מקורות לפרק

דף ה

מאי על כל נעלם? רב אמר זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. שמואל אמר זה הרק בפני חברו ונמאס – [על כל נעלם של ההורג כינה, כי לא התכוון לצער את חברו. אבל שמואל מוסיף, כי הריגת כינה אינה לפי הטבע, אבל ענין טבעי הוא לאדם להוציא מגרונו רוקו. אבל גם על זה נענש המצער את חברו וכו' ויש לזה תיקון אם יעשה כל מעשיו במחשבה ומתבונן שלא יבא לידי חטא] – מהר"ל, דרשה על תשובה, 71

השם אורחותיו – [יש לו לאדם להחזיק בדרך הממוצעת. ועוד שהתלמיד לא יטריד את רבו בשאלות באותו היום שהוא צריך לדרוש ברבים, שמא לא יכין דרשתו כראוי ויצא מכשול לרבים] - מאירי

השם אורחותיו – מהר"ל, דרשה על תשובה 71

השם אורחותיו - קורא באמת, ברכות, פסקא ב' (אל תקרי ושם)

זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה – [בדור שזוכים לעשות להם נס, לא כל אחד מהם זוכה שיראה בעיניו (וכמו שכתבו המפרשים מדוע אמר המלאך לאשת לוט שאסור לה להביט מאחוריה). והשם ארחותיו יזכה לראות] - מראית העין

רמז לציון קברות מן התורה – [הגמרא הביאה כמה פסוקים שונים, כי לכל אחד מהם יש קצת פרכא] – מהרש"א

רמז לציון קברות מן התורה -אשתשר תוספת ברכה, בראשית לה, כ

כל השם ארחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה –

ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה, ובשבתא דרגלא לא הוה מקשי ליה – מהרש"א ד"ה ובשבתא דרגלא

דף ח
לא יעורר על מתו ל' יום - מאור ישראל

ושמחת בחגך, ולא באשתך - תורה תמימה, דברים טז, יד (ס"ק סד)

דף ט

אותה שנה לא עשו יום הכפורים – [טעם קל וחומר שדן שלמה המלך כדי לפטור] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, שבתות ה', פרק ד

אותה שנה לא עשו יום הכפורים – [למדו כך מהפסוק בדברי הימים ז' (ז, ט) "כי חנוכת החג עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים"] – מהרש"א

אותה שנה לא עשו יום הכפורים - פרי צדיק (חלק חמישי, דף 223 מוצאי יוה"כ ב'; ושם דף 259 הושענא רבה, ל"ב)

אותה שנה לא עשו יום הכפורים - עיני כל חי

אותה שנה לא עשו יום הכפורים – הנצי"ב, העמק דבר, ויקרא ט, ו

אותה שנה לא עשו יום הכפורים - מאור ישראל

אין שמחה בלא אכילה ושתיה - מאור ישראל

וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב - [אהל זו אשה, כדכתיב "מנשים באהל תבורך"] – מהרש"א

יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנים לחיי עולם הבא – [אמר לשון "כולכם" כי היו מהם כאלו שלא אכלו לשם מצוה אלא אכלו לשם אכילה גסה. גם הם מזומנים לעולם הבא] – מהרש"א

בשעה שבקש שלמה - מהרש"א על סנהדרין קז ע"ב ד"ה כ"ד רננות

פתח ואמר שאו שערים ראשיכם – [מה שייך לשון "פתח ואמר"? אלא ללמדנו שלא התחיל מהתחלת המזמור, אלא מיד אמר פסוק זה שהוא באמצע המזמור. או אפשר לומר כי קרא כ"ד פרקים ובפסוק זה הרים את קולו ביותר למען ישמעו כולם] - בן יהוידע

אנשים של צורה הם, זיל גביהון דלברכוך - של"ה דף קעד. (פסח, דרוש ו')

אנשים של צורה הם, זיל גביהון דלברכוך – [גםרשב"י היה יכול לברך את בנו, אלא מפני עוונתנותו חשב שאינו ראוי לכך, לכן שלח אותו לאחרים. אבל הם חשבו שרשב"י ראוי לברך יותר מהם. לכן הם אמרו לשון מעורפלת, כדי שיזדקק הבן לבקש מאביו פתרון המלים, והוא יפרש לכיוון של ברכה. ועי"ז יתברך הבן גם מהם וגם מאביו] – מהר"ם פאדווה, מובא במהר"ם שי"ף בסוף מסכת חולין, ומובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (עמ' שב)

דף ט ע"ב

כל חפצים לא ישוו בה – דרך חיים 280 (פ"ו, העוסק בתורה לשמה); נתיב א' 7

כל חפצים לא ישוו בה – [כשאי אפשר למצוה להתקיים ע"י אחרים, קיום המצוה עדיף רק מהלימוד העצמי של האדם. אבל אם מדובר ללמד לאחרים, אז תורה היא שעדיפה] - משך חכמה (דברים כח, סא)

במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים – [לפעמים דוחים מצוה קטנה כדי לקיים מצוה גדולה, כגון קבורת מת מצוה דוחה פסח ומילה] – מהרש"א

יהא רעוא דתזרע ולא תחצד - פתח עינים; מראית העין

יהא רעוא דתזרע ולא תחצד - עיני כל חי (הסתירו דבריהם מחמת עין הרע)

יהא רעוא דתזרע ולא תחצד – [תזרע מצוות בהיותך בעוה"ז, "ולא תחצד" לא תמות מהר כדי שתלך לעוה"ב ותאכל פרי מעשיך. "לחרוב ביתך" זו מדור יצה"ר בו האדם נולד, ו"ליתיב אושפיזך", זה יצר הטוב שהוא אורח הבא מאוחר, רק בגיל בר מצוה ואילך. "לבלבל פתורך", זה שולחן הלימוד שלך יהיה בלול במקרא, משנה, ותלמוד (כמ"ש בסנהדרין כד. למה נקרא "תלמוד בבלי, בלול בכל"] - בן יהוידע

יהא רעוא דתזרע ולא תחצד - מאור ישראל

לא מיבעי ברוכי לא בירכן, אלא צעורי צעורן – [לא אמר "קללוני" כי ידע שכוונתם לטובה, אלא הצטער על שלא הבין דברי חידתם] – מהרש"א ד"ה דתזרע ולא תחצד

לא מיבעי ברוכי לא בירכן, אלא צעורי צעורן – [כדי שהמקטרג לא יקטרג על הברכות, יש להלביש אותם בלשון מוסתרת הנראית כקללה] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, פרשת במדבר (דף מא)

תעייל ולא תפיק, תעייל כלתא ולא לימותו בנך – [צ"ע כי "לא לימותו בנך" המוזכר כאן הוא אותו הדבר כמו "תזרע ולא תחצד, תוליד בנין ולא לימותו"? אלא כוונתו שהכלות לא תצאין מפני מתן גט, ולא מפני שהבנים מתו] – מהרש"א

קרבם בתימו, קברם – מהרש"א, ד"ה וההוא עלמא ביתא

קרבם בתימו, קברם - קורא באמת, מועד קטן, פסקא ב'

לא תבייש ולא תתבייש – [כי הבושה מביאה לביטול אישיות האדם לגמרי. והמבייש את חברו חוטא נגד הצד האלוקי שבאדם] - נתיב ב' 56 (אהבת ריע, סוף פרק א)

לא תבייש ולא תתבייש – [למדו זאת ממה שהפסוק הכפיל "ולא יבושו עמי". אם אינו ענין למתבייש מאחרים, תנהו ענין לא לבייש לאחרים. ולימד מוסר שהמבייש לאחרים, ייענש מדה במדה שיביישו אותו. והכוונה לעם ישראל שהאומות לא יביישו אותנו בגלותנו. ועוד יש לפרש כי האומות יתביישו לעתיד לבא ממה שהיו שקועים ביצר הרע. וישראל לא יצטרכו להתבייש] – מהרש"א

"ואכלתם אכול ושבוע, והללתם את שם ה' אלוהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם. וידעתם כי בקרב ישראל אני וכו'" (יואל ב, כו-כז) – [אריסטו הפילוסוף הגוי אמר כי חוש האכילה היא חרפה לאדם, כלומר על האדם הנכבד להסתתר מעיני אחרים הרואים כאשר אוכל. אבל התורה מלמדת כי האוכל לשם שמים, אינו צריך להתבייש, כי "והללתם את שם ה' וכו' וידעתם כי בקרב ישראל אני"] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אפילו עומדת על קבורתה – ["קיבורת" זה הוא עצם הירך. בימי הזיקנה הבשר שבגוף נכחש והעצם הזה בולט החוצה. והזקן כשנעמד על רגליו משעין כפו על עצם בולט זה כדי לקום.
וכוונת חז"ל כאן לומר אפילו היא הזדקנה הרבה] - בן יהוידע

בת שתין כבת שית, לקל טבחא רהטא - תוספת ברכה, בראשית לד, א

כוורא טוויה באחוה וכו' – מהרש"א

כוורא תחלא וכו' – [פרטים אלו הם מליצות ומשלים לענין לימוד תורה] - בניהו

כוורא תחלא וכו' – [כמה פירושים איך "דג" הוא משל לתורה] - בן יהוידע