייטר ציין ל"אביי ורבא... מקטפיה ידיע" (ברכות מח.) פירש"י דלעת, כלומר כבר ניכרים בילדותם, וכמ"ש בסוכה נג. "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו"

הרואה שור בחלום -

חמשה דברים נאמרו בשור – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יב

הרואה חמור בחלום -

הרואה חתול בחלום -

הרואה ענבים בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יב

הרואה סוס בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יג

הרואה ישמעאל בחלום – [שכתוב אצלו "כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כא, יז)]

הרואה גמל בחלום – מהרש"א

הרואה גמל בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקאות יד-טו

הרואה גמל בחלום - תורה תמימה, בראשית מו, ד ס"ק ה'

הרואה פינחס בחלום -

הרואה פיל בחלום -

כל מיני חיות יפין לחלום -

דף נז

הרואה הונא בחלום – [דרש לשון "חן", ואות נ' תוספת לשם הנס] - מהרש"א

הרואה חנינא חנניא יוחנן, נסי נסים נעשו לו -

הרואה הספד בחלום, חסו עליו ופדואוהו – [דרשה ע"פ חילוף אות ה'-ח'] – מקור ברוך, ח"א עמ' 251

העונה יהא שמיה רבה – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא טז

הקורא קריאת שמע בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא טז

המניח תפילין בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא טז

המתפלל בחלום

הבא על אמו בחלום, יצפה לבינה – [דרשו כך חז"ל כי מלת "כי" כאן כמיותרת] – מהרש"א

הבא על אמו בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יז

הבא על אמו בחלום, הבא על אחותו - שו"ת רב פעלים (של "בן איש חי") ח"ב יורה דעה סוף ל"ב

הבא על אמו בחלום, הבא על אחותו – [ונ"ל המעתיק טעם שהפכו הפותרים חלומות אלו למושגי בינה וחכמה, כי הרי אנשי כנה"ג בטלו יצר הרע לעריות (יומא סט ע"ב) לקרובות וזה לא שייך לפתור כפשוטו, ולכן להלן בענין "הבא על א"א" התנו תנאי "ולא הרהר בה" ותנאי זה מוסב על כולן]

הבא על אחותו – מהרש"א מציין לדבריו על סנהדרין ז ע"ב ד"ה מטתו שלשלמה וכו': "דבכל עריות אין אדם דן בשכלו להתיר כמו לישא את אחותו, שהשכל נותן להיות מותר" אבל זה אסור מפני התורה. ומסורת התורה ברורה לך יותר מן שכלך

הבא על מערה מאורסה יצפה לתורה שנאמר "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – [דרשו הפסוק כי באמת התורה אינה ירושה (אמר המלקט: כמפורש בפרקי אבות, פרק ב) אלא היא "מתנה", "ויתן אל משה" (שמות לא, יח), "וממדבר מתנה" (עירובין נד ע"א; נדרים נה ע"א)] – מהרש"א

מורשה, מאורסה – [כי אם היתה ירושה, לא היינו צריכים לעמול בה כל כך. "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך" (אבות, ב)] - ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יז [ע"ע מהרש"א]

מורשה, מאורסה - קורא באמת, ברכות ס"ק י"ג

הבא על מערה מאורסה יצפה לתורה שנאמר "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – (לא המשילו התורה כנשואה אלא כארוסה, לומר שהאדם צריך לאהוב התורה בכל יום ויום כאילו היום קבל אותה לראשונה (ברכות סג ע"ב) ואינה בעיניו כישנה] – ר' יחיאל יעקב ויינברג, מחבר "שרידי אש", בדברי הסכמה לספר "רזא דאורייתא" של הרב זאב אריה רבינר

הבא על אחותו – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יז

הבא על אשת איש בחלום – [מובטח לו על עוה"ב, ושם נוטל חלקו וחלק חברו (חגיגה טו ע"א) וזה דומה לאשת איש] – רש"י

הרואה חטים בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יח

הרואה שעורים בחלום – [כי המלה "שעורה" דומה בשמיעה למלה "וסר עונך וחטאתך תכופר"] - מהרש"א

הרואה שעורים בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יח

הרואה חטים, שעורים, תאנה - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אנא לא סלקי מבבל עד דחזאי שערי בחלמא - שו"ת ענג יו"ט סוף ל"ה

הרואה גפן טעונה בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יח

הרואה תאנה בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יח

הרואה רמונים בחלום, ואם עם הארץ הוא, יצפה למצוות –

אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון –

הרואה זיתים בחלום –

הרואה זית בחלום –

הרואה שמן זית בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יח

הרואה תמרים בחלום – [נוטריקון: תמו מורים, "מורים" לשון שוטים, "שמעו נא המורים" (במדבר כ, י)] - מהרש"א

הרואה עז בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא יט

הרואה הדס בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כ

הרואה אתרוג בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כ

הרואה לולב בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כ

הרואה אווז בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

הרואה אווז – ["רינון בתורה קולו נשמע למרחוק"] – פרי מגדים, בספרו נוטריקון, סוף קו ה, עמ' 46 [נ"ל להוסיף כי האווזים מרעישים בחוץ כל הזמן כמ"ש בפרקי שירה שהאווז קורא "פנו דרך השם!". כך פטטיא דאורייתא טבין (ירוש' סוף ברכות), וכן להלן "דתלי טבלא (תוף) נעשה ראש ישיבה"]

הרואה תרנגול בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

הרואה ביצים בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

ביצים בחלום, תעשה בקשתו – [כי בארמית "ביעא", שהוא גם לשון בקשה] – מהרש"א

אגוזים, קשואים וכל כלי זכוכית –

[הרואה כאילו] נכנס לכרך – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

המגלח ראשו בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

היושב בעריבה קטנה -

הנפנה בחלום - דרש "צועה" כמו "צואה", וסיפא דקרא (ישעיה נא, יד) "ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו"

העולה לגג בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

ירד, יורד מגדולתו – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

הקורע בגדיו בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

העומד ערום בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

הנתפש לסרדיוט –

הנכנס לאגם בחלום –

[הנכנס] ליער –

המקיז דם בחלום – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כא

הרואה נחש – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כב

הרואה נחש, פרנסתו מזומנת - ע"פ סנהדרין נט: חבל על שמש גדול, כלומר הנחש
כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין –

[יין] לתלמיד חכם לעולם טוב לו – ביאורי הגר"א על אגדות, ברכות פרק ט פסקא כב

דף נז ע"ב

השכים ונפל פסוק לתוך פיו –

ג' מלכים הם –
ג' נביאים הם –

הרואה יחזקאל יצפה לחכמה – עיני כל חי

ג' כתובים גדולים הם –

ג' כתובים קטנים הם –

הרואה מגילת אסתר –

הרואה רבי בחלום –

ג' תלמידי חכמים –

כל מיני מתכות יפין לחלום חוץ ממר פסל וקרדום -

כל מיני צבעונין יפין לחלום חוץ מן התכלת - רוח חיים ג, א

כל מיני עופות יפין לחלום

הנפנה בחלום - דרש "צועה" כמו "צואה". וסיפא דקרא "ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו"

ג' משיבין דעתו של אדם – [אם הוא דואג וביגון, אלו מסירים אנחה ממנו] – מהרש"א

מרחיבין דעתו של אדם – [שדעתו ונפשו רחבים לבקש תענוגות כולם הזה] – מהרש"א

מרחיבין דעתו של אדם - גר"א, על ברכות דף 68

מרחיבין דעתו של אדם – [דירה שהיא נאה בגודל, ולא בקישוטים] - הנצי"ב, העמק דבר שמות (ב, כה) וכן (ג, ח)

שני גוים, שני גאים – מהרש"א כאן מציין לדבריו בע"ז דף יא ע"א ד"ה לא צנון

שני גוים, שני גאים – קורא באמת, ברכות ס"ק י"ד

תשמיש מעין עוה"ב - נתיב ב' 225 (עושר, ב)

אחד מששים – [כלאחד לא אמרו ששים בדוקא, אלא בגוזמא כמ"ש התוספות בכמה מקומות. וכוונתם כמו שהאחד מששים אינו בטל (כי יש רק נ"ט כנגדו) כך נשאר באלו איזו ממשות] – מהרש"א

שינה א' מששים – דרך חיים 133 (פ"ג, שינה של שחרית)

חלום א' מששים בנבואה - שו"ת בנין ציון (בנו של מחבר הנודע ביהודה) בסוף סי' נב

חלום א' מששים בנבואה – [פי' בטל בששים] - בן יהוידע

הרואה בבל הרשעה, וכו' מברך ברוך שהחריב בבל הרשעה – [ומזכירים מלת "הרשעה" כ יהחריבה את ארצנו. וכך עתידים אנו לברך על חורבן רומי הרשעה] – מהרש"א

רבא כי הוה חזי חמרי – [לא דיבר לחמורים עצמם, אלא למנהיגי החמורים. ולכן יש לנקד אות מ' בקמץ. וקרא "צדיקי" לאנשים המובילים והזהיר אותם שלא יכוונו לשם מעשה בנין, אלא לשם הענשת בבל ולקיים בכך דברי הנביא]

דף נח

נתקללה בבל, נתקללו שכניה - בן יהוידע ד"ה ושמתיה למורש

הרואה אוכלוסי ישראל, ס' רבוא, ברא כל אלו לשמשני - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ט פסקא י"ב

הרואה אוכלוסי ישראל, ס' רבוא, ברא כל אלו לשמשני - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 84

הרואה אוכלוסי ישראל [ששים רבוא] אומר ברוך וכו' חכם הרזים – [כי יש בתורה ס' רבוא דיעות, וציבור זה כולל לכל הדיעות] - ר"מ אלשיך (במדבר א, א; וכן כו, נא)

חכם הרזים – מהר"ל, דרך חיים 204 (פ"ד, אל תסתכל בקנקן); גור אריה, שמות יח, א ד"ה למשה ולכל ישראל (מהד' מכון ירושלים, פסקא ז עמ' יב)

חכם הרזים – בכל אוכלוסא של ששים רבוא, יש ששים רבוא דיעות, והם כלל כל הדיעות. ולכן התורה כוללת הכל כי היו במתן תורה ששים רבוא, ואין להוסיף עליה דיעה נוספת כלל. ולכן כל מה שתלמיד מחדש כבר נאמר למשה, כי היו אז לפניו כל ששים רבוא הדיעות] – מהרש"א

הרואה אוכלוסי גוים אומר: "בושה אמכם מאד, חפרה יולדתכם. הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה" (ירמיה נ, יב) -

אין פרצופיהם דומים זה לזה - גר"א על משלי טז, ד

אין פרצופיהם דומים זה לזה - פרי צדיק, ח"ב עמ' 110 שקלים, א'

בן זומא - חכמה ומוסר ח"ב, ו

בן זומא - צדקת הצדיק, רא

אורח טוב מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי וכו' כמה גלוסקאות הביא – [הדברים מוסבים גם על פעליו של הקב"ה להיטיב לכל הברואים, שהם אורחים של ה' בעוה"ז] – מהרש"א

אורח טוב אומר כמה גלוסקאות – [צ"ע מדוע לא הזכיר לחם לפני הבשר, שהרי כך הוא סדר הבאתם לפני האורח?] – בניהו

"והאיש בימי שאול זקן בא באנשים" (שמו"א יז, יב) – [חז"ל דרשו פסוק זה כי לפי פשוטו כולו כמיותר] – מהרש"א

אין אוכלוסא בבבל – [כי אין השכינה שורה שם, ואוירא דא"י דוקא מחכים"] – עיון יעקב (המובא ב"עין יעקב" פסקא קמ)

הרואה חכמי ישראל – מהר"ל, נתיב ב' 35 (יראת ה', ה); דרך חיים 171 (פ"ד, סוף 'המחלל שם שמים בסתר')

הרואה חכמי ישראל - נתיב א' 59, 68 (תורה, יד, וסוף טו)

הרואה חכמי ישראל, "אשר חלק מחכמתו ליראיו" – [מדובר שיודעים בחכמת התורה, היא חכמתו ית'. וכדי לזכות לה יש להקדים יראה כמ"ש "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת" (אבות, ג) ולכן נוסח הברכה "ליראיו"] – מהרש"א

הרואה חכמי ישראל, "אשר חלק מחכמתו ליראיו" – [הם נקראו "יראיו" כי עמדו בהר סיני, שם נאמר "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" (שמות כ, יז). ונקראו "חלק" כי "חלק ה' עמו" (דברים לב, ט)] – עיון יעקב

הרואה חכמי ישראל – [מה בין לשון הקבועה לישראל ללשון הקבועה לאומות] - י' מאמרות, חקו"ד ח"ב, יט

לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל –

הרואה מלכי ישראל אומר 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו'; [הרואה] מלכי אומות העולם אומר 'ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם' – [כי מלכי ישראל דנים בני אדם בצדק, ונעשים שותפים להקב"ה (עיין שבת י ע"א) ולכן כבודם בא להם בחלוקה, כי הם שלוחים של ה' ונקראו "יראיו". אבל מלכי אוה"ע דנים בעושק, והכבוד ניתן להם במתנה ולא כחלוקה בין שותפים ולכן נקראו "בשר ודם"] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הרואה מלכי ישראל אומר 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו'; [הרואה] מלכי אומות העולם אומר 'ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם' – [כי מלכי ישראל יודעים שהם רק שלוחיו של הקב"ה כדי להביא צדק לעולם, לכן הם בבחינת מקבלי "חלק". אבל מלכי האומות טועים לחשוב כי להם המלוכה, ולכן אומרים "נתן"] – חמדת יהושע, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

רב ששת סגי נהור הוה וכו' חזי דידענא טפי מינך – [כי רב ששת הכיר ע"י חוש השמיעה, והיא יותר שכלית מחוש הראיה] - מהרש"א

רב ששת סגי נהור הוה וכו' חזי, דידענא טפי מינך – [כיצד ידע יותר ממנו? כי למד מהפסוקים לענין גילוי שכינה לפני אליהו (מל"א יט, יא-יב) כמו שמפורש להלן בגמרא] – נ"ל המלקט

נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות – [צ"ע מפני מה כשנהרג נעשה כמו פגר ישן, נרקב בשרו ונשארו עצמות בלבד? אלא הרשעים בחייהם נקראו "מתים" (ברכות יח ע"ב) וכאשר קללו רב ששת, נתגלה למפרע כי היה כבר מת זמן רב] – מהרש"א

נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות – [צ"ע מפני מה כשנהרג נעשה כמו פגר ישן, נרקב בשרו ונשארו עצמות בלבד? אלא כדי שהשלטונות הנכריים כשיראו פגר לא יחקרו וחלילה יבואו להעניש לישראל על הריגתו. ולכן קבע לו מצב כאילו נהרג לפני זמן רב ולא יחקרו] – בן יהוידע על מעשה רשב"י (שבת לד ע"א)

חשבתינהו כס' רבוא – [כי הוא ידע ב"חכמת הפרצוף"] - צל"ח

חשבתינהו כס' רבוא - פרי צדיק, ח"ב 110, שקלים א'

מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא - בית אלהים (יסודות, ז)

מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ר' ששת סגי נהור, נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות – [כדי שהבולשת לא תחקור על מציאת המומת אלא יחשבו שזה נהרג לפני זמן רב] - בן יהוידע ד"ה איכא דאמרי חברוהי

יהיב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות – [עיין "אור החיים", שמות יא, ה מה ביאורו, ע"פ זהר ח"ג ריא ע"ב] – מרגליות הים, סנהדרין ק ע"א פסקא ט

דבא על חמרתא - פרי צדיק (ח"א 47, וירא א'), פוקד עיקרים (37 ה')

בשר חמורים בשרם - גור אריה, בראשית א, א ועל במדבר לא, יט; גבורות השם 30, 167, 311 (עמ' ד, מד, סז); נצח 50 (סוף ז); דרך חיים 91, 265, 288 (פ"ב, מדה טובה שידבק בה האדם : פ"ה, תלמידיו של בלעם : פ"ו, והמכתב)

בשר חמורים בשרם – [למה דוקא חמור?] - פרי צדיק, ח"ב 182 זכור, י"א,

בשר חמורים בשרם - תוספת ברכה, בראשית כב, ה; במדבר כה, יג; שה"ש ו, יא

לך ה' הגדולה, זו מעשי בראשית - גבורות השם, 18 (הקדמה שלישית)

והנצח זו מפלתה של רומי, וההוד זו מלחמת נחלי ארנון – [צ"ע כי דרש הדברים לא לפי הסדר שאירעו. אלא שדרש לפי סדר הספירות וע"פ קבלה] – מהרש"א


דף נח ע"ב

בהדי דחזיתך... חכימת כולי האי - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

בהדי דחזיתך... חכימת כולי האי - עינים למשפט (ברכה זו היא רק על מי שמופלג בכל הסודות וגם המברך הוא כמוהו כדי להכיר בשלמותו)

בהדי דחזיתך... חכימת כולי האי – [ביאור מה ראו להתפלא ממנו כל כך] - בן יהוידע

בהדי דחזיתך... חכימת כולי האי - נ"ל נענש על שהשתמש בחכמת התורה לשם מטרת נימוסין, ואינה כהלכה

בהדי דחזיתך... חכימת כולי האי – [המופלג בחכמה מעורר על עצמו עין הרע] - חזון איש, חו"מ דף רנ"ה

אנחה שוברת חצי גופו של אדם – [ע"ע כתובות סב. "שאני שמועה דבית המקדש דתקיפא טובא" ושוברת כל גופו של אדם]

הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב (תהלים קכה, א). מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהם של צדיקים – [דרשו כך כי כי לא יתכן לתלות העיקר בטפל, לומר שיבטחו בה' כמו שבוטחים בהר ציון. אלא עיקר הפסוק הוא על הייעוד שיחזרו לקדמותם] – מהרש"א (כלומר אין לשים מפסיק אחרי תיבת "ציון" אלא אחרי שמו של ה').

דיו לעבד שיהא כרבו – [כשם שבאבלותך על חורבן המקדש אינך מתאבל ביותר, כי היא אבלות ישנה, כך אין ראוי לך להצטער צער תקיף מדאי על חורבן בתי הצדיקים] – מהרש"א

דיו לעבד שיהא כרבו – [אם לפי פירושו של רש"י היה צ"ל דיו לבית העבד להיות כבית רבו. אלא לשון הגמרא משמע שכמו שאין שחוק לפני הקב"ה עצמו מאז החורבן, כך די לו לעבד להיות כך] – עיון יעקב (ועיין הערת "לקוטי בתר לקוטי" על דבריו)

דיו לעבד שיהא כרבו – [צ"ע כיצד מנחם אותו ע"י שיזכיר לו צער עצום של חורבן בית מקדשנו? אלא אדרבה כיון שבטוחים אנו שהקב"ה שוב יבנה ביתו בקרוב, כן יעשה לבתיהם של הצדיקים] - בניהו

דיו לעבד שיהא כרבו – [צ"ע במה יתנחם? ועוד מה צדק בדבר? אלא כמו שה' החריב ביהמ"ק כמשכון על עונות ישראל, כך הצדיקים בתיהם כמשכון, ובזה מתנחמים] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

הרואה את חברו וכו' אחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה המתים – מהר"ל, גור אריה, בראשית מ, כג (מהד' מכון ירושלים, פסקא יד)

הרואה את חברו וכו' אחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה המתים – [כי בינתיים מאז הראייה הקודמת, עבר יום ראש השנה, והאדם עמד אז בדין אם לחיות או למות. ולכן מברך "מחיה המתים"] – מהרש"א

הרואה את חברו וכו' אחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה המתים – [חולק על פירוש של מהרש"א, כיון שלא אמרו "שנה" אלא "יב חודש". ולכן אפשר בשנה מעוברת שעדיין לא עבר ראש השנה? אלא הוא מטעם ייאוש ממנו] – עיון יעקב

אין המת משתכח מהלב אלא אחר י"ב חודש – [כי במשך י"ב חודש אחרי מותו האדם נידון (עדיות פ"ב מ"י) וגם בני קרוביו ואוהביו מרגישים בצערו דמזלייהו חזי (אמר המלקט: כמ"ש מת א' מהחבורה, ידאגו כל החבורה (שבת קו ע"א), וכפי ביאורו של "מעבר יבק")] - בן יהוידע

אמר נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשתין רבוון בית ישראל ובריכנא עלייכו תלתא, הנך תרתי וברך חכם הרזים. אמרו ליה, חכימת כולי האי? יהבו ביה עינייהו ושכיב –

מאי זיקין? כוכבא דשביט - ספר הברית ג, ה

נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא –

עושה כימה וכסיל וכו' אי לאו עוקצא דעקרב דמנח בנהר דינור – מהרש"א

מאי כימה? כמאה כוכבי – מהרש"א

מאי עש? יותא -

דף נט

בשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם, נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול – מהרש"א


מאי זוועות? - באר 63 (ד)

מאי זוועות? - י' מאמרות, מאמר העתים, י'

מאי זוועות? - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ט פסקא י"ד

מאי זוועות? - ספר הברית י, א

אובא טמיא, והאי דלא אודי ליה כי היכי דלא ליטעו כו"ע בתריה – [כי אין לקבל דברי תורה מהגוי] - רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, מאמר העתים, פסקא י (במהד' שנת תשנ"ז, עמ' תקיט-תקכ); ע"ע רשב"ם לב"ב צא: ד"ה דמודי, "אלא כל דבריהם יסתור", וכן בברכות סג: "הוא מטמא והם מטהרין"

מאי רעמים - ספר הברית ח"א פ"י פסקא יג

מאי רוחות, זעפא – [יום הוא לעסקי העולם החיצוני, ולילה לעולמו הפנימי של האדם, כשהוא בביתו. בפנימיותו של האדם המשולה ללילה, אין רוחו סוערת עליו, כי האלהים עשה את האדם ישר ("והמה" כשהם רבים, בקשו חשבונות רבים). ואם חזינן שיש בכל זאת זעפא, הוא מן ההמשך מעסקי היום שלו, קשריו עם בנ"א. וכן כל התנועות הנפשיות המהירות וחפוזות אינן בר קיום "ב' שעי". ואם רואים בהן המשכיות, ודאי היתה הפסקה ביני ביני] – עין איה ע"פ מהר"ל, נתיב התורה פ"ד

מאי ברקים? - צל"ח

מאי ברקים? אמר רבא ברקא – [מה חידש בזה? אלא לא ידעו שמא "ברקים" לשון רבים, ועל ברק בודד אין לברך? לכן ענה כי גם על א' יברך] - בן יהוידע

לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב – [אדם שהוא ירא אלוקים איננו ירא משום דבר בעולם, כי הוא שקוע תמיד במחשבות על הבורא (אמר המלקט: עיין "חובות הלבבות", שער האהבה, פרק ו) ואם הוא נבהל מהרעמים, סימן הוא שאיננו שלם ביראת בוראו] – ר' ישעיה פיק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו -

קשת - דרשות הר"ן, א

קשת - ספר של"ה, פרשת נח

קשת - ספר הברית י, יב

קשת - יערות דבש (ח"א עמ' רל דרוש י"ב)

קשת - הכתב והקבלה, בראשית ט, יג

קשת - אמת ליעקב

קשת - המלבי"ם (בראשית ט, יג)

נאמן בבריתו וקיים במאמרו - הנצי"ב, העמק דבר, בראשית ט, יז

על ההרים ועל הגבעות –

הרואה רקיע בטהרתה, כי אתא מטרא כולי ליליא וכו' – מהרש"א
מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה - עינים למשפט (ד"ה הרואה רקיע בטהרתה)

דף נט ע"ב

הרואה חמה בתקופתה –

הרואה הים –

האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת –

האי דגחורי, משום דמשמשא ביממא -

מאי חדקל – [ההבדל בין נהר פרת לחדקל] - בן יהוידע

מאי חדקל – [דרשו כי הוא שרש בן ד' אותיות] - מקור ברוך, ח"א דף 439

דף ס

לברך על הרעה - נתיב ב' 41, 179 (אהבת ה', א : יסורין, ג)

אשתו מעוברת, יהי רצון שתלד זכר - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אשתו מעוברת, יהי רצון שתלד זכר, הרי זו תפילת שוא - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ט פסקא כ'

אשתו מעוברת, יהי רצון שתלד זכר, הרי זו תפילת שוא – [אבל בירושלמי ברכות פ"ט ה"ג אמרו שהתפילה מועילה אפילו כשהיא יושבת על המשבר (עד שיוציא העובר את ראשו)] – נ"ל המלקט

תפילה על עובר עד מ' יום - מגיד תעלומה
ואחר ילדה בת – [דרשו כי בשאר כל הילדים לא כתוב "ואחר"] – מהרש"א ד"ה לאחר שדנה לאה

ואחר ילדה בת – מהרש"א על נדה לא ע"א, ד"ה ואת דינה בתו

ותקרא שמה דינה - תורה תמימה, בראשית ל, כא ס"ק ז

שלשה ימים ראשונים יבקש שלא יסריח, ועד מ' יום יבקש שיהא זכר, עד ג' חדשים יבקש שלא יהיה סנדל וכו' –

אשה מזרעת תחילה - רבנו בחיי, ויקרא יב, ב

אשה מזרעת תחילה – [זה כדי להביא לאחדות העולם] - אגדות ד' 162

איש מזריע תחילה - אגדות ד' 162; נצח 43 (ז); [כי כל אחד מוציא אל הפועל את ההשלמה שלו (את צד שכנגדו) יותר מאשר הכפלת כח עצמו] - גור אריה, בראשית מו, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ו); [מפני מה דרש חז"ל כך מהפסוק] - ועל ויקרא יב, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ב)

אשה מזרעת תחילה – מהרש"א על נדה לא ע"א, ד"ה אשה מזרעת תחילה

תלה זכרים בנקבות - אור החיים (ויקרא יב, ב)

משמועה רעה לא יירא – מהר"ל, נתיב ב' 231-232 (בטחון, א)

משמועה רעה לא יירא – קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

משמועה רעה לא יירא – בינה לעתים, עת משפט, דרוש ב' ליום א' של ראש השנה (עמ' יד, קיז)

משמועה רעה לא יירא – גר"א על ברכות דף 76

משמועה רעה לא יירא – [לפי הביאור שבטחון הוא מה שמקבל עליו באהבה ככל שיגזור עליו ה' ויאמין שזה לטובתו (רבנו בחיי, כד הקמח, ערך בטחון) ולכן סובל בנחת ואינו זועק. לכן 'משמועה רעה לא יירא' כי אינו מחשיב אותו לרעה] - דברי שאול

משמועה רעה לא יירא וכו' מרישיה לסיפיה, מסיפיה לרישיה – [מה ההבדל בין אם דורש מרישא לסיפא, או מסיפא לרישא] – עיון יעקב

משמועה רעה לא יירא וכו' מרישיה לסיפיה, מסיפיה לרישיה – [ג' אופנים לפרש מה ההבדל אם דורשים כך, או אם דורשים כך] – בניהו

משמועה רעה לא יירא וכו' מרישיה לסיפיה, מסיפיה לרישיה – [אם דורשים מהרישא, חז"ל לימדו כאן שהבוטח בה' לא יירא ממה שיבוא בעתיד, כי נכון לבו בטוח בה'. ואם דורשים מהסיפא, בשכר בטחון זה יזכה אותו האדם שה' יעשה לו טוב ממש (וכדברי מהר"ל, נתיב ב' 43 נתיב אהבת ה' פרק א על האומר "גם זו לטובה"). וזה דלא כשיטת "חזון איש" (אומנה ובטחון, פרק ב) עיין בזה "אוצרות המוסר", ח"א עמ' 325] – מו"ר ר"ש דביר

הלל שמע צווחה, בטוח שאינו מתוך ביתי - של"ה דף נג. (תחילת הספר, מאמר חמישי)

הלל שמע צווחה, בטוח שאינו מתוך ביתי - יערות דבש (ח"א עמ' קמד, דרש ז')

הלל שמע צווחה, בטוח שאינו מתוך ביתי – [מדת בטחון שהיתה להלל אינה כבטחון של שאר הבריות. הוא הודיע לאחרים מראש, ולא חשש שמא יתבדה ועי"ז יתבייש. וגם אמר לאחרים כדי שילמדו לנהוג כמוהו] - בן יהוידע על ביצה דף ט"ז ד"ה אבל הלל הזקן, וכן שם בד"ה והנה באמת (הערת המלקט: גם מהרש"א כתב מקצת מזה, בברכות דף ס')

הלל שמע צווחה, בטוח שאינו מתוך ביתי - תוספת ברכה, במדבר יב, ג ד"ה ודע דעפ"י

חטאה את – [כי אדם חוטא הוא בעל חסרון, והוא מוכן להפסד, ולכן בא לו פחד. ואדם שהוא שלם, אינו מפחד] - מהר"ל, נצח 23 תחילת פרק חמישי

אשרי אדם מפחד תמיד, בדברי תורה כתיב - מאירי על ברכות, בהקדמתו דף כ'

אשרי אדם מפחד תמיד, בדברי תורה כתיב – [שדואג שמא ישכח תלמודו, ולכן חוזר עליו תמיד] – תוספות על גיטין נה ע"ב

אשרי אדם מפחד תמיד, בדברי תורה כתיב – [כי האדם הוא בעל גוף אי אפשר לו לקנות התורה בשלימות, ועומדת להשתכח ממנו] - מהר"ל, נצח 23 תחילת פרק חמישי

אשרי אדם מפחד תמיד, בדברי תורה כתיב - גר"א על משלי כח, יד

אשרי אדם מפחד תמיד, בדברי תורה כתיב - רוח חיים (אבות ב, התקן עצמך ללמוד תורה)

הנכנס לבית כסא וכו' אומר שמרוני שמרוני – מהר"ל, דרשה על תשובה 74

ולא יארע דבר תקלה ועון - [מבקש כך כי כיון שעומד ערום עלול להכשל במחשבת חטא] - עיני כל חי

תפלה על ההקזה, ורפואתך אמת – [מה ענין "אמת" לכאן? אלא שע"י התרופות לא יזיק לו הרופא באברים אחרים] - בן יהוידע

נתנה רשות לרופא לרפאות – [למדו זאת מכפל הביטוי "ורפוא ירפא"] – מהרש"א

נתנה רשות לרופא לרפאות – [גם לרפאות חולי ששלח ה' כעונש] - פתח עינים

דף ס ע"ב

אשר יצר את האדם בחכמה – [אין מלת "חכמה" מוסבת על הקב"ה אלא על האדם עצמו] – מהרש"א

אלוהי, נשמה שבראת בי – [מלת "נשמה" כאן כוללת נפש, רוח, נשמה] – מהרש"א

לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה - נתיב ב' 41 (אהבת ה', א)

לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה - אור החיים (שמות כח , א)

לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה – [זה רק כשה' מביא למעשה, אז עושה לפנים משורת הדין, אבל בזמן קריאת התוכחה אינה כן] - פרי צדיק (חלק חמישי עמ' 144, תבוא י"ד)

בכל לבבך, ביצה"ט וביצה"ר - ר"מ אלשיך (שמות יב, כז)

בכל לבבך, ביצה"ט וביצה"ר – מהר"ל, נתיב א' 41, 82 (תורה, ט : עבודה, ג); נתיב ב' 40 (אהבת ה', א); תפארת ישראל, 174 (מז)

בכל לבבך, ביצה"ט וביצה"ר - קדושת לוי (אדמו"ר ברדיצ'וב) על אבות פרק ב, משנה ה
בכל לבבך, ביצה"ט וביצה"ר – [יש מצוות שצריכים להן התעוררות גם מיצר הטוב וגם מיצר הרע, כמו מצות עונה, ועונג שבת] - בניהו

בכל לבבך, ביצה"ט וביצה"ר - עינים למשפט ד"ה בשני יצריך

בכל מאודך, ממונך - גור אריה, דברים ו, ה

בכל מאודך, ממונך - פרי צדיק (ח"א 118, י')

בכל מאודך, ממונך - עינים למשפט

לא נצרכה אלא לקבולי בשמחה – שו"ע או"ח סי' רכב, משנה ברורה ס"ק ד

לקבולי בשמחה – דרך חיים 149 (פ"ג, הכל צפוי)

לקבולי בשמחה - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ט פסקא כ"ב

לקבולי בשמחה - דרושי צל"ח, אהבת ציון, דרוש ח' ד"ה והנה מקשה

בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר – [מדוע הביאו כאן כמה פסוקים, כי יש בזה מה שאין בזה] - בן יהוידע ד"ה ר' אבהו

יהיו דבריך מעטים – [מה הוסיף ר"מ על דברי המקרא] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

כל דעביד משמיא לטב - נתיב ב' 232 (בטחון, א); [הדיבור עצמו הופך הענין לטובה. זו לשונו: "וכאשר יאמר על הדבר שנראה רע והוא בוטח בו ית' שהוא לטובה, אז יתן הש"י אותו רע לטובה". ושוב כותב שם בהמשך דבריו: "כאשר בא דבר מה על האדם שהוא נראה רע, והוא בוטח בו ית', השי"ת מהפך אותה לטובה מצד הבטחון בו ית'"] - מהר"ל, נתיבות עולם, אהבת השם, פרק א (עמ' מג)

לעולם יאמר אדם רגיל – [מדוע אמרו "לעולם"] - בן יהוידע

כל דעביד רחמנא לטב עביד - פרי צדיק (ח"ב 140, י"ד אדר א' פסקא א', ח"ב 143 ר"ח אדר ב' פסקא א')

כל דעביד רחמנא לטב עביד – [למה בלשון ארמית? אלא כשבקשו חז"ל להשריש בהמון העם מדה טובה והנהגה טובה, דברו בלשון ארמית שהיתה אז שפת העם כי לא כולם הבינו לשון הקודש (מגילה יח. קוראים ללועזות בלעז) אבל כשדיבר רבי עקיבא לתלמידיו (אחרי מעשה התרנגול להלן) דבר בלשון הקודש] - תוספת ברכה, דברים (ו, ה) סוף ד"ה בכל מאדך (עמ' 48-49 עיי"ש עוד דוגמא לכך. ויש לי עוד ראיה מדברי רבא לבני מחוזא "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" (ב"מ נט.) אע"פ שלפני זה כתבו בלשון הקודש "שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו)

כל דעביד רחמנא לטב עביד - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, ט)

מעשה רבי עקיבא, תרנגול וחמור - נתיב ב' 43 (אהבת ה', א)

מעשה רבי עקיבא, תרנגול וחמור – [האומר 'לטב' גורם בכך שבסוף יהא באמת טב] - בניהו

רבי עקיבא, אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא (פירש רש"י: להקיצו משנתו), וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכליה לחמרא – [צ"ע היפוך הסדר בעת חיסול נכסיו, מהסדר שנרשם בעת לקיחת נכסיו אתו בדרך? אלא סדר לקיחתם אתו הוא לפי סדר חשיבותם. לקח תרנגול כדי שלא ישתקע בשינה אלא יקום ללמוד (בלילות, כי התרנגול קורא בחצי הלילה, וכן כתב "ראשית חכמה", שער קדושה, פרק ז). ואח"כ חמור כדי לשאת מטלטליו וחפציו בדרך. והשרגא הוא להציל אותו מן הקוצים והבורות (עיין סוטה כא ע"א "נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הפחתים") וזה הסדר של העדפת שמירת רכושו מאשר ליזהר מפצעים וחבורות, ראינו אצל אבא חלקיה, "כי מטא להיזמי והיגי דלינהו למאניה, זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה", תענית כג ע"ב). הרי נמנו דרך חשיבותם. אבל סדר מנייתם בעת חיסולם הוא בהשגחת ה' כדי להציל נפשו של ר' עקיבא מהרומיים המחפשים אחריו. אור השרגא נראה למרחוק (מעט אור דוחה הרבה מהחושך) ולכן ה' כיבה אור זה בתחילה. וכשמתקרבים הרומיים יותר ישמעו קול צורח של התרנגול הנשמע למרחוק. וכשמתקרבים יותר, עלולים לשמוע נהיקת החמור. ולכן הוא הנטרף לאחרונה] – נ"ל המלקט
אמר להו רבי עקיבא היינו דאמרי – [הדיבור עצמו הופך הענין לטובה] - בן יהוידע
כל דעביד רחמנא לטב – [הדיבור עצמו הופך הענין לטובה] - מהר"ל, נתיבות עולם, אהבת השם, פרק א (עמ' מג)

דף סא

ואמר רב הונא וכו' לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה שנאמר "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וכו' על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה, א) – [צ"ע מה הוסיף רב הונא על דברי הפסוק? אלא בא ללמד שאפילו דברי שבח להקב"ה אין להרבות בהם, כמו שאמרו לענין אותו ש"ץ שירד לפני התיבה ואמר "האל הגיבור והנורא והאדיר והעזוז וכו' סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?" (ברכות לג ע"ב)] – צל"ח
"לעולם" יהיו דבריך מעטים – [מה בא להוסיף על הנאמר כבר במקרא? אלא היה אפשר לטעות ולחשוב שאסור לדבר במהירות ובהילות, אבל אם מוסיף במתינות ומתוך מחשבה מסודרת מותר? לכן אסר גם זאת] - תורה תמימה, קהלת ה, א. ס"ק ב'

יהיו דבריך מעטים – תוספת ברכה, קהלת ה, א

וייצר בשני יודי"ן, יצר טוב ויצר רע –

אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי – [חולק על פירוש רש"י, אלא לפעמים יש מדות טובות המולידות מדות רעות באדם] - בן יהוידע

אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי – [חז"ל דרשו תחילת התיבה "וי"] - מגיד תעלומה

אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי – [כי האדם נברא גם מהעליונים וגם מהתחתונים, ולכן הוא סובל תמיד משני הצדדים, כי כל צד מושך לכיוון שלו] - אור הישר

אוי לי מיצרי, אוי לי מיוצרי –

דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון – גור אריה, בראשית ב, ז (מהד' מכון ירושלים, פסקא יח)

חד אמר פרצוף, וחד אמר זנב – [ויכוח הוא עם האשה היא חלק מהאדם (זנב) ובזה ממילא היא חשובה יותר מהמלאכים, או יצירה עיקרית בפני עצמה (פרצוף) אבל אינה חשובה מהמלאכים] – מהר"ל, גבורות השם 314 פרק סח

חד אמר פרצוף, וחד אמר זנב – [הויכוח הוא רעיוני, אם האשה נבראה בתחילה כחשובה בפני עצמה גם כן, שוה לאיש (פרצוף) או שנבראה כדי לשמש עזר לאיש, והיא בחינת טפל או זנב בלבד] – כבוד חכמים, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" (ופירוש זה הוא להיפך מביאורו של מהר"ל לעיל לענין ההשוואה למלאכים)

אחור למעשי בראשית וקדם לפורענות - נתיב ב' 101 (שתיקה, א)

בגדולה מתחילים מן הגדול, ובקללה מתחילים מן הקטן – [צ"ע דילמא גם בקללה לא מתחילים מן הקטן, אלא בחטא עץ הדעת נענש הנחש תחילה כי הוא התחיל בפיתוי. וכן האשה נענשה לפני האיש, כי היא שנכשלה תחילה. והיישוב לשאלה זו. עוד שואל מדוע במבול לא שמרו סדר זה להתחיל עם הקטן אלא נענשו "מאדם ועד בהמה"] – סמיכת חכמים

בגדולה מתחילין מן הגדול, ובקללה מתחילין מן הקטן – מהרש"א

מאדם עד בהמה - תורה תמימה, בראשית ז, כג ס"ק כא

עלה במחשבה לברוא שנים - שו"ת רשב"א ח"א סי' ס'

למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב "זכר ונקבה בראם" –

בתחילה עלה במחשבה לבראות ב', ולבסוף לא נברא אלא אחד –

אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי -

למאן דאמר פרצוף; (ב' יצירות) - רבנו בחיי, בראשית ב, יח

למאן דאמר פרצוף, (ב' יצירות) – מהר"ל, דרך חיים 90 (פ"ב, איזה מדה טובה שידבק בה האדם); דרשה על תשובה 76; גבורות השם, 314 (סח); גור אריה, בראשית (א, כז) וכן (ב, ו)

למאן דאמר פרצוף; (ב' יצירות) - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (עמ' שצ -תא)

מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון –

מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כמין אוצר –

לימדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם הקטן בשושבינות -

לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו היא אשתו -

מרצה מעות - נתיב ב' 115 (פרישות, ב)

אפילו יש בו תורה כמשה רבנו – [כי בדרך כלל תורה מגינה מגיהנם] - עיני כל חי

מנוח עם הארץ היה - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אחרי ארי ולא אחרי אשה – דרך חיים 36 (פ"א, אל תרבה שיחה)

[ילך] אחרי ע"ז ולא אחרי בית כנסת בשעה שהציבור מתפללים – [כי אם יראוהו הולך אחרי ע"ז אפשר שאין גנותו מרובה כל כך, כי שמאעובד ע"ז בשיתוף עם עבודת ה'; אבל אם אינו נכנס לבית הכנסת יחשדוהו שהוא כופר גמור במציאותו של הקב"ה] – מהרש"א

יצה"ר דומה לזבוב - נתיב ב' 126 (יצה"ר, ב)

יצה"ר דומה לזבוב - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

יצה"ר דומה לזבוב – [שהיא בריה קלה וחלשה ואעפ"כ יכולה להבאיש שמן חשוב (כך יצה"ר יכול לקלקל גם נשמה שהיא חשובה)] – מהרש"א

יצה"ר דומה לזבוב; דומה לחיטה – [ההבדלים בין שני משלים אלו] – עיון יעקב; לקוטי בתר לקוטי הביא כלדהלן: בשם "תאוה לעינים", בשם "סמיכת חכמים", בשם "כתב סופר", בשם "באר רחובות", בשם "עיני יצחק"

יצה"ר דומה לזבוב - גר"א (רות א, יח)

יצה"ר דומה לזבוב – [כמו שהזבוב לפעמים נח ללא תנועה על איזה משטח, והרואה חושב שהוא מת אבל באמת חי הוא ומיד פורח ומזיק, כך יצר הרע נראה כמו ישן, ולעת מצוא מיד הוא מסית האדם לחטוא ויש להזהר ממנו] – שער בת רבים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יצה"ר דומה לזבוב ויושב על ב' מפתחי הלב - [מטעה לאדם כאילו העון שעשה הוא מצוה] – נפש החיים, פרקים אחרי שער ג, הגהה לפרק ד'

יצה"ר דומה לזבוב ויושב על ב' מפתחי הלב – [כי הזבוב פורח במהירות ממקום למקום, כך מפתח הימני של הלב אל השמאלי (וכנ"ל בנפש החיים, דבר זה מועתק ב"עץ יוסף") ועוד צד שמאל של הלב מפתה בעניני חומר, והימין בעניני הרוח. ויצר מקלקל לאדם גם בעניני מצוותיו] – איי הים

יצה"ר דומה לזבוב - [מטעה לאדם כאילו העון שעשה הוא מצוה] - פרי צדיק (ח"ב 179, זכור, ח)

יצה"ר דומה לזבוב – [כי הזבוב אינו נלאה וכמה שמגרשים אותו אפילו מאה פעמים חוזר למקום הזיהום. ואין עצה נגדו אם לא שהורגים אותו. כך יצר הרע כמה שדוחים פיתויו הוא עדיין חוזר להטריד את האדם שוב ושוב] – נ"ל המלקט

זבובי מוות יביע - תורה תמימה, קהלת י, א ס"ק א'

על ב' פתחי הלב - [לפתות לבני אדם כאילו עבירה היא מצוה] - פרי צדיק (ח"ג 157, קדושים י"ד)

לב חכם לימינו - תורה תמימה, קהלת י, ב. ס"ק יב*

יצר טוב שופטין; יצר הרע שופטן – [ביאור המושג "שופטן"] – מהרש"א (נ"ל המלקט כי יצה"ר שופט כאשר הוא יצה"ר הוא שטן הוא מלאך המות (בבא בתרא טז.) ומבצע גזר הדין על אותה עבירה שהוא עצמו הסית לאדם לעשות)

דף סא ע"ב

כבד כועס - פרי צדיק (ח"א 166 חנוכה ט"ו, ח"א 169 חנוכה י"ח)

טחול שוחק - רש"י פי' ש' שמאלית וכן הוא בספר יצירה, תחילת פרק ה' עיי"ש גר"א. אבל באדר"נ (לא, ג) שחיקה של טחול בש' ימנית וכ"כ ראבי"ה סי' קס, שו"ת באר שבע סי' סז. ונ"ל המעתיק כי אלו ואלו דברי אלוהים חיים. כי פעולת הצחוק לפורר לחלקים מבודדים, בלי לראות את המכלול, ואז הכל נראה מגוחך ושוא

טחול שוחק – שו"ת באר שבע, סי' ע'

יצר טוב שופטם – מורה נבוכים, ח"ג סוף פכ"ב

יצר טוב שופטם - נתיב ב' 132 (כח היצר, ד)

יצר טוב שופטם - גר"א (רות א, א)

יצר טוב שופטם – תניא (רש"ז מלאדי), תחילת הספר

יצר טוב שופטם – [מדוע כתוב "שופטם" ולא "שולט עליהם"? אלא בשכלם מבינים מה פגם יש במעשיהם] - בניהו

כגון אנו בינונים – [הקשה ספר "אור הישר" (הגאון הרב שמואל יצחק הילמן) מן "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך רשע" (נדה ל:). יש לענות כי שם המשקל הוא נגדיי למה שאמרו לו כל העולם. אבל כשלא אומרים לו כך, די שיחזיק אדם את עצמו כבינוני] – נ"ל המלקט

נברא עוה"ז בעבור אחאב והדומים לו - נתיב ב' 129, 179 (כח היצר, סוף ד : יסורין, ג); דרשה על תשובה 76

נברא עוה"ז בעבור אחאב והדומים לו – [אחאב זכה לעושר ולבנים] - בניהו

בכל נפשך ובכל מאדך - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

בכל נפשך ובכל מאדך - בינה לעתים, עת צאת, סוף דרוש א' לשבת הגדול (עמ' קסז, רנא)

בכל נפשך ובכל מאדך - תורת חיים על סנהדרין דף עד

בכל נפשך ובכל מאדך – ר' צדוק, צדקת הצדיק, קצז

בכל נפשך ובכל מאדך - הנצי"ב, העמק שאלה לשאילתות, קא

בכל נפשך ובכל מאדך - תורה תמימה, דברים ו, ה ס"ק כד); תוספת ברכה, דברים ו, ה ד"ה בכל מאדך

אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר "בכל נפשך". ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו, לכך נאמר "בכל מאדך" – [אין הפירוש שכל כך מחבב את ממונו שיתן נפשו וימותעליו, שהרי הפסוק מפרש "וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" (איוב ב, ד). אלא כוונת רבי אליעזר שבעד קיום המצוות יש איש המוכן לוותר על טורח גופו ואינו מוכן להפסיד מממונו, ויש להיפך עבור קיום המצוה הוא מעדיף להפסיד ממון ולא לטרוח הרבה בגופו. ואין דברי ר' אליעזר בענין מסירות נפשו למות כמו שהם דברי רבי עקיבא] – גר"א, שנות אליהו, ברכות פרק ט; אמרי נועם

משל לשועל – מהר"ל, נתיב א' 62 (תורה, טו)

משל לשועל – [הנמשל כאן: האומות נמשלו כחיות (שועל) וישראל כדגין (זרעו של יוסף) וחיים בתוך המים (הוי כל צמא לכו למים, שהם תורה) והרשתות הן הגזירות הרעות. וטענו הגוים "צאו מהמים ונחיה יחד על היבשה כמו שהיה בימי אבותינו לפני מתן תורה" (כן נ"ל לתקן דבריו). וענו להם: "ומה בזמן שחלקנו עדיין עוסקים בתורה, כך נענשים אנו על ביטול תורה לפרקים, אם ניטוש כלל התורה לא כל שכן?!"] – מהרש"א

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער – [מה שדרשו קדמונינו "אפילו נוטל" הוא רק בדיעבד, ואותו האדם היה מעדיף שלא יגיע למצב זה. אבל רבי עקיבא היה מתאוה וחושק שיגיע למצב זה] - י' מאמרות, חקו"ד ח"ב, ט

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער – מהר"ל, נתיבות עולם, ח"ב 39 נתיב אהבת השם, פרק א

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער – [לפי התוספות מותר לו לאדם למסור נפש גם על שאר מצוות, ולא רק על ע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים. ותלמידיו שאלו את רבי עקיבא "עד כאן?" כלומר הרי אינך מחויב למסור נפש כדי ללמד תורה ברבים. וענה להם כי מחמיר על עצמו היה, וכל ימיו חיכה לזה לקדש שם שמים גם על שאר המצוות. אבל לפי שיטת הרמב"ם מדובר כאן בשעת השמד, ולכן מן הדין למסור נפש] – מהרש"א, סוף ד"ה יש לך אדם

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ט פסקא כ"ה

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער – [כל יום קרא ק"ש בכוונה זו והצטער שזה לא מתממש בפועל] - מגיד תעלומה

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער – [אסור לו לאדם לגרום לעצמו מיתה אא"כ בא לו הנסיון ממילא] - פתח עינים (לעירובין נג.)

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער - הנצי"ב דברים ו, ה הרח"ד ס"ק ב'

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער – [ר' עקיבא לא היה די לו שימות מיתה סתם, אלא רצה גם להרגיש היסורין, ואעפ"כ לא יזוז מאהבתו לה'] – הראי"ה קוק, אגרות, ח"ד (כ' תמוז, פ"ה, עמ' רנה) [אמר המעתיק: אפשר לקח הראי"ה חידוש זה מדברי "מסילת ישרים" פרק יט, במצות אהבה "בעלי הדיעה האמתית וכו' כל תפילתם להגדיל כבוד השי"ת וכו' וכל מה שיתגברו עיכובים נגדם עד שיצטרכו יותר כח להעבירם, יאמץ לבם וישמחו והראות תקף אמונתם. כמו שר צבא הרשום בגבורה" וכו']

רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער - ר"א דסלר, מכתב מאליהו ח"ד 253

יצתה נשמתו באחד – [לא אמרו יצתה נשמתו במסרקות] - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק 32, [לא היה מרגיש ביסורין] - פרי צדיק (ח"א 277 ויחי י')

יצתה בת קול ואמרה "אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד" – [טעם שיצא אז בת קול, כי היה כמו חילול השם שאיש צדיק גדול כזה ימות מיתה כה אכזרית. אלא הודיעו לעולם ומלואו שע"י זה עלה בתכלית המעלה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אמרו מלאכי השרת: זו תורה וזו שכרה? אמרו "ממתים ידך ה', ממתים מחלד" – [היה ראוי שצדיק כרבי עקיבא ימות מיתה טבעית מידו של הקב"ה, כדרך "חלד" כדרך כל הארץ (תהלים מט, ב). ענה להם ה' "חלקם בחיים", הצדיקים זוכים בכך לחיי נצח בעולם האמת, וגם זוכים לחלקם של כל הרשעים שהציקו להם (ע"פ חגיגה טו ע"א)] – מהרש"א

מזומן לחיי עולם הבא – "מזומן" – [כלומר בלי שיצטרך לעבור תחילה במדת הדין] – מהר"ל, גור אריה, במדבר כ, כ (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא יז; [ויש לפרש כי "חלק" הוא מסוים בלבד, אבל "מזומן" הוא שיש לו עיקרר בעוה"ב] – אגדות ח"ג 161 על כתובות קג ע"ב

דף סב

פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא – איזה שינוי הנהגה ראה אצלו שמפניו הוא למד ההלכות האלו] – מהרש"א

אין מקנחין בימין מפני שהתורה ניתנה בימין –

אין מקנחין בימין מפני שהיא קרובה לפה –

אין מקנחין בימין מפני שקושר בה תפילין – [ולמה לא שיבח עצם יד שמאל שעליו מניחים התפילין?] – מהרש"א

אין מקנחין בימין מפני שמראה בה טעמי תורה – רש"י

אין מקנחין בימין מפני שאוכל בה – [ולמה לא אמר מפני שאר מלאכות שעושה בימין? אלא ע"י אכילתו יש לו לאדם חיותו] – מהרש"א

אין מקנחין בימין מפני שכותב בה -

אין מקנחין בימין וכו' מפני שקושר בה תפילין – [צ"ע הרי התפילין מונחים על יד שמאל? אלא השמאלהיא נפעלת ועיקר מצות "וקשרתם" בפועל הוא בימין] - אור הישר

הצנוע בבית הכסא - ביאור הגר"א על אגדות

השכם וצא, הערב וצא - גר"א על משלי כד, לא

ואתן אדם תחתיך - קורא באמת, ברכות ס"ק ט"ו

שינה בעמוד השחר – [מפני שהזהירו (אבות, פרק ג) כי שינה של שחרית מוציא את האדם מן העולם, בא ללמד כי שינה בעמוד השחר עדיין מותרת] – מהרש"א בשם רב האי גאון (מובא ב"ערוך", ערך אסטמה)

שינה בעמוד השחר - צדקת הצדיק, סוף רמד

ותחס עליך – [דרשו כך מפני שחסרה מלה בפסוק זה] – מהרש"א

ותחס עליך – [צ"ע הרי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, ויש להרוג את שאול כי הוא רודף] - עינים למשפט (ד"ה מהת' בן הריגה אתה). אבל ע"פ המלבי"ם (לשמו"א כד, ד ד"ה הנה היום) מוסבר. כי ידע דוד ע"פ נבואת שמואל שאין בו סכנה מן שאול כלל, אלא ידע כי מלוך ימלוך

ותחס עליך – [דוד לא הרג אותו כדי לא לגרום סכנת ישראל מהפלשתים כשיראו שאין להם מלך] - ספר חסידים, מ"ה

צניעות (של שאול המלך) שהיתה בך היא חסה עליך - נתיב ב' 104 (צניעות, א)

צניעות (של שאול המלך) שהיתה בך היא חסה עליך - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

צניעות (של שאול המלך) שהיתה בך היא חסה עליך – [כי מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא (סוטה כב.) ואין אדם מת לפני זמנו אלא אם כן סר ממנו צלם האלוקים. והצניעות גורמת להשראת שכינה, והיא דומה לעוסק במצוה] – עיון יעקב

צניעות של שאול המלך – [בנסיון ראשון שהיתה באפשרותו של דוד להרוג את שאול במערה, למה לא ענה לאנשיו "חלילה לי אם אעשה הדבר הזה", כמו שאמר בנסיון השני של לקיחת החנית] - בן יהוידע, סוף ד"ה ובאופן אחר

גדר לפנים מגדר – [דרשו חז"ל מלת "גדרות" (שמו"א כד, ג), לשון רבים] – מהרש"א

מערה לפנים ממערה – [מניין לחז"ל שהיו שם ב' מערות?] - בן יהוידע

כל המבזה את הבגדים, דכתיב "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (מל"א א, א) – [דרשו כך מהמלה המיותרת "בבגדים" כי היה די לכתב "ויכסוהו (בכל דבר) ולא יחם לו"] – מהרש"א
כל המבזה את הבגדים – [כי היה לו לדוד לחתוך הבגד שלא במקום הציציות, ולא לפסול את הבגד] - בן יהוידע

מסית קרית לי? - אור החיים (שמות ל, יב)

הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן מכירים בו – [מדוע הגמרא הביאה פסוק אחד משמואל, ועוד פסוק מדברי הימים? ללמדנו כי "ויסת" מוסב על השטן ולא על ה'] – מהרש"א

משעת שחיטה ועד זריקתו; עד חצות – [כלומר עד גמר זמן הקרבתו] – מהרש"א

טול הרב שבהם – [דרשו כך כי בביטוי "עם רב" (שמו"א כד, טז) מלת "רב" כמיותרת, שהרי כבר כתוב "שבעים אלף איש" (כד, טו)] – מהרש"א

טול הרב שבהם - רי"ף על עין יעקב

ובהשחית ראה ה' - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ובהשחית ראה ה' – [מה הענין שראה זכותו של יעקב] – מהרש"א

ובהשחית ראה ה' – [מה הענין שראה זכותו של יצחק] – מהרש"א

ובהשחית ראה ה' – [מה הענין שראה בית המקדש, כי כתוב בעקידה "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב, יד), אפילו "היום" שלאחר זמן] – מהרש"א
התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם - בן יהוידע על מכות כב: ד"ה מאי ואומר, וכי תימא בועז

כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה וכו' – [למדו אפילו "בזמן הזה", מפני המלים "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (מל"א ט, ג)] – מהרש"א

דף סג


אין עונין אמן במקדש – [כי שם "אמן" הוא בגימטריא צירוף שם ידו"ד ועוד אדנ"י. אבל זה רק בגבולין, כי במקדש עצמו מבטאים השם ידו"ד בלבד ולא בביטוי אדנ"י. ולכן לא שייך שם מלת "אמן", אבל אומר שם "על כל ברכה תהלה" דהיינו "ברכה" ברכו את ה' מן העולם גו'. ו"תהלה" דהיינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד; להורות על כוונה זו דשם הכבוד הזה שהוא שם הוי"ה הוא במקדש מן העולם הזה ועד הבא] – מהרש"א על סוטה מ ע"ב

אין עונין אמן במקדש - מאור ישראל

הפרו תורתך - מאירי, פתיחה לברכות, דף ב' בנדפס

עת לעשות לה', הפרו תורתך – [נראה שיש לפרש שכאשר תראה דור שאין התורה חביבה עליהם (הפרו תורתך) תעשה לשם ה' לכונסה אצלך כדי למנוע בזיון התורה, כמ"ש להלן בשעת המפזרים כנס. וכן תנהג במדת ענוה של "הפרו תורתך", לא ללמד לאחרים ממה שחידשת, בשעה שיש חכמי הדור אחרים שהם עוסקים בהפצת תורה ברבים והם המפזרים] – מהרש"א ד"ה מסיפיה לרישיה

עת לעשות לה', הפרו תורתך וכו' האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש – עיון יעקב

בשעת המכנסים, פזר – [בשעה שיש תלמידים רבים הרוצים ללמוד ואין מספיק מלמדים, תלך אתה ותלמד אותם אע"פ שתפסיד מלימודך הפרטי. ואם יש להם מספיק מלמדים, לך אתה ותלמד אצל החכמים המפורסמים בדור] - בן יהוידע

בשעת המכנסים, פזר - וכן בדב"ר (ז, י) "אל תהי תורה בעיניך כבת בוגרת". וכן במדרש שהש"ר (ד, כב) "נפת תטופנה", שעריבה על בעלה בשעת חופתה

שאין התורה חביבה עליהם, כנס – [כי מוטב שיהיו שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים] – עיון יעקב

בר קפרא מזבין מילי בדינרי - תשובות הגאונים, הרכבי, סי' שצ"ז

זלת קבוץ - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (ד"ה דרש בר קפרא)

זלת קבוץ – [לענין התורה, דבר שאין העולם לומדים, אתה עיין עליהם] - ביאור הגר"א לאגדות ברכות

זלת קבוץ קנה מינה – [איננה עצה לעניני גשמיות, אלא רמז לדברים רוחניים. אם תראה שהתורה מזולזלת אצל בני אדם ואינה חביבה עליהם, לך אתה ותקנה חכמה אצל חכמים מפורסמים שבדורך. וכן יש לפרש, בשעות שבני אדם מזלזלים בלימוד כמו ערב שבת מחצות היום, לך אתה ותקנה חכמה] – בן יהוידע

זלת קבוץ קנה מינה – [איננה עצה לעניני גשמיות, אלא רמז לדברים רוחניים. אם ראית מצוה שאחרים מזלזלים בה, תהיה אתה זהיר לקיימה. סוף שתקבל שכר רב על כך] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

באתר דאית גבר – דרך חיים 80 (פ"ב, בסוף "במקום שאין אנשים")

באתר דלית גבר, תמן הוי גבר, באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר – [צ"ע הרי משנה מפורשת היא ("ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש", אבות, ב). אלא שם לענין עיסוק בצרכי ציבור אע"פ שיש בזה קצת ביטול תורה, וכאן לענין ללמד תורה] – מהרש"א

באתר דלית גבר, תמן הוי גבר, באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר – [צ"ע הרי משנה מפורשת היא ("ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש", אבות, ב). אלא שם הזהירו לא 'להשתדל' כלומר לטרוח לקבל מינוי. אבל אם אחרים מינו אותך, קבל מהם. אבל כאן לימד שאם יש כבר במקומך מורה הוראה, אתה אל תקבל עליך תפקיד זה] – עיון יעקב

פרשה קטנה, בכל דרכיך דעהו - רבנו בחיי, כד הקמח, בטחון

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו) – [ולא אמר בכל דרכיך זכרהו. כי כוונתו תדעהו ידיעה אמיתית במציאותו, ושהוא יכול ומשגיח, לתת שכר ותת עונש. "והוא יישר אורחותיך" פירושו "בדרך שהאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו"] – מהרש"א

"בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחותיך" (משלי ג, ו) – ["דרך" היא רחבה וגלויה. "ארח" היא צרה ובלתי גלויה (גר"א על משלי ב, יג). כלומר אתה תשמור מטעויות ב"דרך" כלומר במצוות בהן הדרך הנכונה גלויה וקל להשיג. ע"י זה ה' ישמרך גם ב"ארחות" אותן המצוות שקשה לדעת בהן כיצד להנצל מטעות או מיצר הרע. אם תשמור את הדרכים, ה' ישמור לך את הארחות] – ע"פ מראית העין, בשם אריז"ל ("לקוטי תורה", על משלי ג') (אמר המלקט: קצת משמע כך גם בגר"א לפסוק זה: "בכל הדרכים הגלוים לך תעשה לשם שמים, והוא יישר ארחותיך, ארח הוא באתכסיא, כלומר מהנסתרות הוא ינקה שלא תכשל")

אפילו לדבר עבירה - רמב"ם, שמונה פרקים, פרק חמישי

אפילו לדבר עבירה - בינה לעתים, עת לספוד, דרוש ב' להספד (דף תכד)

בכל דרכיך דעהו, אפילו לדבר עבירה – [תן דעתך שכל דבר בעולם נקבע ע"י השגחה פרטית של ה'. ולכן אין סיכוי שתצליח בגניבה או בעבירה בלי עזרת ה'. ועי"ז תמנע מעבירה] – עיון יעקב

אפילו לדבר עבירה - צדקת הצדיק, סי' קעט

אפילו לדבר עבירה - משך חכמה (ויקרא ו, כג)

אפילו לדבר עבירה – [שיאמין בכל מעשיו שאין שום מקרה אלא הכל בהשגחה ע"י הקב"ה. ומות הרגל מחשבה זו גם בזמן שהגיעה לידו לעשות עבירה, יזכור יסוד זה ויבוש מהקב"ה וימנע מהעבירה] – בן יהוידע

(גירסת עין יעקב): גנב אפום מחתרתא - פרי צדיק (חלק ה, 69, עקב י"ט)

לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה – [מאי "לעולם"? אלא אפילו האב הוא עשיר, אל יסמוך שיצליח להוריש העושר לבנו] – בן יהוידע

מחטא דתלמיותא - [הנמשל הוא שיבקש לימוד קל שלא יהיה יותר מיכולתו ויקוץ בה, ונקיה שלא יהא בה פנייה, כלומר 'נגיעות'] - גר"א בביאורו לאגדות של ברכות

אינו נותן לכהן, נצרך ע"י אשתו – [כשמונע מן המקבל, נענש מדה כנגד מדה שגם אשתו לא תקבל ממנו] - מגיד תעלומה

המשתף שם שמים בצערו – [ה' אומר "עמו אנכי בצרה". ועל האדם להתפלל שה' יסלק את הצרה, למען נחת רוח להקב"ה. וזהו "משתף ה' בצערו"] – מהרש"א

המשתף שם שמים בצערו - נפש החיים, שער ב פ"יב

המשתף שם שמים בצערו - רוח חיים ג, ב

המשתף שם שמים בצערו - דברי שאול, על יבמות ק"ה

המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו – [כלומר מבקש פרנסה גם לשם צרכי שמים ומצוות, וגם לצרכי גופו. ולכן כופלים לו] – איי הים

כופלין לו פרנסתו שנאמר "וכסף תועפות לך" – [לשון כפילה] – רש"י (ויש להביא לו ראיה מן מגילה עפה (זכריה ה, א) ותרגומו "כפול", וכן "עייפינהו ושדרינהו" (כתובות סז.)

המרפה עצמו מדברי תורה – [אע"פ שלומד, אבל בריפוי ודרך עראי] – מהרש"א

המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כח לעמוד ביום צרה – [הלומד בעצלות והתרשלות, ישכח לימודו ולא יחדש חידושים. רק ילמד בזריזות והיא תגן עליו בעת צרה] – בן יהוידע

כשירד חנניא בן אחי ר' יהושע לגולה וכו' כיון שראה אותם אמר להם 'למה באתם? אמרו לו 'ללמוד תורה באנו' – [שאל אותם כי הרי אסור לצאת לחו"ל. אבל כשענו שבאו ללמוד (וזה מותר ע"פ ע"ז דף יג.) נחה דעתו] – עיון יעקב

התחיל הוא מטמא והם מטהרים – [לא טיהרו דבר שהוא ודאי טמא, אלא דבר מסופק] - בן יהוידע

התחיל הוא מטמא - מאור ישראל

עקיבא בן יוסף מעבר שנים בחו"ל – [ולמה לא שאלו מירמיה, יחזקאל וברוך בן נריה שעיברו שנים בחו"ל, כמבואר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב? אלא צ"ל שהם היו אנוסים ולא יכלו לעבר בא"י, ורבי עקיבא לא היה אנוס אלא נסע נסיעת מצוה לחו"ל, ובכל זאת עיבר] - אור הישר

דף סג ע"ב

כי מציון תצא תורה - רמב"ם, ספר המצוות, קנג

כי מציון תצא תורה - מאור ישראל

כרם ביבנה - נתיב א' 48 (תורה, יא)

פתח רבי יהודה בכבוד אכסניא - נתיב א' 48 (תורה, יא)

ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים וכו' אני ואתה נסביר פנים בהלכה – [הענין שלא יחשוש מורה ההוראה בישראל שמא טעה בפסק הלכה למרות שטרח בכל כח עיונו, אלא ידע כי ה' סייע לו בהכרעתו] – עיני יצחק

הסבר פנים לישראל בהלכה – [שאם הרב יראה לתלמיד פנים שמחות, יתפקח התלמיד ויאמר חידוש. מה שאין כן אם יראה לו הרב פנים זועמות] - בן יהוידע

הסכת – מהר"ל, נתיב א' 25-26 (תורה, פרק ה)

הסכת - תורה תמימה, דברים כז, ט ס"ק ז', ט'

הסכת – [אין נגינת תיבת "הסכת" מלרע, ולכן ידעו חז"ל כי הוא ב' תיבות] - מצור דבש

עשו כיתות כיתות ועסקו בתורה, לפי שאין תורה נקנית אלא בחבורה – [יש רבוי הדדי הנקרא "קשר", כמו שאמרו בתורת כהנים על הפסוק "ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו" (ויקרא כו, ח ומובא ברש"י שם). כי כאשר חמשה בני אדם לומדים יחד, בכח ההכפלה יש לכל אחד מהם חשבון חמשה בני אדם, ואם לומדים מאה יחד יש לכל אחד כח של מאה בני אדם] – בניהו על סנהדרין כו ע"א ד"ה קשר של רשעים הוא

כתתו עצמכם על דברי תורה –

הס ואח"כ כתת, ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה – עיין ע"ז יט ע"א ורש"י שם [ולמדו זאת מהפסוק בתהלים, ולכן אין לשנות הנהגה זו בדור מן הדורות (דברי המלקט)]

חרב על הבדים – דרך חיים 22, 297 (פ"א, מתונים בדין : פ"ו, בדיבוק חברים)

חרב על הבדים – מהר"ל, נצח ישראל 46

חרב על הבדים – [שמדרך למוד תורתנו מתוך עומק ענינים לא יבא האדם על בוריה של תורה ועל אמתתה רק ע"י פלפול וחדוד עם חבירים. משא"כ דתי העכו"ם שכל אחד עושה לו דת לעצמו כפי רצונו ודעתו ואין צריך לחבירים, הנה הוא עוסק בה כעכו"ם העוסק בה שלמודו ביחידות. ואמרי' במסכת סנהדרין (נט.) עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה [בידי שמים] ואמרינן שם דכל מיתתו בסייף שהוא מיתת חרב וע"כ זה העוסק בתורה כמדת העובד כוכבים ביחידות ראוי לעונש מיתת חרב וסייף. ואמר ולא עוד אלא שמטפשין כו'. כי הטעות מצוי בלמוד יחידי משא"כ בלמוד של רבים שאם יטעה א' מהם יש שני להודיעו לו טעותו. ואמר ולא עוד אלא שחוטאין כו' כי הטעות מצוי ביחיד להתיר האיסור ולטהר הטמא, והיינו שחוטאין] – מהרש"א על מכות י ע"א

חרב על הבדים – [כי הסייף והספר ירדו מכורכים מן שמים (ויק"ר לה), ואם אינו עוסק בתורה כראוי, נידון בחרב] – עיון יעקב

חרב על הבדים - אור רש"ז (קעלם) שמות, סב

חרב על הבדים - דברי שאול, תענית ז'

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה – [כי התורה והגוף הם ב' הפכים] - מהר"ל, דרשה על התורה 16; אגדות א' 43; אגדות ב' 118; נצח 46 פ"ז; דרך חיים 181 (פ"ד, הוי ממעט בעסק); 281, 290

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד) – [דרשו כאן כי היה צ"ל "זאת תורת האדם"] – מהרש"א על גיטין נז ע"ב

מי שממית א"ע באהלה של תורה - הנצי"ב, במדבר יט, יד

מי שממית א"ע באהלה של תורה - משך חכמה (בראשית כב, יט)

מי שממית א"ע באהלה של תורה - תורה תמימה, במדבר יט, יד ס"ק מג; תוספת ברכה, במדבר יט, יד

אדם כי ימות באהל – [הענין שישים כל עוה"ז בעיניו כאוהל בלבד] - פרי צדיק (ח"ד 32 שבועות א')

ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה – [כלומר ישמע וילמוד מפי רבו עד שידע פשט הגמרא, ורק אח"כ יהגה בכוחות עצמו, ונקראת "תורתו"] – מהרש"א על ע"ז דף יט ע"א

שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק – [דרש לשון "אפים" שהוא כפול מן "אף". כי בלימוד דינים יש טורח יותר מאשר בלימוד טומאה וטהרה] – מהרש"א

זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות – [צ"ע מה הצורך להבחין? והיישוב לזה] - בן יהוידע

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא – מורה נבוכים (ג, מב)

דף סד

אפילו אומנא לביתיה לא קרא - עינים למשפט

הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה – גור אריה, שמות יח, יב (מכון ירושלים, פסקא כו)

הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה – [דרשו כך כי הפסוק אומר "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים" (שמות יח, יב) והרי ידוע שאסור להקריב כי כתוב "זובח לאלהים יחרם בלתי ליהו"ה לבדו" (שמות כב, יט) וכמפורש במנחות קי ע"א. אלא בא לרמוז שאכלו על שולחנו של משה רבינו] - רמא, תורת העולה ג, עד

הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה – פרי צדיק (תולדות ג' 82)

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - ריטב"א (לתענית כט:)

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [מי שאינו מקפיד, לא צריך להשמר מזה] - נימוקי יוסף שעל סוף מסכת מועד קטן

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [כי מוטל על האדם להשתלם בעבודתו של הקב"ה, וכאשר הולך למות אומרים לו "לך בשלום" שכבר השגת בטרחתך. אבל כשהוא חי יש לומר "לך לשלום" שתוסיף עוד שלימות על מה שהשגת עד כה] – הכותב (מלקט "עין יעקב")

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – מהרש"א

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - קול אליהו, ס"ק קצב

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [כי השימוש בלמ"ד מורה על הליכה מעלה מעלה. ובשימוש הבי"ת מורה על המצב שכבר השיג ונשאר בו. ועוד: יש להקפיד רק אם בלשון "הליכה" כמו "לך בשלום" אבל בשאר לשונות אין קפידא, כמ"ש יעקב "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח, כא)] - יפה תואר על מדרש רבה, פרשת שמות, תחילת פרשה ה', ד"ה אתה מוצא וכו'

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [קושיא על כך מכמה מקומות במקרא] - עיון יעקב

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - תורה תמימה, בראשית טו, טו ס"ק ח'; תוספת ברכה, בראשית כח, כא

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [כי "בשלום" הוא בדרך הילוכו, אבל לא במקום יעד אשר לשם יגיע] - בניהו

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - גליוני הש"ס של ר' יוסף ענגיל לברכות יט: ד"ה כל המספר

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - עיני שמואל

הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [החיד"א בברכי יוסף (תחילת סי' רל) הביא קושיא הרי יעקב אבינו גם אמר "ושבתי בלשום אלבית אבי" (בראשית כח, כא) וכן למדנו "ויום טוב היה עושה בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (יומא ע.). אלא יש ליישב כי "לשלום" הוא שהאדם ממשיך לעלות במעלות יותר עליונות. מה שאין כן כשהוא מת, איננו עולה יותר. אבל כשהאדם נמצא בסכנה איננו מבקש מה' שיעלה במעלות גבוהות אלא רוצה לצאת ממצב הסכנה. וכך יעקב בקש להנצל מהסכנה. וכן כהן גדול שמח על שיצא ממצב הסכנה] - אור הישר

ת"ח אין להם מנוחה – [ודאי יש להם מנוחה. אלא כוונתם שאין השכל בא לידי השלמה, ומוסיף להשיג בשכל יותר ויותר] – מהר"ל, נתיב א' 40 (תורה, ט)

ת"ח אין להם מנוחה – [הולכים מהשגה להשגה] - צל"ח

ת"ח אין להם מנוחה - פרי צדיק (א' שבת 63 קטע ז')

ת"ח אין להם מנוחה - משך חכמה (בראשית לב, א)
היוצא מביהכ"נ ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה זוכה להקביל פני שכינה - אגדת אליהו, שבת פ"ד פסקא ה'

ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה – [צריכים גם לקיים "עוסק", ולא כאלו שסתם יושבים שם] - בן יהוידע

ילכו מחיל אל חיל – [חיל הוא לשון רבוי עם. כשם שבתפילה צריכים להתפלל בהמון רב, כן בלימוד יש ללמוד עם רבים] – מהרש"א

יראה אל אלהים בציון – [גם "ציון" היא גם בית כנסת וגם בית מדרש, ולכן יזכה לציון כי שם "ביתי בית תפילה" (ישעיה נו, ז) וכן "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב, ג)] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

ת"ח אין להם מנוחה – [כי גם בעוה"ב יעסקו בלימוד התורה וילכו מהשגה להשגה, וזאת היא מנוחתם] – מהרש"א

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – [רבוי המחלוקות והשנאה בעולם באים מפני הנטיה אחרי החומריות. ת"ח הם שצריכים להפיץ בעולם ידיעה זו. לשון רמב"ם: "בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה בזה וכו'. סיבת סילוק אלו השנאות וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמיתת האלוה"] – מורה נבוכים, ח"ג סוף פרק יא

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – [ארבע מסכתות מסתיימות במאמר זה: ברכות, יבמות, נזיר וכריתות. ומה הטעם לסיים אותם בכך] – מהרש"א על סוף יבמות. ע"ע ערוך לנר

תלמידי חכמים מרבים שלום - אגדת אליהו, ירושלמי ברכות פ"ט פסקא ל"א

תלמידי חכמים מרבים שלום - גר"א (דברים א, י)

תלמידי חכמים מרבים שלום - ערוך לנר (בסוף מסכת יבמות, לשון "מרבים")

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – ["יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא ייבנה כיאם ע"י צביון אחד בדיעות ובתכונות. א"כ כשרואים ת"ח החוקרים בחכמה וע"י המחקר מתרבים הצדדים ושיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקות והיפך השלום. ובאמת אינו כן וכו' כי רבוי השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו וכו'. כי רק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדיעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו וכו'. על כן ת"ח מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומיילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים שיש בהם רבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום. כי כולם יכירו שכולם, גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה, המה כולם לימודי ה'"] – הרב אברהם קוק, עין איה, ברכות, פרק תשיעי פסקא שסא; עולת ראי"ה, ח"א עמ' של (אמר המלקט: ונ"ל להוסיף על דבריו, כי ת"ח אמיתי המבין לעומק אחדותו של הבריאה, מפני אחדותו של הקב"ה, יש בו סובלנות שיוכל להבין מה המקום שיש בעולם גם לשיטות השונות שיש בעם ישראל בין עובדי ה', ולא ינהוג עמהם במרירות. ת"ח אלו ירבו שלום בעולם)

אל תקרי בניך אלא בוניך - נפש החיים ח"א, ג; ח"א, יב

אל תקרי בניך אלא בוניך - קורא באמת, ברכות ס"ק ט"ז

"וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג) אל תקרי בניך אלא בוניך – [חז"ל דרשו כאן כי כתיב פעמיים בפסוק זה מלת "בניך"] - מגיד תעלומה, לברכות ח.

"וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג) – [כיצד הם יהיו "לימודי ה'?". כמו בבריאת האדם כתוב "נעשה אדם בצלמנו" (בראשית א, כו) ומפרש רש"י ענוה של הקב"ה שנמלך עם המלאכים שהם פחותים ממנו, אם ינהגו כך ת"ח שיתייעצו עם חבריהם, ואף יקחו בחשבון את הפחותים מהם, אז "ורב שלום בונייך"] – לקוטי בתר לקוטי

אל תקרי בניך אלא בוניך – [אם תלמידי חכמים יעסקו בבניין האומה ויחנכו אותם כראוי, יזכה העם "רב שלום". ת"ח הם הבונים, וכלל העם הם הבנים. יזכו אלו ואלו לשלום, כנרמז בפסוק בקרי ובדרשה של המלה] – לקוטי בתר לקוטי

ה' יברך את עמו בשלום – [תורה תביא שלום גם בעת העדר בית המקדש] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")