מקורות לפרק

דף יא

אין דורשין בעריות - גבורות השם, 4 (הקדמה ראשונה)

אין דורשין בעריות - באר הגולה 88 (ה)

אין דורשין בעריות – [רש"י פירש לענין פרטי ההלכות, ומהרש"א פירש לענין סודות גנוזים שבענינים ההם (אמר המלקט: כמו בתקוני זהר, תיקון נו)]

ולא במרכבה ליחיד אא"כ "היה" חכם – [צ"ע היה צ"ל אא"כ הוא חכם, ולא "היה"? אלא פירושו שהרב המלמדו מכיר מתוך לימודו איתו בנגלה שתלמיד זה הוא חכם. אבל אם לא ניכר מהעבר, כיצד יתחיל ללמד אותו?] – בן יהוידע

רתוי לו שלא בא לעולם - בית אלהים (יסודות, סוף א')

רתוי לו שלא בא לעולם – [לשון "רתת", שמביא רתת לעולם] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק ט

מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור -

כל שלא חס על כבוד קונו - ["הכונה שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'... ואז נעשה מופקר בידי תאותיו ונעשה כבהמה"] - רמב"ם פיהמ"ש חגיגה ב, א

כל שלא חס על כבוד קונו – [כי הקב"ה ברא כל העולם למען כבודו, "כל פעל ה' למענהו". והמזלזל בזה ראוי לו שלא נברא] – אגדות ג' 115 ד"ה עתיד

כל שלא חס על כבוד קונו - מהרש"א קידושין מ' עא

יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם? –

יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? – [הזהיר שלא ירדוף לקנות חכמה ותבונה אשר אין ראוי אל האדם וירצה להשיג מעצמו ומדעתו, רק יקבל מרבו וכו'. שלא יבקש לדעת ולהבין סתרי תורה וסתרי חכמה ואין לו עסק בנסתרות, כי החכמה היא לעליונים] - מהר"ל, נתיבות עולם, עושר פרק א 222 (שאלתי ממו"ר ר"ש דביר, כיצד מותר ללמוד כתבי זוהר ואריז"ל? וענה כי הם מסרו רק בתחום המותר. כלשון מהר"ל כאן "רק יקבל מרבו")

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ" (דברים ד, לב) – [ללמדך שמאז צריך שאלה ועיון שכל ביותר, כי האדם היה תכלית הבריאה, ואשר נברא בגוף ונשמה] – מהרש"א (הערת המלקט: קרוב לזה כתב רש"ר הירש, על דברים ד, לב)

דף יב

אדם הראשון מהארץ עד הרקיע – [[חז"ל דרשו זאת כי הפסוק מקדים בחינת "זמן" ("למן היום אשר בר אאלהים אדם על הארץ" ואח"כ מקום ("מקצה השמים עד קצה השמים". ומהראוי היה לדרוש על הנבראים שהם אתנו עכשיו, ולא במה שהיה משנות קדם] - גור אריה דברים ד, לב (מהד' מכון ירושלים, פסקא כ, עמ' פה); דרך חיים 271 (פ"ה, בן חמש למקרא); באר הגולה 123 (ו)

אדם הראשון מהארץ עד הרקיע - דברי שאול

אדם הראשון מהארץ עד הרקיע - תורה תמימה, דברים ד, לב (ס"ק סג)

אדם הראשון מהארץ עד הרקיע - תורת חיים על סנהדרין לח ע"ב

אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו - ספר חסידים, ת"ק

אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו – [ביאור באריכות] - גור אריה דברים ד, לב (מהד' מכון ירושלים, פסקאות כ-כא, עמ' פה-צז, ועיי"ש ביאורי הרב יהושע הרטמן)

אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו - המלבי"ם על ויקרא א, קטע י', תורה אור (ס"ק א', תת-סעיף ז'

אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו - משך חכמה (בראשית נ, י)

אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו - ר"ח שמואלביץ (ח"א, ה)

כיון שסרח, הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו – [הם ב' ידיים, ב' מדות של חסד ורחמים] – מהרש"א

אדם בן מאה אמות (אינו בחגיגה כי אם ע"פ בבא בתרא עה ע"א על פסוק "ואולך אתכם קוממיות". וכן הוא במדרש בראשית רבה פרשה יב) - גור אריה דברים ד, לב, מהד' מכון ירושלים, פסקא כא עמ' צה-צז); דרך חיים 271 (פ"ה, בן חמש למקרא); באר הגולה 123 (ו)
אדם בן מאה אמות – [ראה הערה הקודמת] - רוח חיים ג, א

עשרה דברים נבראו ביום הראשון – [ביאור ע"פ חקירה מה הם עשרה יסודות הללו] – מהרש"א

תוהו, קו ירוק שמקיף את העולם כולו –

אלו אבנים המפולמות –

אבנים מפולמות – [אבנים הם האותיות, שמהן נוצרו המלים (וכן כתוב בספר יצירה)] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פע"ג (עמ' רצ)

אור שנברא ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו –

צופה מסוף העולם ועד סופו - נפש החיים שער א פ"ד הגהה ד"ה ובענין מן העולם ועד העולם

כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה, וראה מעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו – [למדו זאת חז"ל כי בפסוק כתוב "וירא אלהים את האור כי טוב, ויבדל אלהים". והיה צ"ל "וירא כי טוב" (בלי לפרט על מה מדובר, כי כבר הוזכר בפסוק הקודם?) אלא בא להדגיש כי עצם האור הוא טוב מדאי מלתת אותו לכל הברואים, לכן "ויבדל"] – מהר"ל, גור אריה, בראשית א, ד (מהד' מכון ירושלים, פסקא כ)

אור של יום ראשון נגנז – [לא נגנז אלא במוצאי שבת] - גור אריה, בראשית א, יד (מהד' מכון ירושלים, פסקא מא)

ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא –

כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח – מסילת ישרים, פרק א

וחכמים אומרים, הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי – [אבל בכל זאת איננו אותו אור ממש] - גור אריה, בראשית א, יד (מהד' מכון ירושלים, פסקאות לז, מא)

בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים – [שמות אלו קרובים לשמותיהם של עשר ספירות של המקובלים. והם גם שייכים לעשרה מאמרות] – מהרש"א

ברא ה' את העולם והיה מרחיב והולך בשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקב"ה, אני אלח שדי, אני שאמרתי לעולמי די – [מדות הדין ונרחמים] - מהרש"א ד"ה היה מרחיב והולך כב' פקעיות

שדי, שאמר לעולמו די - רבנו בחיי (דברים יא, כא)

שדי, שאמר לעולמו די - כלי יקר (בראשית א, ו)

שדי, שאמר לעולמו די - גר"א (בראשית א, א)

שדי, שאמר לעולמו די - משך חכמה (במדבר טו, מ)

שדי, שאמר לעולמו די - תורה תמימה, בראשית יז, א (ס"ק א)

שדי, שאמר לעולמו די - צדקת הצדיק, קפט

גוער בים ויבשהו (נחום א, ד) – [מדוע לא ייחסו חז"ל פסוק זה לקריעת ים סוף] – מהרש"א
שמים נבראו תחילה או הארץ – [ביאור בדרך הטבע בענין תנועה סיבובית] - רמ"א, תורת העולה ח"ג כז (עמ' צ')

שמים נבראו תחילה או הארץ – דרך חיים 317

שמים נבראו תחילה או הארץ – [צ"ע כיון שבמאמר אחד נבראו שניהם, כיצד אפשר להתבטא "תחילה" ו"אחר כך"? וביאור כל דברי חז"ל כאן באריכות] – מהרש"א ד"ה בית שמאי אומרים

שמים נבראו תחילה או הארץ - צל"ח (ד"ה אמר ר"ל, וד"ה ז' רקיעים)

שמים נבראו תחילה או הארץ - גר"א (בראשית א, א)

שמים נבראו תחילה או הארץ – [מטרת בריאת העולם היתה הארץ והמעשים החומריים. אבל כדי להגיע לזה נבראו שמים תחילה, בחינה רוחנית. אבל הארץ עלתה תחילה במחשבה, "סוף מעשה במחשבה תחילה". ושתי הדיעות נכנונות] – רש"ז מלאדי, תורה אור, ויגש, דף מג

שמים נבראו תחילה או הארץ – [מחלוקת בית הלל ובית שמאי כאן היא ערוכה לפי מחלוקתם אם נוח לו לאדם שנברא או לא נוח. אם נוח, אז הארץ היא חשובה ונבראת תחילה. ואם לא נוח, אז השמים נבראת תחילה] – עיון יעקב

שמים נבראו תחילה או הארץ - המלבי"ם, ארץ חמדה, בראשית א, א

שמים נבראו תחילה או הארץ – [צ"ע מה תועלת במחלוקת זו? אלא נראה כי חלוקים הם אם צדיקים (הארץ) נשגבים מהמלאכים (שמים), או להיפך?] - בן יהוידע

מאי שמים? כלומר ששם מים, [ובמדרש: שא מים], אש ומים – [ביאור כל האופנים] - גור אריה בראשית א, ח (מהד' מכון ירושלים, פסקא כט)

מאי שמים? כלומר ששם מים – [שנושא עליו את המים העליונים] – מהרש"א ד"ה אריב"ח ששם מים

אש ומים – [דרשו כאילו יש אל"ף אחרי אות ש' של שמים ]הרי "שא"], והפכו סדר האותיות [הרי "אש". וכוונת חז"ל שהיו שם ב' מדות, דין ורחמים] – מהרש"א

[על פי המדרש: שמים כלומר שא מים - תורה תמימה, בראשית א, א (ס"ק ט)]

שמים, אש ומים - אור החיים (בראשית א, א)

נחום איש גם זו שהיה דורש כל אתין שבתורה ,"את" השמים, מאי דריש - גר"א (בראשית א, א)

הייתי אומר שמים וארץ שמו של הקב"ה – [כלומר היו מאמינים בב' רשויות, דין וחסד כאלוהות. וכל הביאור הולך לפי שיטת בית שמאי, כי לפי בית הלל מלת "את" באה לרבות חמה ולבנה וכו'] – מהרש"א

דף יב ע"ב

משל למלך שאמר לעבדיו השכימו לפתחי – מהרש"א ד"ה למי שאין דרכו להשכים, והשכים

אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הם רואות וכו' על מה הארץ עומדת? על העמודים וכו' וצדיק יסוד עולם – [צ"ע אם אינם יודעים, מדוע אוי להם? אלא ה' ברא באדם יצר טוב ויצר רע, ועל האדם לנצח יצר הרע ע"י תורה ומצוות. ואז לפי צדקותו הוא מקיים את העולם, כי הוא עמוד שהעולם עומד עליו. ואוי להם לבריות שאינם מתבוננים בזה] – מהרש"א

אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות, הארץ על מה עומדת? – [הכוונה לפילוסופים המשערים השערות דמיוניות בעניני טבע השמים והכוכבים, כאילו היו שם וראו בעיניהם] - בן יהוידע

סערה תלויה בזרועו של הקב"ה –

י"ב עמודים, ז' עמודים, על עמוד אחד – [מדובר על אותן מצוות עיקריות שנמנו במכות דף כד, אבל בתוספת האמונה] - מהרש"א ד"ה אוי להם לבריות

י"ב עמודים –

וי"א ז' עמודים -

על עמוד אחד הארץ עומדת – באר הגולה 120 (ו)

על עמוד אחד הארץ עומדת וצדיק שמו, צדיק יסוד עולם – [כי אפילו אם ה' גזר להחריב את העולם, הצדיק יכול לבטל הגזירה. ובזה גדולים מעשי הצדיקים יותר ממעשי שמים וארץ" (כתובות ה.)] – כפתור ופרח

על עמוד אחד הארץ עומדת - דובר צדק 6

שמים ושמי השמים – מהרש"א

ב' רקיעים הם, השמים ושמי השמים - רבנו בחיי (דברים י, יד)

ז' רקיעים – דרך חיים 255 (פ"ה, דף לפני המשנה 'מחלוקת לשם שמים')

ז' רקיעים - גר"א, אדרת אליהו, בראשית א, א ד"ה ואת הארץ

ז' רקיעים - ר"א דסלר, מכתב מאליהו, ח"ג 110-114

וילון, אינו משמש כלום -

נכנס שחרית ויוצא ערבית – [חולק על פירוש התוספות] – מהרש"א

רקיע, בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בו -

שחקים, שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים -

זבול, שבו ירושלים ובית המקדש -

מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום – [כלומר נשמותיהם של הצדיקים] – מהרש"א (ביאר אריז"ל כוונת חז"ל לפי מסירות נפש שמכוונים בזה הצדיקים באמירתם "שמע ישראל" וכו')

מעון, בו כיתות כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודם של ישראל – [צ"ע הרי המלאך המתגושש עם יעקב בקש ללכת לשיר, כי עלה השחר? (חולין צא ע"ב). אלא יש לחלק בין מלאכים רגילים למלאכי השרת] – מהרש"א

עוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום - מאירי, הקדמה למסכת ברכות, דף יז

עוסק בתורה בלילה - נתיב א' 16 (תורה, ד); נצח 31 (ה)

כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום – [לפי שמדרך המנדד שינה בלילה שיהיו פניו זועפות ביום, אמר שמושך עליו חוט של חסד שהוא מאירת פנים ביום כי היא (התורה) ממדת החסד] – מהרש"א על ע"ז דף ג ע"ב

עוסק בתורה בלילה – [מדובר רק בחצי שני של הלילה] - בן יהוידע

עוסק בתורה בלילה - הנצי"ב, דברים ד, ז

עוסק בתורה בלילה – [מדובר בתורה שבע"פ] - פרי צדיק (ח"ג 8 ויקרא, ו')

חוט של חסד - נצי"ב דברים ד, ז

חוט של חסד - [כלומר מלאכתו נעשית ע"י אחרים] - פרי צדיק (ח"ג 8 ויקרא ו')

מה טעם יומם יצוה ה' חסדו? ובלילה שירה עמי –

כל העוסק בתורה בעוה"ז שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב -

כל העוסק בתורה בעוה"ז שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב -

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - נתיב א' 63 (תורה, טו)

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה -

מכון, בו אוצרות שלג ואוצרות ברד וכו' – [כדי לייסר בהם את הרשעים, כמו שכתוב באיוב (לח, כב) וכן סופה וסערה (ישעיה כט, ו)] – מהרש"א

אוצרות שלג - נצי"ב בראשית יט, כד

ערבות, שבו צדק ומשפט וצדקה, גנזי חיים, גנזי שלום וכו' -

ומי איכא חשוכא קמי שמיא? וכו' ונהורא עמיה שרי –

צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע - מהרש"א על סנהדרין קג ע"א ד"ה כת לשון הרע
ערבות, שבו צדק ומשפט וצדקה, גנזי חיים ושלום, וברכה, ונשמתם של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים - מורה נבוכים ח"א פ"ע

דף יג
בתי גואי, בתי בראי –

במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן - מאירי, הקדמה למסכת ברכות, עמ' כא-כב

במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן – ["במופלא" הוא מעשה מרכבה, "ובמכוסה" הם מעשה בראשית, מי שאינו בקי בהם. "במה שהורשית התבונן" הוא ציווי לחקור על על מציאות האדם בין כל הברואים. "אין לך עסק בנסתרות" הוא בסתרי עריות] – מהרש"א

במופלא ממך אל תדרוש - שו"ת חות יאיר סי' ר"י

במופלא ממך אל תדרוש – [לא לחדש בקבלה בלי מסורת הדורות] - דברי שאול

מה תשובה השיבה בת קול לאותו רשע? (נבוכדנצר) בשעה שאמר אעלה על במתי עב וכו' רשע בן רשע, בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו – [אמרפל שמו (עירובין נג ע"א) שהיה בדור הפלגה כאילו לעלות לשמים "מגדל וראשו בשמים"] – מהרש"א (דלא כפירוש התוספות)

והלא מן הארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכו' – מהרש"א ד"ה ורגלי חיות כנגד כולן

כסא הכבוד - מורה נבוכים ח"א פ"ט

אך אל שאול תורד, אל ירכתי בור – [לא נכתב "אל בור" שהוא הקבר, אלא "ירכתי בור" שחפרו והוציאו אותו מקברו והושלך החוצה לצדדי הבור] – מהרש"א

ולא במכרבה ביחיד, אבל מוסרים לו ראשי פרקים -

אין מוסרין אלא לאב בית דין - מורה נבוכים ח"א פרק עא

אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים -

אין מוסרים דברי תורה לעכו"ם - רמב"ם, הל' עבדים ח, יח; שו"ת רמב"ם, מהד' בלאו, סי' קמט

אין מוסרים דברי תורה לעכו"ם - סוף שו"ת באר שבע, באר מים חיים, סי' י"ד

אין מוסרים דברי תורה לעכו"ם – [כוונתם לסתרי תורה (כמו כל הסוגיא כאן) שאין מלמדים לגוי אפילו בשבע מצוות שנצטוו בהן. ובזה מיושבת קושיית התוספות] – מהרש"א

אין מוסרים דברי תורה לעכו"ם – [אבל מותר ללמדם מקרא, וכמו שעשה יהושע (סוטה לה:] - הנצי"ב ויקרא יח, ה. הרחב דבר

תא אגמרך במעשה מרכבה, אמר ליה לא קשאי - מורה נבוכים א, לד

תא אגמרך, לא קשאי – [נ"ל המעתיק: אח"כ אמר "אי זכי, גמירתא מר' יוחנן רבך", כלומר דחה לגמרי לימוד הסוד. וזה תמוה כי הרי הוא חלק מהתורה? אלא ע"פ דברי רבנו חננאל כאן מבינים שלא יהא רוחו של אדם גסה עליו ותמיד יחשוב את עצמו כבלתי ראוי לחכמה נישאה זו. ואפשר שלמד אח"כ, אבל בהצנע]

רב יוסף הוה גמיר מעשה מרכבה. סבי דפומבדיתא הוו תנו במעשה בראשית. אמרו ליה ליגמיר לן מר מעשה מרכבה. אמר להו אגמרון לי מעשה בראשית. בתר דאגמרו אמרו ליה ליגמרון מר במעשה מרכבה. אמר להו 'תנינא בהו: דבש וחלב תחת לשונך (שיר השירים ד, יא) דברים המתוקים מדבש וחלב יהו תחת לשונך – ["ולא עשה זאת חלילה מתוך צרות עין או שרצונו להתגדל עליהם, כי המדות האלה מגונות אפילו אפילו לאחד השפלים שבעם, כל שכן לאנשים גדולים. אלא עשה זאת מפני שראה עצמו ראוי ללמוד מה שבידם, ולא מצאם ראוים ללמוד מה שבידו"] - רמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה, זרעים, עמ' יט, במהד' הרב יוסף קאפח (מוסד הרב קוק)

רב יוסף הוה גמיר מעשה מרכבה. סבי דפומבדיתא הוו תנו במעשה בראשית. אמרו ליה ליגמיר לן מר מעשה מרכבה. אמר להו אגמרון לי מעשה בראשית. בתר דאגמרו אמרו ליה ליגמרון מר במעשה מרכבה. אמר להו 'תנינא בהו: דבש וחלב תחת לשונך (שיר השירים ד, יא) דברים המתוקים מדבש וחלב יהו תחת לשונך – [מדוע הותר לר"י רמאות בדבר מצוה] - ניצוצי אור

כבשים ללבושך – מהרש"א

עד היכן מעשה מרכבה? עד חשמל - מורה נבוכים ג, ה

אם הוא חכם מבין מדעתו –

והא ההוא ינוקא דדרש בחשמל –

זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו -

דף יג ע"ב

חיות אש ממללות - עיקרים ב, לא

מאי רצוא ושוב? -

וכל כך למה? שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו – [אבל מה שזכה למלוכה כמה דורות מפני ג' פסיעות שפסע, לא מפני זה שלט על שאר האומות] – מהרש"א

וכל כך למה? שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו – [צ"ע כי הבזיונות שישראל סובלים הם כפלי כפליים יותר מהבזיון המוזכר כאן? אלא כוונת חז"ל שהשפע הקדוש המגיע לישראל צריך לעבור דרך האומה השולטת על ישראל, וזהו בזיון גדול] - בן יהוידע

סנדלפון שמו וכו' ועומד מאחורי המרכבה קושר כתרים לקונו [מן תפילותיהם של ישראל] – דרך חיים 147 (פ"ג סוף משנה: חביב אדם)

ברוך כבוד ה' ממקומו – [אע"פ שכבודו מלא עולם, והוא מקומו של עולם, אבל גילוי כבודו הוא רק במקום המיוחד לכך] – מהרש"א

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר - מורה נבוכים ג, ו

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר – [כי אין דרכו של מלך להיות בכפר ולא יאמינו לבן כפר המעיד שראהו אא"כ מפרט הרבה פרטים ממה שראה. כך יחזקאל היה בבבל, ואין דרך מלכו של עולם להופיע שם] - תוספות

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר – [כי מי שנתגדל סמוך לחצרות מלכים אינו נבהל כל כך, כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. ה שאין כן בן כפר] – מהרש"א (וקצת מזה ברש"י)

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר – [לפי רש"י מדובר כאן על פחיתות דרגא של יחזקאל. אבל יש מפרשים שמדובר על פחיתות דרגתם של בני דורו של יחזקאל ולכן היה צריך להרחיב להם את הדיבור] – פתח עינים, בנדפס דף רא

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר - סידור ר"י עמדין דף 7 (תחילת ההקדמה)

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר - גר"א (אסתר א, ב ע"ד פשט), יהל אור (ליקוטים שבסוף ספר שמות, ד"ה ז' רקיעים)

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר – [אינו דומה חכם הנמצא בין דלי עם לנמצא בחברתם של חכמים] - דברי שאול

יחזקאל בן כפר, ישעיה בן עיר - דובר צדק 191 (שני פירושים)

מתגאה על גאים - גבורות השם, 187 (מז); דרך חיים 287 (פ"ו, נזם זהב)

מתגאה על גאים – [גם האדם מתגאה על החיות, וה' מתגאה עליו] – מהרש"א

מתגאה על גאים - תורה תמימה, שמות טו, א (ס"ק ה)

ודמות פניהם פני אדם וכו' פני כרוב –

יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב – [ביאור כל הענין] – גור אריה, שמות כה, יח (מהד' מכון ירושלים, פסקא כג עמ' רעח-רפא)

יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב – [מדוע בקש יחזקאל להפוך פני שור לפני כרוב? כדי שגם הוא ילמד זכות על ישראל, שיעמוד לימין] – מהרש"א ד"ה ואילו שור לא חשיב

שכן בבבל קוראים לינוקא רביא –

אפי רברבא, אפי זוטרי – [פני כרוב הוא אפי זוטרי, לשון אדם צעיר, כמו יצחק בן אברהם. כי אברהם הוא הזקן] – מהרש"א ד"ה ואילו שור לא חשיב

אלא מעתה פני האחד פני כרוב – [הקושיא כאן עם סדר הדברים המנויים במקרא זה] - בן יהוידע

שש כנפים - נצח 111 (כב)

שש כנפים - יערות דבש (ח"ב עמ' טו דרש א', אומרים שירה)

שש כנפים - גר"א, ליקוטים שבסוף שנות אליהו של משניות זרעים

שש כנפים – [על פי דברי הגר"א ("שנות אליהו" על המשנה, סוף סדר זרעים) על מאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שהיה רשום בכנפי החיות, מוסיף "בן יהוידע" רמזים נוספים] - בן יהוידע

כנפי חיות, הי מינייהו אמעוט - רבנו בחיי (במדבר טו, לח, דף ק"ג)

כנפי חיות, הי מינייהו אמעוט – [אם שמכסים פניו, מפני שהשירה נמנעה מאז החורבן; ואם של הרגלים נתמעטו, כדי לא להזכיר עון העגל, כי כף רגליהם ככף עגל] – מהרש"א

כנפי חיות, הי מינייהו אמעוט - יערות דבש (ח"א עמ' צח, דרוש ד')

כנפי חיות, הי מינייהו אמעוט - נפש החיים, שער א, יא

נהר די נור נפיק – [כי הרשעים ועזי פנים יוצאים מן השיווי והאיזון, ולכן ראוי להם האש] - נתיב ב' 201 (בושה, תחילת פרק ב)

אלף אלפין ישמשוניה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון – [הפסוק מחלקם לשתי קבוצות, כי יש להם תפקידים שונים] – מהרש"א

נהר די נור נפיק, מזיעתן של חיות – [זיעה כאן היא משל למשהו אחר] – מהרש"א

נהר די נור נפיק, מזיעתן של חיות – [זיעה מפני היראה] - מסילת ישרים, פכ"ד

ולהיכן שפוך? על ראש רשעים בגיהנם –

אשר קומטו ולא עת, נהר יוצק יסודם –

תתקע"ד דורות - רבנו בחיי (בראשית א, ג)

תתקע"ד דורות - לשם שבו ואחלמה (ספר הדעה, ח"ב דרוש ב' ענף א' אות ז' וכן ענף ב')

דף יד

ושתלם בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור – [לענין זה נחשב דור י' שנים. וכדי שלא יתרבו רשעים יותר מדאי בדור אחד, פיזרם] – מהרש"א

אלו ת"ח שמקמטין עצמם על דברי תורה בעוה"ז, הקב"ה מגלה להם סוד לעוה"ב – ["סוד" כאן הוא תענוג נפשיי] – מהרש"א

חדשים לבקרים רבה אמונתך – [אמונה שהקב"ה ברא את העולם, וה' מחדשו בכל יום. וכן ה' מחדש את המלאכים (הפועלים בעולם)] – מהרש"א

חדשים לבקרים - תורה תמימה, איכה ג, כג (ס"ק לט)

כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה, נברא ממנו מלאך אחד –

כתוב אחד אומר "לבושיה כתלג חיור" וכותב אחד אומר "ראשו כתם פז וכו' שחורות כעורב", כאן בישיבה כאן במלחמה – [כי פסוק ראשון בדניאל, מדובר שה' יושב בדין; ופסוק שני בשיר השירים לענין יציאת מצרים, שם ה' נלחם באויבי ישראל] – מהרש"א

לבושיה כתלג חיור, קוצותיו תלתלים שחורות כעורב –

"עד די כרסון רמיו" (דניאל ז, ט), אחד לו אחד לדוד – [ה' הכין כסא אחד למלך המשיח, בגאולה העתידה] – מהרש"א ד"ה כורסיה

כסא אחד לו ואחד לדוד - רבנו בחיי (בראשית לח, ל; שמות כד, יא)

כסא אחד לו ואחד לדוד - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון ג' פ"ב)

כסא אחד לו ואחד לדוד - צל"ח

כסא אחד לו ואחד לדוד - פתח עינים

כסא אחד לו ואחד לדוד – [כסא דוד הוא כינוי לספירת מלכות] - בן יהוידע (וכן בד"ה והנה ר' יוסי ודאי ידע, וכן בד"ה ובזה יובן בס"ד לתרץ קושיא עצומה)

כסא אחד לו ואחד לדוד - פרי צדיק (וירא ג' 51)

עד מתי אתה עשה שכינה חול? אחד לדין אחד לצדקה -

אחד לדין אחד לצדקה – [דין לדון בו את האומות; צדקה לעשות עם ישראל] – מהרש"א ד"ה כורסיה

אחד לכסא ואחד לשרפרף – [וכולו לשם דין] – מהרש"א ד"ה כורסיה

אחד לכסא ואחד לשרפרף – [יקומו ב' מיני מלכות בעולם, האחד מלכות שמים שיתגדל שמו בעולם כמ"ש "למעני למעני אעשה" (ישעיה מח, יא) ותהיה עוד מלכות היא של בית דוד] – אפיקי ים, רי"א חבר, על סנהדרין לח ע"ב (דף תכח בנדפס)

עקיבא, מה לך אצל הגדות? – באר הגולה 135 (ו)

ב' כסאות, אחד לדין ואחד לצדקה – [לדון את אומות העולם אשר הרעו לישראל וכסא ב' הוא לתת שכר לצדיקים שסבלו גלותם ולא עזבוהו] - אפיקי ים, רי"א חבר, על סנהדרין לח ע"ב (דף תכח בנדפס)

נגעים ואהלות – באר הגולה 59 (ד)

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר וכו' – [כיצד אפשר להבין כי תנוח דעתו של ישעיה בקללות כל כך נמרצות? ובמיוחד באומה שלימה שלא הרעו לו? אלא יש לחלק. כי תחילת הרשימה מסוגננת בלשון "כי הנה האדון, ה' צבאות" מה שה' בעצמו יביא עליהם. אבל אח"כ עוברים ללשון גוף שלישי "וניגש העם איש באיש ואיש ברעהו וירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד" (ישעיה ג, ה) כלומר לא הוגד כאן עצם הקללה שה' מקלל, אלא בא לתת סיבה להצדיק את העונשים המנויים לפני זה משום מה עליהם לסבול צער כה נמרץ? ישעיה היה תמה לאורך כל הנבואה, שאותה נאלץ לבטא בשם ה', משום מה ייענשו כה בצורה חמורה? וכאשר רק שמע כי "ירבהו הנער בזקן" וכו' נחה דעתו שהעונש הלא מוצדק הוא] - בינה לעתים, דרוש מח, עת צרה, דרוש לשבת שמעו (שי-שי)

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר המקרא הזה "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד – [כי קללה זו היא סימן לביאת המשיח, לכן נתקררה דעתו] – מהרש"א סוף ד"ה אלו בני אדם שמנוערין וכו'

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר - גר"א על אסתר א, ה ע"ד פשט וע"ד רמז

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר המקרא הזה "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד – [כלום היה שונא ישראל שלא נתקררה דעתו? אלא מצטער היה משום מה דברי תוכחותיו לא נתקבלו אצל בני דורו, והיה חושש פן החסרון הוא בו כי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". אבל כאשר נתגלה לו ע"י ה' כי בבני דורו יש "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד" הבין כי מה שלא קבלו דבריו הוא מצד קלקול שלהם, ולא בו האשמה. ונתקררה דעתו] – איי הים

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר המקרא הזה "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד – [הצטער משום מה לא הגינה על הדור זכותם של חכמי הדור וזקניו? אבל כששמע שהם מבזים את הזקנים, הבין ונתקררה דעתו] – ר' יעקב מדובנא, אוהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר המקרא הזה "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד – [מפחד היה ישעיה שמא ייענשו חכמי הדור על שלא הוכיחו לבני דורם. אבל כששמע שבני הדור אינם מקבלים תוכחה מהחכמים, נתקררה דעתו] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר – [סגולת מספר י"ח] - בן יהוידע

י"ח קללות קילל ישעיה, ולא נתקררה דעתו עד שאמר - מאור ישראל

ירהבו הנער בזקן - דברי שאול

ירהבו הנער בזקן - ר"ח שמואלביץ (ח"ג, יג)

"משען" אלו בעלי מקרא – [כי בצירוף מלים "משען ומשענה" המקרא כדמות זכר המשפיע, ומשנה היא כנקה לגבה. וגם שאין לפסוק מתוך המשנה, כמ"ש תנאים מבלי עולם (סוטה כב ע"א)] – מהרש"א

"משען" אלו בעלי מקרא - צדקת הצדיק, ריא

ומשענה, שש מאות סדרי משנה - י' מאמרות, חקור דין ח"ג, ד

כל משען לחם – [זה התלמוד, כי הוא עיקר המזון לסמוך עליו] – מהרש"א

וכל משען מים, אלו בעלי אגדה שמושכים לבו של אדם כמים באגדה –

גבור, זה בעל שמועות –

ואיש מלחמה, זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה – [אע"פ שאין בידו הרבה שמועות במסורת, אבל מתוך חריפותו יגיע אל חקר האמת] – מהרש"א (נ"ל המלקט: לכאורה שיטה זו אינה כדעת חז"ל בסנהדרין (מב.) "במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה")

שופט, זה דיין שדן דין אמת לאמיתו -

ונביא וקוסם (זה מלך) –

זקן, שראוי לישיבה – [ליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה] – רש"י

שר חמישים, שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה – [מה ההבדל בין זה ל"משען" בעלי מקרא דלעיל] – מהרש"א

אל תקרי שר חמשים, אלא חומשים - קורא באמת, חגיגה, פסקא א'

שר חמישים, אין מעמידין מתורגמן על הציבור פחות מחמשים שנה -

ונשוא פנים, זה שנושאים פנים לדורו בעבורו למעלה – [צדיקים שהקב"ה נושא להם פנים, יש בכל דור ודור. אבל יחסרו צדיקים מופלאים שה' ישא פנים לכל הדור בעבורם] – מהרש"א

יועץ, שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים -

חכם חרשים – [צ"ע המלים מצורפות, וכיצד דרשו חז"ל כל מלה בנפרד. ואותה שאלה יש לשאול על צרוף המלים "נבון לחש"] – מהרש"א

וחכם, זה תלמיד המחכים את רבו - [כמו ריש לקיש שחידד את רבו רבי יוחנן ע"י שאלות וחקירות] - בן יהוידע

חרשים, בשעה שפותח בתורה הכל נעשין כחרשים – [כי מקשה קושיות חזקות, ממקראות וממשניות. ולא קושיות קלות שמזלזלים בהן] - בן יהוידע

ונבון, זה המבין דבר מתוך דבר –

לחש, זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחישה –

ונתתי נערים שריהם, אלו בני אדם המנוערים מן המצוות – [כי אם לפי פשוטו, לפעמים יש נער חכם וטוב (כמו "ינוקא") אלא הקללה היא שמנוערים מהמצוות] – מהרש"א

ותעלולים ימשלו בם, תעלי בני תעלי – [דרשו כך כי יש ב' פעמים אות ל'] – מהרש"א
והנקלה בנכבד, יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות, וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות –

והמכשלה הזאת תחת ידיך -

אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה - מהרש"א על שבת קיט ע"ב ד"ה שפסקו ממנה אנשי אמנה

לא אהיה חובש... הו"ל למימר גמר ושכח - מאור ישראל

ובביתי אין לחם ושמלה – [לחם הוא כינוי למקרא, שהוא מאכל כל אדם. "שמלה" היא משנה ותלמוד, שבהם האדם מתכבד לעיני אחרים] – בן יהוידע

לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה –

דף יד ע"ב

מעשה בר' יוחנן בן זכאי וכו' אמר לו רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה –

א"ל לא כך שניתי לכם 'ולא במרכבה ביחיד' אא"כ היה חכם ומבין מדעתו? א"ל רבי תרשני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני – [צ"ע אם ר"א היה מחוסר מדריגה ללמד אותו, כיצד אמר "ממה שלמדתני"? כלומר ר"י בן זכאי כבר לימד אותו בעבר. והיישוב לזה] – מהרש"א

אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכוב על החמור? –

ירדה אש מן השמים – [כלומר אש המרכבה נראה להם בשכלם, כמראה שראה יחזקאל] – מהרש"א

וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה – [כלומר הגיעו משם למעשה בראשית, שכל פעולות הטבע כמו אומרות שירה להקב"ה, הילולו ושבחו של ה' (אמר המלקט: וכן כתב המלבי"ם על "שמש בגבעון דום" (יהושע י, יב)] – מהרש"א

נענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה –

נענה מלאך מן שמים, הן הן מעשה מרכבה – [למה רק מלאך אחד ולא כולם? ומה השמיענו "מתוך האש"? אלא זה המלאך שנברא ע"י הבל פה שהלומד בתורה. וכמ"ש המגיד אל מהר"י קארו] – בן יהוידע

אשר נתן בן לאברהם אבינו – [הזכיר את אברהם כי גם הוא חקר והבין מעצמו] – מהרש"א

אשר נתן בן לאברהם אבינו – [הוזכר כאן שמו כי הוא שכתב ספר יצירה, סודות בראשית] –מהרש"א; תוספת ברכה, במדבר יג, טז

מזומנין לכת ג' – [כי יש שם שבע כיתות] – מהרש"א ע"פ הירושלמי ומדרש ויקרא רבה

מזומנין לכת ג' – [כי יש ג' חלוקות. [א] אלו שיש להם חלק לעוה"ב [ב] בן עוה"ב [ג] מזומן לחיי עוה"ב (כן כתב אריז"ל) והם מהקבוצה השלישית והעליונה] - בן יהוידע

שלש הרצאות הן -

ואותו היום תקופת תמוז היתה, ונתקשרו שמים בעבים, ונראתה כמין קשת בענן – [אמרו רק "נראתה כמין קשת" ולא קשת ממש, שהרי היא סימן קללה (כתובות עז ע"ב)] – מהרש"א
מסובין היינו על הר סיני – [כי כל הנפשות שמעו תורתם המיועדת להם בסיני ממה שיחדשו בדורות הבאים] – מהרש"א

ארבעה נכנסו לפרדס - אוצר הגאונים, (על דף יד) תשובת רב האי גאון; ומובא בפירוש "הכותב" (מלקט "עין יעקב") כאן

ארבעה נכנסו לפרדס - ערוך, ערך פרדס

ארבעה נכנסו לפרדס - מורה נבוכים א, לב

ארבעה נכנסו לפרדס – רמ"א, תורת העולה ח"ג, כז

ארבעה נכנסו לפרדס - [למה נקרא "פרדס"? כי הפרדס יש בו נטיעות מוציאים פרי, כך במושכל המציאות שהם נטיעות חזקות, עושים פרי של מושכלות שניות] – גור אריה, בראשית כא, לג (מהד' מכון ירושלים, פסקא כח, עמ' שסט)

ארבעה נכנסו לפרדס – [ביאור באריכות] – מהרש"א

ארבעה נכנסו לפרדס - צדקת הצדיק, פסקאות רא, רטו

אל תאמרו מים מים - מורה נבוכים, ח"א לא-לד, ח"ב ל

אל תאמרו מים מים - רמ"א, תורת העולה ח"ג סוף פרק כה

אל תאמרו מים מים – [ע"ע להלן דף טו ע"א]

בן עזאי הציץ ומת –

בן זומא הציץ ונפגע –

אחר קיצץ בנטיעות –

רבי עקיבא יצא בשלום –

שאלו את בן זומא, מהו לסרוסי כלבא? -

דף טו

מעשה בר' יהושע בן חנניה וכו' וראהו בן זומא ולא עמד בפניו – [חילופי גירסא יש בירושלמי] – מהרש"א

בין מים עליונים למים תחתונים – באר הגולה 130 (ו)

בין מים עליונים למים תחתונים – [פירוש ארוך] - מהרש"א

בין מים עליונים למים תחתונים – נצי"ב בראשית א, ז

בין מים עליונים למים תחתונים – צדקת הצדיק, רט"ו

כתרי כסי דסחיפי אהדדי - גר"א (בראשית א, ו)

אחר קצץ בנטיעות - מאירי, חיבור על תשובה ח"א, א דף 23

אחר קצץ בנטיעות - רבנו בחיי (בראשית ב, ט וכן יא, ד); ובספרו "כד הקמח", קדושה

אחר קצץ בנטיעות – [כי ראה שמלאך מטטרון יושב, וחטא להאמין בשניות] – מהרש"א ד"ה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך

אחר קצץ בנטיעות - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 206

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך – [בירושלמי הביאו פסוק זה על אלישע אחר שהיה מחטיא את התינוקות] – מהרש"א

אלישע ראה את מטטרון יושב - מורה נבוכים ח"א פי"א

אפקוה למטטרון ומחיוה שתין פולסי דנורא – [לא שיש עונש למלאכים, אלא להוכיח לאלישע אחר שאין למטטרון רבונות] – מהרש"א (קרוב לזה כתב ר"א דסלר, מכתב מאליהו, ח"ב עמ' 214 וע"ע בקצרה בחלק ד עמ' 115)

אפקוה למטטרון ומחיוה שתין פולסי דנורא - ר"א דסלר, מכתב מאליהו, ח"ג 260

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא ברא צדיקים וברא רשעים, ברא גן עדן וברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב רשע, נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם – [רבי עקיבא אמר זאת מצורף אל מה שלימד באבות (סוף פרק ג) "הרשות נתונה". יש בחירה חפשית וכל אחד ואחד בוחר לעצמו דרכו אם יהיה צדיק או רשע. אבל "החנוני מקיף, והגבאים מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו". והאדם הוא הבוחר לעצמו מה יהיה גורלו לאחר מותו] – תאוה לעינים
(אמר המלקט: אבל מדוע יקבל האדם גם חלקו של חברו? זה פשוט, מפני שהשני הקשה עליו את דרכו. כאשר צדיק רואה הרבה שמסביבסו בוחרים בדרכי רשעות, קשה לו להתמיד בצדקותו. ולכן מוסיפים לו שכר מפני טרחו ויגיעו, וזה בא ישירות מחלקי הרשעים שציערו אותו. וכן הרשע, שגרם לבני דורו אף הם להתקלקל, וגם עיכב התפתחותו של הצדיק, עליו לקבל את הגיהנם שהיה יכול להיות עבור אותו צדיק, שהתאמץ והתגבר על נסיונותיו – נ"ל המלקט)

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן - [זה עונשו של המדבר לשון הרע על חברו] - חובות הלבבות, כניעה, פ"ז (מובא שוב ב"מגיד מישרים", למהר"י קארו, פרשת ויקהל

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן – [זה עונשו של המשתמט מלתת את חלקו במסי קהל היהודים] - ספר חסידים, רעח, עוד עיין סי' תרט, תרי

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן וכו' מאי קרא? גבי צדיקים "לכן בארצם משנה יירשו", וגבי רשעים "ומשנה שברון שברם" – מהרש"א

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן – [זה עונשו של המסרב לקבל מוסר כשמוכיחים אותו] - גר"א על משלי (יב, י); וכן בביאורו בתחילת בבא קמא, בנדפס דף 92

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן - דרכי נועם, עמ' סב-סג

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן - בית הלוי, תחילת פ' נח, ודרוש ט"ו

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן - פרי צדיק (וישלח ח"ד 111, ח"ב 113 שקלים, א'; חלק חמישי 172 ראש השנה ט' (מוסב על גוים); חלק חמישי 164 נצבים י"ח כנ"ל)

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן - ילקוט יהודה, הרב יהודה גינזבורג, דנוור, ארה"ב ח"א, 94

שאל אחר את ר' מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה – [מדוע הדגישו חז"ל "לאחר שיצא לתרבות רעה"] – מהרש"א

דברי תורה קשה לקנותם - נתיב א' 22; נתיב ב' 231 (בטחון, א); תפארת ישראל 169-170 (נו); גבורות השם, 327 (עב); נצח 23 (ה); דרך חיים 172 ,138 (פ"ג, שחוק וקלות ראש; פ"ד, הלומד על מנת ללמד); דרשה על התורה 34

דברי תורה קשה לקנותם - מאור ישראל

ונוחין לאבדם ככלי זכוכית – [דרשו כך כי זכוכית אינה כל כך יקרה שידמו לה דבריהחכמה] – מהרש"א

[ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א: טוב אחרית דבר מראשיתו - ר"ח שמואלביץ (ח"ב ח)]

מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי הסוס עד כאן תחום שבת. אמר לו אף אתה חזור בך! אמר לו, ולא כבר אמרתי לך? כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: 'שובו בנים שובבים, חוץ מאחר' – [צ"ע מה קשר בין מעשה רכיבה על הסוס לאמירתו "אף אתה חזור בך"? אלא מן שמים יש כאן רמז. על האדם להגביל את תחום חקירתו בעיונים השמיימיים לבל יפרוץ לענינים שאין לשכל שלו מבוא בהם. "במופלא ממך אל תחקור" (תוספת המלקט: ובמיוחד בשבת, שאז עוסק האדם בסתרי תורה וענינים אציליים). ואז הזהיר אותו אלישע אחר: "עד כאן תחום שבת", יותר מזה אל תחקור! ענה לו רבי מאיר, אף אתה חזור בך מחקירותיך! ענה לו אלישע אחר כי מאוחר מדאי. (נ"ל המלקט לפרש: כמו שהנכשל באפיקורסות קשה לו לצאת מזה (ע"ז דף יז. "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים") כי קשה לו לצאת מההנחות הקבועות שנתקעו בדעתו, כן היה קשה לו לאחר למחוק מדעתו את מה שנרשם בה). ולכן רמזו לנו מן שמים "עד כאן תחום שבת!" (ועיין מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב העושר,פרק א)] – דברי שאול

[אמר המלקט: כך דברי הרמב"ם: "כי יארע בהשגות השכליות, מחמת שיש להן קשר עם החומר, דבר הדומה למה שיארע להשגות החושיות. והוא: כאשר אתה רואה בעיניך אתה משיג מה שיש בכח ראייתך להשיגו. ואם תאמץ את עיניך ותתחזק להביט ותדחוק את עצמך לראות למרחק רב יותר ממרחק שיש בכחך לראות, או אם תסתכל בכתב דק מאד או כיור (ציור) דק שאין בכחך להשיגו, ואימצת ראייתך לראותו כפי דיוקו; הרי לא רק שתיחלש ראייתך מלראות אותו שאין לך יכולת עליו בלבד, אלא תחלש גם ממה שיש בכוחך להשיגו, ותכהה ראייתך ולא תראה מה שהיית יכול להשיג לפני ההבטה המוגברת והמאומצת. וכך ימצא את עצמו כל מעיין במדע מסויים בעת ההתבוננות, כי אם יפליג בהתבוננות ויאמץ כל מחשבתו, יתטמטם ולא יבין אז אפילו מה שדרכו להבינו. כי מצב כל הכוחות הגופניים בענין זה מצב אחיד, וכדומה לזה יארע לך בהשגות השכליות" וכו'] – מורה מבוכים, ח"א פרק לב

חזור בך - פתח עינים

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר – [זו מליצה לומר שהיה פשוט בעיני אלישע שלא תועיל לשוב בתשובה, מפני הפלגת מרדו בה' (שהאמין בשתי רשויות) וגרמה לו דעה זו להדבק בדרכו הרעה] – מאירי, חיבור התשובה, משיב נפש, מאמר א פ"א 25

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר – [אם היה מסגף עצמו כמו שעשה מנשה, אפשר שה' יקבל תשובתו] - של"ה מהד' אמשטרדם דף רכב: (ראש השנה, תוכחת מוסר, חמישית, במהד' חמשה כרכים, עמ' קפח)

כל מה שיאמר לך בעל הבית – [בעל הבית זה הקב"ה. ואם יאמר אליך 'צא מעולמי' כלומר שאינו רוצה בתשובה שלך, אעפ"כ אל תשמע לו ואפשר לך לשוב כתשובה כמו אלישע אחר] – ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק יז, פסקא כא; של"ה, שער האותיות, ערך קדושה, מהד' אמשטרדם צח ע"ב, ובמהד' בחמשה כרכים, ח"א עמ' תמב וכן של"ה במהד' אמשטרדם דף רכב: (ראש השנה, תוכחת מוסר, חמישית, במהד' חמשה כרכים, עמ' קפח); חיד"א, פתח עינים ד"ה אף אתה חזור בך

שובו בנים שובבים חוץ מאחר - [על סמך דברי של"ה הנ"ל הוסיף "שבט מוסר": אצל רשע רגיל הקב"ה שולח לו מחשבה שישוב בתשובה, לבל ידח ממנו נדח. אבל אצל רשע גדול כאלישע בן אבויה אין ה' שולח אליו מחשבה כזו. אבל ודאי אילו אלישע ישוב בכוחות עצמו, ללא התעוררות מחשבה מלמעלה, ג"כ ה' יקבל תשובתו] - שבט מוסר (ר' אליהו איזמיר), פרק כז

שובו בנים שובבים חוץ מאחר – [על זה אמרו "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיה מח, כב) כלומר לרשעים גמורים כמו אלישע אחר אין ה' פונה אליהם שישובו בתשובה לומר אליהם "שובו בנים שובבים", וזה נקרא שקורא אליהם לשלום. אבל אם ישובו אל ה' בהתעוררות עצמם, ה' יקבל אותם. ומכאן אמרו שה' אוהב את הרשעים] – חיד"א, פתח עינים, אחרי ד"ה אף אתה חזור בך וכו' ולפי העלות פירוש זה

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר – [ובכל זאת לא היה לו להשגיח בכך, וכמו שאמר לו ר' מאיר בחוליו "ולא כן כתיב 'תשב אנוש עד דכא' ואמרינן אין לך דבר שעומד בפני התשובה] – מהרש"א ד"ה חוץ מאחר

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר – [הקב"ה קורא לכל "הבנים" לשוב בתשובה. אבל אלישע אחר שהיה אפיקורוס יצא מכלל "בנים" ואינו דומה לנכשל בעוון ע"ז. ולכן בויכוח בין ר' יהודה לבין ר' מאיר (קידושין לו.) דברו רק על בנים, ולא על מינים ואפיקורסים, עליהם נאמר "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" (ע"ז יז.)] – גר"א, "יהל אור" על זהר (ח"ב דף רנד: סוף ד"ה ואתמנע מיניה תשובה ואתתרך, בנדפס מהד' וילנא, שנת תק"ע, ובמהד' צילום (שנת תשל"ב) דף 55 (והארכתי במק"א לבאר כי האפיקורסים והמינים אינם מצאצאי האבות, כדברי ר' צדוק הכהן (פוקד עיקרים, עמ' 48) וכמפורש ברמב"ם (אגרת תימן, מהד' הגר"י קאפח, עמ' כז). והרמב"ם בהל' עדות (סוף פרק יא) כתב שאינם ב"כלל ישראל". ולכן הפסוק בפרשת האזינו "בנים לא אמון בם" מוסב על עובדי ע"ז אבל הם גם מאמינים בה', אבל לא על מינים ואפיקורסים)

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר - פרי צדיק (ח"א 200 ויגש, ג'; חלק חמישי 152 נצבים, ה')

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר – [אם היה חוזר בתשובה משמחה, שיעלה על דעתו כי מהיום והלאה יהיה עבד ה' כמו שצריך, לא היה מושפע מבת קול זה והיה חוזר בתשובה בכוחות עצמו. אבל לפי טעותו של אלישע אחר הוא חשב שהתשובה היא רק כדי להנצל מעונש, כלומר תשובה מיראה. וכאשר נתבשר שאין ה' רוצה בתשובה שלו, בעט כי חשב מה שהיה היה ואין מה לתקן את העבר. ואילו עבד את ה' מאהבה ושמחה, לא היה נכשל בזה כי היה חושב על העתיד] – עשרה למאה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר - מאור ישראל

מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת –

שכבר שיערתי בעקבות הסוס – [צ"ע כי למדוד אלפיים פסיעות, יותר קל היה לו לר' מאיר עצמו למדוד שיעור תחום שבת. והיישוב לזה] – מהרש"א

דף טו ע"ב

איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי – [אם מדובר שהרג את התינוק והשחית את גופו בצורה כה מנוולת, צ"ע כיצד אירע מכשול כזה לרבי מאיר שהביא אותו לשם? אלא יש לפרש כי אלישע קרע בסכינו את הספר, ממנו קרא התינוק. ושלח הגזרים לי"ג בי כנישתי להוכיח שאינו חוזר בתשובה כי כך נגזר עליו מן שמים] – בן יהוידע

לא מידן נידייניה - נפש החיים, שער ד פרק יז

לא מידן נידייניה - ר"א דסלר ח"ד 193-201

מתי אמות ואעלה עשן מקברו – [אם יש צדיק אחד מבקש על המת רחמים ולהקל עליו, אפשר שמועיל לו. אבל לזכות למתן שכר אין ביד כל אדם כל עיקר] – ארחות חיים לר"א הכהן מלוניל, בשם רב האי גאון; וכן כתב שו"ת מהר"ם אלשקר, סי' קא; וכן כתב הנשיא ר' אברהם בר חייא בספרו "הגיון הנפש": "וכל כל החושב על מעשה בניו ובני עמו שהם עושים בגללו אחרי מותו ומתפללים בעדו שהם מועילים לו, מחשבות בדויות הן ותוחלת שוא בעיני כל החכמים וכל אנשי מדע" וכו'. ובעל ההגהות לספר חסידים (כת"י פארמא, פסקא לא) הביא מתשובת הרב שרירא גאון: "ולזכותו למתן שכר, אין בידי אדם כל עיקר. ואין מעלתו וגדולתווהנאתו מזיו השכינה אלא לפי מעשיו. ואפילו כל צדיקי עולם בקשו עליו רחמים, וכל צדקות נעשות לו לזכותו, אין מועילים לו בזאת"] (אמר המלקט: הם דברו רק על הנושא כדי להוסיף שכר לנפטר, אין ביכולתנו. אבל להצילו מהעונש כן יש בידינו, כמו מעשה ר' מאיר עם אלישע אחר, וכן חנה שהתפללה עבור מתי קרח "מוריד שאול ויעל"; וכן דוד שביקש עבור אבשלום בנו "איכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי" (סוטה י ע"ב) לא שגרם לו תוספת שכר, אלא החזיר לו אותו "חלק לעולם הבא" המובטח לכל יהודי באשר הוא)

מתי אמות ואעלה עשן מקברו – ["שובו בנים שובבים, שמעתי בשם רמ"ק: 'כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא', כמו יכניה אע"פ שנשבע ה' 'אתקנך', כשחזר בתשובה קבלהו (עיין רש"י לירמיה כב, כד). ולכן אם חטאת ותרצה לשוב, אם תראה ענין מן השמים שדוחים אותך, אל תחוש, כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך. ר' מאיר פירש טליתו עליו, כלומר חלוקא דרבנן של ר"מ, שזכה אלישע אחר להעמיד תלמיד כזה, וזה הגין עליו. וכונת ר"מ להעלות עשן מקברו כדי שיראו בני העולם ויחזרו בתשובה, ותהא זכות בזה לאלישע אחר, וקידוש השם יתקן חילול השם שעשה בחייו"] - ספר "כפתור ופרח" לר' יעקב לוצאטו (דף סה) מביא ממהר"ם גאלאנטי, בספרו קהלת יעקב

מתי אמות ואעלה עשן מקברו – [מה תועלת בזה? אלא הסיבה שאין מכניסים את אלישע אחר לגן עדן היא כי בהתנהגותו גרם לאחרים לחטוא. וכיצד ייתכן לקבל אותו והם ישבו בגיהנם? אבל אם יראו הרבים עשן עולה מקברו, יבינו שהוא נענש על זה ויחזרו בתשובה על מה שנתקלקלו] – שפתי כהן (על התורה), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מתי אמות ואעלה עשן מקברו – [ודאי אצל רשע שמת אין אנו רואים עשן עולה מקברו, אלא שר' מאיר בקש מה' לעשות כך, בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. למען ידע העם. וכן אצל אביו של טורנוסרופוס הרשע] – מהרש"א

מתי אמות ואעלה עשן מקברו - מאור ישראל

אם הרב דומה למלאך - רבנו בחיי, הקדמה לפרשת ויקהל; וכן "כד הקמח", שלחן של ארבע, שער שני, דף תצד

אם אין הרב דומה למלאך – [אעפ"כ מותר כשהתלמיד הוא "גדול", ולמה רמב"ם השמיט דין זה] - אור החיים, דברים (יב, כח)

אם הרב דומה למלאך - נתיב א' 37 (תורה, ח)

אם הרב דומה למלאך – [שאיננו מוסיף ולא גורע ממה שנצטוה] - דברי שאול, דף מ' ע"ב בנדפס

אם הרב דומה למלאך - רסיסי לילה, לד; שיחת מלאכי השרת, עמ' 10 ,5

אם הרב דומה למלאך - רבי שמעון שקאפ, הקדמה ל"שערי יושר", ביאור "יבקשו"

אם הרב דומה למלאך – [מלאך מלשון שליחות כמ"ש בבראשית לב, ג, ופירושו אם הרב הוא שליח נאמן לה' ואינו עושה למען הנאת עצמו] – מו"ר ר"ש דביר

הא בגדול הא בקטן - אור החיים (דברים יב, כח)

הא בגדול הא בקטן - פתח עינים

הא בגדול הא בקטן - מאור ישראל

תוכו אכל, קליפתו זרק - בינה לעתים, עת דודים, דרוש ב' לשבועות; דרוש ד' לשבועות (רעו, רפט)

תוכו אכל, קליפתו זרק – [אבל לעיל כתב משל מהופך, "אשכח תוחלא, אכל גוה ושדא שיחלא לברא". והיישוב לזה] – מהרש"א

תוכו אכל, קליפתו זרק. א"ל השתא קאמר [הקב"ה] מאיר בני כך הוא אומר – [צ"ע הרי עוד לפני שרבה בר שילא פגש את אליהו שמענו מאמרו של רב דימי: "אמרי במערבא, ר"מ אשכח תמרי, אכל תחלא ושדא שיחלא לברא" ומדוע כבר אז לא קיבל הקב"ה ההתנצלות ולומר "מאיר בני אומר"? אלא יש הבדל. אם אלישע אחר הוא טוב מבחוץ ורע מבפנים, מה יועיל שר"מ היה אדם גדול ויודע להבחין מה לקבל ומה לדחות? והרי אנשים אחרים יטעו ללמוד ממנו, והם אינם יודעים להבחין? אבל לפי המשל של "רימון", אלישע היה רע מבחוץ ויש בו דבר טוב (תורתו) מבפנים. ולפי משל זה של רבה בר שילא לא ייכשלו אנשים אחרים, כי רואים כי אלישע אחר הוא רע מבחוץ] – איי הים

תוכו אכל, קליפתו זרק – [כי בפנימיותם של ישראל "עמך כולם צדיקים" רק יש קליפה חיצונה המסבבתם. וכמ"ש "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך" (ברכות יז.) וכדברי רמב"ם (הל' גירושין, סוף פ"ב). רבי מאיר שהיה מלא אור תורה כנרמז בשמו, הוא ידע להבחין מה מבחוץ ומה מאיר מבפנים] - רסיסי לילה, נג (133)

אל גינת אגוז ירדתי וכו' אין תורתו נמאסת - תורה תמימה, שיר השירים ו, יא (ס"ק לג)

השתא קאמר מאיר בני כך אומר - ספר חסידים, רכד

השתא קאמר מאיר בני כך אומר – [אחרי שהוכשרו כבר מאמריו של ר' מאיר, מכל אמרותיו מדוע בחר ה' לשנן דוקא מאמר זה שהקב"ה מצטער על דמם של רשעים שנשפך? כי זה מה שנוגע גם לנושא זה של אלישע אחר] – מהרש"א

השתא קאמר מאיר בני כך אומר - מאור ישראל ד"ה רבה בר שילא

איה סופר – [שהיה סופר כמה אותיות יש בתורה, בכל ענין וענין] - מהרש"א על סנהדרין קו ע"ב ד"ה שהיה סופר

ואיה שוקל – [פירש רש"י בסנהדרין קו ע"ב "לדון בקל וחומר", כלומר לאיזה צד נוטה להקל או להחמיר, לפי הפירכות האפשריות] - מהרש"א על סנהדרין קו ע"ב ד"ה ואיה שוקל

ש' שאלות במגדל פורח באויר - רסיסי לילה, לט

טינא היתה בלבם - גר"א על משלי יא, ה

זמר יוני – [והיה לו להמנע מזה, זכר לחורבן] – רש"י

זמר יוני – [חולק על רש"י, שהרי פירטו "יווני". אלא משום שמושך למינות] – מהרש"א

זמר יוני – [ממה שהאדם מפזם, ניכר היכן לבו. אם תרבות יוונית, סימן שמחבב את תרבותם] - אור הישר

הרבה ספרי מינין נושרין לו מחיקו – [כשהיה בא לבית המדרש היה מחביא הספרים תחת חלוקו, להסתירם משאר תלמידים. אבל כאשר קם ממקומו, נשמטו ונפלו לקרקע ונתגלו לפני כולם] – מהרש"א

כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק – [כי עוד מימי ברית מילה של אלישע אחר, כיוון אביו לא לשם שמים, כמבואר בירושלמי] – מהרש"א (אמר המלקט: ר' יעקב עמדין (בספרו "מגדח עוז" פירש הירושלמי ההוא כי כיון שאביו של אחר רק אמר להעביר את בנו ללימוד תורה בזמן הברית, סימן הוא שמקודם לכן, בעת ההזדווגות עם אשתו לא כיון לשם שמים. ולכן יצא אחר לתרבות רעה)

משכני אחריך נרוצה – [ר' עקיבא היה שלם אבל כשהגיע לגבול של השכל האנושי, לא התפרץ לחקור יותר ולא הרס לעלות אל ה'. כלומר רק "משכני" מה שה' ירצה לגלות לו, ולא חקר יותר] - ע"פ מהרש"א שהביא מספר ישן

משכני אחריך נרוצה – [עיקר סמך של חז"ל הוא על סיפא דקרא "הביאני המלך חדריו", כלומר שזכה ר' עקיבא להכנס לחדרי ההיכלות] – מהרש"א

להשתמש בכבודי – [כלומר עלו בהשגה ע"י השימוש בשמות הקדושים] – מהרש"א

דף טז

"ואתה מרבבות קודש" (דברים לג) אות הוא ברבבה שלו – [דרשו כך כי היה צ"ל "ובא מרבבות קודש". ודיון בפסוקים הנוספים שהביאו פה] – מהרש"א

ג' דברים נאמרו בשדים - רמב"ן (ויקרא יז, ז)

ו' דברים נאמרו בשדים, ג' כמלאכי השרת, וג' כבני אדם – [מחמת זה נבראו בערב שבת בין השמשות, בין עולם הטבעי לעולם שאינו טבעי] – גור אריה, שמות ד, כ (מהד' מכון ירושלים, פסקא יד, עמ' פ]

בג' דברים דומים למלאכי השרת, מדבר לשון הקודש - מורה נבוכים ח"ג, ח

בג' דברים דומים למלאכי השרת, מדבר לשון הקודש - רמב"ן שמות ל, יג

בג' דברים דומים למלאכי השרת, מדבר לשון הקודש - בית אלהים (תפלה, יג)

בג' דברים דומים לבהמה – [יש עוד דימויים שיוכלו חז"ל להזכיר במה דומים לבהמה וכו' ולמה לא הוזכרו] – מהרש"א

בג' דברים דומים למלאכי השרת, מדבר לשון הקודש – [גימטריא: "בשלשה דברים דומה בן אדם למלאכים" (1216) "בבינה, קומה זקופה ולשון הקדש" (1216). ועוד גימטריא: "בשלשה דברים דומים בני אדם לבהמות" (1583) "באכילה שתיה, פריה ורביה, וברעי" (1583)] - ר' עזרא קינולד (ונ"ל המעתיק להוסיף, למה פסקא א' בלשון יחיד ("בן אדם") ופסקא שניה בלשון רבים? כי המשופרים הם רק מעטים, אבל הפשוטים הם הרבים)

ובנו לי פטרין גדולים על אשפה וכו' ואין רצונו של מלך שיזכירו לו שם אשפה – [צ"ע מה חסרון ופגם בכך? אדרבה זו היא רב יכולתו. והיישוב לזה] – מהרש"א

כל שלא לא על כבוד קונו וכו' זה העובר עבירה בסתר – [כי אם חוטא בפרהסיא, השווה כבוד העבד (בני אדם) לכבוד האדון (הקב"ה). אבל אם רק בסתר, סימן שהיאיראה מהבריות, ומחשיב אותו חלילה יותר מהקב"ה] – מהרש"א ד"ה זה עובר עבירה בסתר

עובר עבירה בסתר, דוחק רגלי שכינה - מהרש"א קידושין מא ע"א ד"ה ויעשה מה שלבו חפץ

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – עיין מפרשים הבאנו על מועד קטן יז ע"א

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה, אלא יגיעת הדרכים ואכסניאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה] – תוספות בקידושין מ ע"א בשם רבנו חננאל; ותוספות במועד קטן דף יז ע"א ד"ה אם רואה (אבל עיין הערה הבאה!)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [ממה שהגמרא בסוגיא מקבילה (חגיגה טז ע"א) מסיימת "לא קשיא, הא דמצי כייף ליצריה, הא דלא מצי כייף ליצריה" רואים שהענין כפשוטו ויחטא, והעיקר הוא שלא יוסיף עוד חטא של חילול השם. וכן כתב המאירי (על קידושין מ.)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו - בינה לעתים, עת לעשות, דרוש ז' לפרקים (רנג)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - משך חכמה (הפטרה לפ' וילך)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – מאור ישראל

ויעשה מה שלבו חפץ – כלומר יקיים מה שה' רוצה באמת (ע"פ פרשנות הרמב"ם, הל' גירושין, סוף פרק ב)] – דברי שאול

אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו – [מדובר על דבר מכוער שאמנם מותר ע"פ דין אלא אסור מפני חילול השם לת"ח כמוהו] - מאירי (לקידושין מ.)

אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו – ["יעשה מה שלבו חפץ", כלומר רק יקיים דבר ה', ע"פ רמב"ם, גירושין סוף פ"ב] - דברי שאול

אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו - מאור ישראל

ילך למקום שלא מכירים אותו – ["כי באמת חילול השם שבא מן העבירה, קשה כפליים יותר מן העבירה"] - משך חכמה (הפטרה לפ' וילך)

מסתכל בקשת עיניו כהות - עיקרים ב, כט

מסתכל בקשת עיניו כהות – [לא תמיד זה מתקיים, כי מנכים לאדם מזכויותיו, כמ"ש בתענית כ:] - חסד לאלפים (ר"א פאפו, בעל פלא יועץ) סי' ד'

המסתכל בקשת; מסתכל בנשיא; מסתכל בכהנים (בעת נשיאת כפים) עיניו כהות – [הזכירו יחד ג' דברים אלו כי אין לאדם השגה נכונה במעלתם. אדם רואה את הקשת כפס רחב מלא צבעים, ואינו כן אלא הוא אור השמש המכה בטיפות מים שבאויר, והאור מתפזר לפי צבעים. אדם מסתכל בנשיא או מלך, וחושב על מעלתו כבן אדם בזמן שכל מעלתו היא מצד הכלל והציבור עליהם הוא מולך. ואין לאדם מושג אמיתי במעלתו של הכלל. אדם מסתכל בכהן ואינו מבין שהוא בא לייצג את הקודש והמקדש] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

המסתכל בקשת עיניו כהות – [זה רק במסתכל ביותר] - מאור ישראל (בשם שו"ת הרא"ש ועוד מקורות)

כל שלא חס על כבוד קונו, זה מסתכל בקשת, עיניו כהות – תקוני זהר, תיקון יח (דף לה ע"א); עיין ביאור "לשם שבו ואחלמה", ספר הדיעה, ח"ב עמ' 175

כל שלא חס על כבוד קונו, זה מסתכל בקשת עיניו כהות – [כאן אזהרה לא לעיין בפסוקים ההם בפרשת מרכבה של יחזקאל] – המאירי [והרמב"ם על המשנה (חגיגה פ"ב מ"א) לא חס על כבוד קונו, פירשו על השכל שיש באדם. כלומר האדם ישתבש מרוב העיון]

כל שלא חס על כבוד קונו, זה מסתכל בקשת עיניו כהות – [אסור להסתכל כי זה דמות כבוד ה' ככתוב (יחזקאל א, כח), וזה כאילו היקל בכבודו] – לבוש התכלת, על שו"ע או"ח רכט סעיף א

כל שלא חס על כבוד קונו, זה מסתכל בקשת עיניו כהות – רמח"ל, גנזי רמח"ל, מהד' הר"ח פרידלנדר, עמ' צב

כל שלא חס על כבוד קונו, זה מסתכל בקשת עיניו כהות – [נ"ל טעם האיסור מפני לשון הרע על הדור, שאילולא ברית הקשת הם היו ראוים לכליה. אבל ר"ש בודנהימר פי' להיפך, שהיא סימן לאהבת ה' את עמו מפני רצונו הקדום עוד מלפני בריאת העולם. ודבר סתר אין להעיז פנים ולהסתכל. ומו"ר ר"ש דביר פי' שיש כאן מקום עיון כיצד ה' מרשה את המשך הרישעות שיש בעולם? וזה מעין מאמר חז"ל: "במקום סריות... תאלמנה" בב"ר (א, ה). ולכן אין לעיין בזה. וכבר אריז"ל ("שער הכוונות", ענין ספירת העומר, דרוש יב) הדגיש שאין לדרוש לסיבות הרע, וכן מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התמימות, דף ר"ו. ע"ע "לשם שבו ואחלמה", ספר הדע"ה, ח"ב עמ' 165, 168

המסתכל בנשיא, עיניו כהות - תורה תמימה, במדבר כז, יח (ס"ק לג); תוספת ברכה, במדבר כז, כ

המסתכל בכהנים - מאור ישראל

נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר - נתיב ב' 34 יראת ה', פ"ד

אם יאמר לך יצר הרע: חטא והקב"ה מוחל לך – [ודאי מדובר בצירוף תשובה, שאם לא כן מדוע ימחול לו ה'? ואעפ"כ אל יסמוך על תשובתו, כי שמא הוא בבחינת "אחטא ואשוב" ואין מספיקים בידו לשוב] – מהרש"א

אם יאמר לך יצר הרע חטא וה' מוחל לך - נתיב ב' 130 (כח היצר, ד)

"אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף" (מיכה ז, ה) – [אם יאמר לך יצר הרע חטא וה' מוחל לך אל תאמין לו, כי "האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פה ע"ב). ואם יפתה אותך לעשות דבר העלול להביא לידי חטא, אל תבטח שה' ישמור עליך שלא תחטא, כי ה' עוזר רק למי שהוא עצמו נזהר] – ילקוט אליעזר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אל תאמינו ברע - דרשה על תשובה 70

"אל תאמינו ברע" (מיכה ז, ה) – [אמנם ניקודו ר' עם צירי, ע' עם פתח; אבל דרשו כאילו ר' מנוקדת פתח] – מהרש"א

"אל תאמינו ברע" (מיכה ז, ה) – [אמנם ניקודו ר' עם צירי, ע' עם פתח; אבל דרשו כאילו ר' מנוקדת פתח. כי בתחילה אמר הקב"ה להביא מבול כי "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (בראשית ו, ה). ואחרי המבול לימד ה' זכות על האדם "לא אוסיף לקלל עוד וכו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא) כלומר יצר הרע דבוק בו באדם מתחילת נעוריו, והוא לו ריע וידידי כביכול המייעצו לעשות רע. ולכן דרשו כאן "רע" בשני אופני ניקוד] – איי הים

אל תאמינו ברע - צל"ח

מי מעיד בי - מהרש"א תענית יא ע"א ד"ה מי מעיד בי

נשמתו של אדם מעידה עליו – [צ"ע הרי הנשמה עצמה נידונה בדין, וכיצד תעיד על עצמה? והישוב לזה] - בן יהוידע

נשמתו של אדם מעידה עליו - משך חכמה (דברים ל, יא)

קורות ביתו מעידים, אבריו, מלאכים - משך חכמה (דברים י, יז)

יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – [לא היתה מחלוקת בדברים שנאמרו ע"י משה רבנו. אבל כיצד לפסוק במעשים שאירעו, ודאי קדמו להם הרבה מחלוקות בין החכמים] – בניהו

דף טז ע"ב

אמר ר' יהודה בן טבאי, אראה בנחמה – [על איזו נחמה מדובר? על בנין המקדש, או נחמה על שימותו בניו?] – מהרש"א

סבורים העם לומר קולו של הרוג – [הוא היה הולך לקברו בלילה, למען לא יתפרסם. אבל אנשים ההולכים בדרך ליד בית הקברות שמעו קול ממרחקים ולא ידעו אם מהמת או מאחר] – בניהו